;(

[חסויה6]

;(

לפני כמה שעות היה לנו במשפחה ריב עם אחותי על זה שהיא חיסלה לנו חצי מהעוגת שוקולד שבת דודה שלי קנתה לנו . נסענו לחברים בלעדיה ושאנחנו חוזרים מה אנחנו רואים ? שאחרי השיחה הזאת שאמא שלי צרחה עליה,ואבא שלי העניש אותה היא חיסלה עוד מהעוגה..זה פשוט חוסר קליטה מוחלט וחוסר פרופורציות. יש לה חולשה לשוקולד ובגלל זה אנחנו מכביאים ממנה שוקולדים ודברים כאלה.. בקיצור,זה ברור שזה מהטוראט שלה..רציתי לדעת אם גם לכם יש דברים כאלה ? [מקווה מאוד שלא].

 

[ש ל י ק]

חמודה למה את חושבת שזה בגלל הטוראט?

יכול להיות שהיא עשתה לכם דווקא בגלל הענישה, הרי ידוע שילדים מתמרדים על דברים שהם חושבים שמגיע להם וכועסים ברגע שעוצרים אותם ולכן אני חושבת שהיא נהגה כפי שנהגה. יש ילדים מלאים ואפילו רזים שאוהבים לאכול ולאו דווקא בשביל הרעב אלה כפיצוי על תסכולים שיש להם. איני יודעת באיזה מצב אחותך אבל הרבה אנשים נוהגים כך ולאו דווקא כלפיי אוכל אלה בהתמרדות ובהתנהגות שלילית בגלל כעסים ותסכולים שיש להם. שווה שתדברו איתה ותראו מהיכן זה נובע אצלה.

 

[חסויה6]

בגלל כמה סיבות :

היא בת 18 כמעט [!!!!!!!!!] וזה ממש לא פעם ראשונה שזה קורה.. וחוצמזה איזה בנאדם נורמלי עושה דברים כאלה?! בכל מקרה,החלטתי שאין לי כח אליה..אני לא מדברת איתה,מתעלמת לחלוטין מקיומה. נמאס שכל המשפחה סובלת ממנה. למה במשפחה הזאת צריכים להחביא ממנה ממתקים ומתוקים?!רק בגלל שהיא לא יכולה "להתגבר על הדחף?" וחלק מכל זה שהיא ל-א ק-ו-ל-ט-תת!!!!1 וזה מה שהכי משגע אותי.

 

[הלנה]

כן, גם לי יש חולשה לשוקולד

ולא, אין לי טוראט.

 

[חסויה6]

נו אתם לא מבינים :\

יש לה חולשה מ-ו-ג-ז-מ-ת ! זה מוגזם שאנשים אחרים צריכים להגיע למצב שמחביאים מבנאדם אחר שוקולדים ! למה אתם שואלים ? כי אם היא רואה את זה ,לא משנה אם היא רעבה לא רעבה, היא פשוט גומרת אותו ..בלי להשאיר לאחרים,בלי להתחשב,בלי לדעת מה הכמות שצריך לדעת,בלי פרופורציות! ונתתי את הדוגמא עם העוגה..בבוקר היא הייתה עוגה שלמה,עכשיו נשארה חתיכונת זעירה. זה נורמלי ? לא חושבת.

 

[ש ל י ק]

אני מבינה אותך ויחד עם זאת

כואב לי לשמוע על חוסר הסבלנות שלכם כלפיה. כדאי ורצוי במצב כמו שלכם לקבל טיפול משפחתי או פרטני לאחותך כדי לעזור לה להתגבר על התהנגות זו כדי להקל עליה ועל כל בני הבית אני בטוחה שגם לה לא נעים במצב הזה. אגב גם אני חולה על שוקולדים ופעם יכולתי לחסל חבילת שוקלד.. היום המצב שונה בהרבה בגלל שאני שומרת על דיאטה מאוזנת אבל הדיאטנית שלי אמרה לי שהרצון למתוק אצלי הוא טבעי בגלל מחסור בויטמין b12 ויכול מאוד להיות שאולי יש לאחותך גם בעיה בריאותית, בכל מקרה אני ממליצה בחום לבדוק ולטפל בה .

 

[הלנה]

שלי - ליא ידעתי שיש קשר

בין מחסור ב- B12 לתאווה לשוקולד... עכשיו הכל ברור

תודה על המידע.. למה אף אחד אף פעם לא אמר לי את זה??

 

[חגית35]

כל תאווה קשורה לחסר מסויים של משהו

ולא אתפלא אם העובדה ששוקולד מרגיע ומעלה רמות סרוטונין במוח גורמת לגופה של הנערה להיות ברעב אליו. אנו מכירות זאת היטב ממצבים שונים במיוחד כמו בתקופת הלפני מחזור שיש crave למאכל מסויים מתוק, ועם השוקולד זה קורה מהר מאוד כי זו שרשרת מאד קצרה שהתגובה מגיעה מהר אל המוח (לכן זה טוב לפני מבחנים לאכול שוקולד אגב להעלאת הריכוז ולא ארוחה כבדת ופחמימתית לפני מבחן) חסר ב-B12 גורם לשרשרת כה רבה של תגובות בגוף... לכן תמיד רצוי לבדוק אותו (יחד עם ברזל ואבץ ועוד)

 

[lati1]

שלום לך חסויה

אני דווקא כן מסכימה איתך שיתכן וזה קשור לטורט, גם אצל בני אני רואה לפעמים נטיה מוגזמת לשוקולד, וגם אני מתרגזת לפעמים (בשקט, לעצמי). ובכל אופן, אני מציעה לך , אם יש לאחותך טורט, ואת אוהבת אותה (בתוך תוכך... אני בטוחה) אל תכעסי עליה. את צריכה ללמוד יותר אולי על התסמונת הזו, ואם את כבר בקיאה, את בוודאי יודעת כי יש ללוקים בטורט קושי בבלימה של צרכים מיידיים, וקושי בבלימה בכלל. זה אחד המאפיינים העקריים של טורט. זה לא משהו שאפשר להלחם בו, או ללמד אותו ולהיפך, אני חושבת שככל שהיא מרגישה את הבקורת שלכם, המשפחה שלה - המקום שאמור להיות המבצר והמגן שלה, המקום שאמור להיות היחידי בו היא יכולה לדעת כי מותר לה שם להיות היא עצמה, ולגמרי, ובלי ביקורת - ובכן, ככל שאתם מבקרים אותה- כך אתם מעלים את רמת החרדה שלה, ובכך מגבירים ומעצימים את חוסר השליטה שלה ואת ה"בלגן" הפנימי בו היא נמצאת. אני חושבת שיטב אם תתמכו בה, אולי תשוחחו כל המשפחה ביחד, או מי שיכול , ותחליטו ביחד איתה על מינון השוקולד שהגיוני עבורה, ואת השאר - תמצאו כבר דרכים להחביא. (אני יכולה לתת לך כמה רעיונות על מקומות...) תזכרי כי חלק מלהיות משפחה זה לתמוך אחד בשני , כל אחד עם החבילה שלו (ולמי אין?). אני יכולה לספר לך על משפחה שאני מכירה בה אחד האחים לוקה בסוכרת נעורים, ובילדותם, כל הילדים במשפחה הזו, כולם בלי יוצא מן הכלל, ויתרו לגמרי על כל ממתק בבית, ויותר מזה, גם הילדים בכתתו של הילד הזה, שהיום הוא כבר מבוגר - ויתרו מרצון על ממתקים בכתה,כהחלטה כתתית - במסיבות ובכל הזדמנות בה הוא נמצא. כך אנחנו כחברה, ובמשפחה בפרט יכולים לעזור אחד לשני, ולתת לאלה מאיתנו שיש להם חריגות כלשהי להבין, כי יש להם מקום בעולמנו, ואנחנו נעשה הכל כדי לשפר את הרגשתם. אני יכולה לספר לך כי אצלנו בבית, אנחנו בפרוש דואגים לתת לכל הילדים את ההרגשה כי כולם צריכים להתחשב בכולם, כל אחד עם צרכיו. סליחה על התגובה הארוכה, אני מקווה שאצליח במשהו לגרום לך לחבק את אחותך אליך.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

מה הקשר לטוראט ?!?!?!

לצערי אני מכירה מקרוב הרבה אנשים שאינם מתחשבים. לכולם (חוץ מאחד) אין טוראט ! חבל לתלות כל דבר בטוראט.

 

[הלנה]

מסכימה החלט עם צוללת

ודוקא כל הטורטניקים שאני מכירה מאד מתחשבים!

 

[השגיא]

מה שמוזר בעיני הוא שאת בעצמך

חושבת שזה מהטוראט. אז למה את מגיבה כך? יש בטוראט ענין כזה של קושי לשלוט בדחפים. אז אם להרגשתך זה כך, למה להילחם על זה??? למה לעשות חרמות והחבאות ואיומים ועונשים? כמה כבר עולה עוד עוגת שוקולד? על זה שווה לריב????? או שתחזיקו שוקולדים בבית שלוקחים בחשבון את התאווה של אחותך ואת הקושי שלה לשלוט בזה, או שלא יהיו בבית כאלו דברים טובים... מה הבעיה בכלל?? אגב, כשהייתי בערך בת 12, סבתא שלי הביאה לנו עוגיות כ"כ טעימות, ואני כל הזמן אכלתי בהחבא "רק עוד עוגיה אחת" וכמעט לא נשאר לאף אחד בגלל זה.. אז מה??!!! צריך להבין שההתיחסות לטוראט מחייבת שינוי בחשיבה. נכון שזה מוזר שבחורה בת 18 מתנהגת כך ולכן המסקנה ,לדעתי, שלהתיחס אליה כמו אל ילדה בת 6 לא יעזור לאף אחד... ותחשבי על זה....

 

[ש ל י ק]

גלית לא מסכימה איתך בעניין../images/Emo24.gif

לדעתי הכעס הוא לא על העוגה שנאכלה אלה על "החוצפה" שלה והחוסר התחשבות בשאר בני הבית (היא סיפרה שתמיד היא מתנהגת כך כלפי מתוקים). ולגבי הענין שלא להכניס מתוק הביתה אני גם לא מסכימה, שאר בני הבית לא צריכים לסבול בגלל תאוותה למתוק, אמנם לא צריך לקנות את כל המתוקים שיש אך יש אפשרות להכניס הביתה במידה ולדאוג לטיפול התנהגותי בעניין. זה נכון שיש דחפים בטוראט ונכון שזה נעשה בחוסר שליטה (ואני לא מדברת על עניין העוגה רק) אבל חייבים באיזה שהוא מקום לבדוק ולטפל דרך טיפול התנהגותי שעוזר ומלמד לשלוט בדחפים. כמובן שיש צורך גם לבדוק גם אם יש בעיה רפואית או רגשית...

 

[השגיא]

שלי אנחנו מדברות על שני דברים שונים

את מדברת על אחותה של חסויה ואני מדברת על המשפחה שלה. אם האחות זקוקה או לא זקוקה לטיפול התנהגותי, זה דבר שעליו אני בכלל לא מדברת, כי אין לי איך לשפוט את זה... אני מדברת על איך שהמשפחה מגיבה. מה לעשות, כשיש מישהו במשפחה עם קושי, המשפחה צריכה לגלות רגישות והתחשבות. אם את מאוד אוהבת חתולים ואחד מבני ביתך רגיש לחתולים, לא תוכלי לגדל חתול.... אם אחת מבנות המשפחה סובלת מקשיים אמיתיים, אין מה לעשות, המשפחה לא צריכה לסבול, אבל צריכה לחשוב איך לנהוג בחוכמה במקום בכעס לגבי מצבים שונים. בכלל, אני מאמינה בלנסות למנוע את הבעיות לפני שהן נוצרות. אתם יודעים שהיא "מכורה לשוקולד"? אז, כפי שאמרתי קודם, או שקונים עוד עוגה, או שלא מכניסים כאלו דברים הביתה. למה לעשות ענין משטות כזאת?

 

[ש ל י ק]

אני בדיוק עכשיו

סיימתי לדבר עם הילדים שלי . הטוראט של הגדול מאוד מפריע לקטן והוא התפרץ היום בערב ושאל בכעס אם יש תרופה שתרפא לו את הטיקים המעצבנים ואשר מפריעים לו באופן אישי. (אני לא צריכה לספר איך הלב נצבט כשאני רואה ששני ילדיי חסרי סבלנות אחד כלפי השני ואף פגועים אחד מהשני). נכון שהתסמונת פוגעת קודם כל בלוקה אבל לרגע אסור לנו לשכוח שיש עוד אנשים שחיים בבית וזקוקים גם לאיזון שלהם ולדעתי האישית אי אפשר לחסוך ממישהו משהו בגלל הלקות, הכל צריך להיות במידה ובפרופורציה. ואספר רק שילדי הקטן הפתיע אותי כרגע והציץ במה שכתבתי והוא אמר שהוא מקווה שזה לא יפגע במי שיש לו טוראט והוא גם לא רוצה שיכעסו עליו אבל גם לו קשה.....

 

[השגיא]

שלי- בדיוק. איזון זו המילה.

אגב, לא רק אצל טוראטניקים, בכלל במשפחות. לא כל אחד הוא בדיוק כמו השני ויש גם תקופות שלאחד יותר קשה מלשני... שלא ישתמע לך שכאן אנחנו חיים לפי "הטוראט של שי". ממש לא! אבל אין ספק שיש דברים שלולא הטוראט, היינו מתייחסים אליהם פחות בסבלנות.

 

[ש ל י ק]

צודקת! ואת המוטו הזה

אנחנו מעבירים בבית, וגם היום חזרתי על זה שוב. לא כולם נולדו שווים ולכל אחד יש את ה"חבילה" שלו, ויש ילד שמן ויש ילד קצר רואי וכדומה... ואני תמיד חוזרת ואומרת שיש לגדול קושי אמיתי בשליטה ונכון שגם אני כמוך אומרת שלולא הטוראט בוודאי שהיינו מאבדים סבלנות מזמן ובאותה נשימה אני אומרת שיש קבלה והכלה של הילד ויחד עם זאת לרגע אנחנו לא מוותרים על "חינוך" והתייחסות לגדול כמו לכל ילד "רגיל" כי זה נכון שהבית זו החממה וכך גם צריך להיות, אבל החיים האמתיים נמצאים בחוץ ולכן אנחנו משתדלים לתת לו את הכלים המתאימים להתמודדות בחוץ. וגליתוש יקירתי, אני יודעת מי את ואת דרך התמודדותך עם שי לרגע לא חשבתי אחרת אוהבת

 

[חסויה6]

את יודעת מה?

הלוואי שכל המשפחות שיש להם בת עם טוראט היו מתייחסות כמו שהמשפחה שלי מתייחסת אליה. אחותי הולכת לפסיכולוגית שגובה מהוריי אלפי שקלים. בנוסף הוריי נלחמו עם משרד החינוך כדי לשבץ את אחותי בבית ספר חצי פרטי. שאחותי בוכה על הטיקים שלה אמא שלי עושה איתה שיחות נפש..אנחנו סופגים את כל המגבלויות שלה ואת כל הדברים שמשפיעים עלינו כמשפחה והופכים אותנו למשפחה שהיא לא כמו כולם. ואת מדברת איתי על היחס בגלל פאגינג שוקולד?! אז אין בבית הזה שוקולדים חופשי כי ככה אמא שלי החליטה שנוח לה וככה סיכמנו בנינו. זה מה שהופף אותה למסכנה?! הלוואי שכולם היו "מסכנים" כמוהה !!

 

[חסויה6]

"ממש תודה"

כל פעם שאני מספרת לכם דברים על אחותי ואיך זה משפיע עליי,על המשפחה שלי ועל המצב שלנו כולכם מתנפלים עלי. מה זאת אומרת מה הקשר לטוראט?!הסברתי פירטטתי ונינמקתי לא מספיק טוב? וכן,יש לה פסיכולוגית כבר מאז שהיא בגיל 8. ובקשר לשוקולדים זה לא שאלה של כסף..זאת החוצפה והזילזול,וזה שהיא שמה עלינו פס. אתם יודעים,שמהטיקים שלה היא מטנפת את המטבח כי היא מפילה את האוכל על הריצפה\מפוררת ואמא שלי שוטפת כמעט כל יום את המטבח?!למה היא צריכה את זה?? למה אמא שלי,שעובדת כמו חמור,צריכה לחזור בערב ולנקות אחרי הילדה הזאת?!ל-מ-ה?!? ושליק,התגובה שלך מאוד שימחה אותי,תודה לך.

 

[השגיא]

אבל למה את פותחת הודעה חדשה?

יש כבר שרשור בנושא, לא צריך לפתוח נושא חדש וגרום לתיקי לעבוד קשה בלשרשר במקומך אח"כ. מעבר לכך, אם את רוצה רק תגובות שעולות בקנה אחד עם דעתך, תתכתבי עם עצמך.. את שואלת וכל אחד אומר את דעתו, מנסיונו. אולי הטעות היא דווקא אצלך??? אצל משפחתך? אנחנו את הטוראט מנצחים באהבה!!!!!!!!!! בקבלה!!!!!!!!!!!!!! בחיים לא תשמעי ממני משפט כמו: "כל היום עבדתי כ"כ קשה והילד טינף לי את המטבח עם הטיקים שלו" בחיים לא!!! תשמעי משהו כמו: לשי היו משלא טיקים אז הוא עזר לי לנקות אחרי שהוא אכל... המציאות , במקרים רבים, היא מה שאנחנו בוחרים שהיא תהיה. ושוב, אני מציעה לך לחשוב על זה... גלית