הכרתי אותו לפני חודש וחצי. בהתחלה נורא לא רציתי להיכנס לקשר כי רק נפרדתי מהחבר הקודם. אבל הוא התעקש שניפגש ונכיר יותר. טוב אמרתי לעצמי אין לי מה להפסיד אבל בשום פנים ואופן לא מתכוונת להיכנס שוב פעם לקשר! (הכרנו דרך חברה) כשראיתי אותו בפעם הראשונה- נדלקתי! הוא מדהים מכל הבחינות! אבל עדיין באתי בגישה שממש לא! הוא כל הזמן ניסה להתקרב ולהראות שהוא כן רוצה. הלכנו לשתות, לאח"כ ישבנו באיזה פארק ודיברנו שעות עד שהגיע הרגע- הנשיקה! היה מדהים ופתאום התחלנו להתקרב יותר אחת לשניה ולא הפסקנו להתנשק, להתחבק והכל היה בסדר גמור. המשכנו להיפגש והוא כל פעם היה רומז שהוא רוצה להיפגש אבל הוא לא היה אומר בפירוש הוא היה מתקשר אליי באמצע הלילה מבואס לא טוב לו ולא הבנתי שהוא בעצם רוצה לראות אותי אז אני זאת שכל הזמן הצעתי הוא נורא ביישן. ובאותו ערב כשעמדנו ללכת הוא אמר לי "לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך". עברו עוד כמה פגישות. ואז הפגישה ההיא שפשוט הרסה אותי עד היום. היינו אצלו. העניינים טיפה התחממו... בחזרה כשהוא החזיר אותי הביתה עדיין התעקשתי ושאלתי אותו מה בעצם קורה בנינו ועוד פעם אותו תירוץ את יודעת שאני בעבודה שדורשת ממני הרבה אני מפחד להתחייב כרגע וכל פגישה אותו סיפור. ובאיזשהו שלב בנסיעה פשוט נפגעתי ממנו לא הבנתי מה הוא רוצה ואמרתי לעצמי אם אני לא אעצור את זה עכשיו אח"כ יהיה יותר גרוע. נורא כעסתי יצאתי מהאוטו בעצבים. הוא ניסה לעצור אותי אך לשווא! מאז לא נפגשנו ועבר המון זמן ואני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו כן כן גם לחלומות הוא בא לי והוא כל הזמן רומז לי שהוא רוצה שניפגש שוב ואני מתה להיפגש איתו, לראות אותו לנשק אותו לחבק אותו!!!! אך אני לא מעזה!.. מה עושים??? אני לא יכולה בלעדיו..!!! אני אשמח אם תתנו לי הצעות לשיפור המצב.. תודה