אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
7 שנים
- פותח הנושא הגמיש6
- פורסם בתאריך
קודם כל טיפול זוגי ואולי גם פרטני
גם אם כבר עברתם את זה, כדאי לחזור ולנסות שוב, לפעמים צריך סוג של טיפול שוטף כתחזוקה בתדירות נמוכה. בטיפול חובה להעלות מולה את העניין של האינטימיות ולאן כל אחד הולך עם האבל שלו.
יכול להיות שהתפתחתם לכיוונים שונים והפערים ביניכם כבר גדולים מכדי לגשר ופרידה היא בלתי נמנעת. אולי לא, אולי תמצאו שיש בכם רצון לעשות מאמץ כדי להשאר יחד ולחיות יחד בטוב. אם לא תשאל - איך תדע?
גם אם כבר עברתם את זה, כדאי לחזור ולנסות שוב, לפעמים צריך סוג של טיפול שוטף כתחזוקה בתדירות נמוכה. בטיפול חובה להעלות מולה את העניין של האינטימיות ולאן כל אחד הולך עם האבל שלו.
יכול להיות שהתפתחתם לכיוונים שונים והפערים ביניכם כבר גדולים מכדי לגשר ופרידה היא בלתי נמנעת. אולי לא, אולי תמצאו שיש בכם רצון לעשות מאמץ כדי להשאר יחד ולחיות יחד בטוב. אם לא תשאל - איך תדע?
אין ספק שהגיע הזמן לשינוי
אני לא יודע האם השינוי יכול לקרות יחד איתה. האם ניתן לחזור לחיים מלאים יותר יחד, או שהשינוי הוא לצאת לחיים חדשים.
לא נתת פרטים על דרכי ההתמודדות של שניכם. בוודאי עברתם הרבה בשבע שנים.
אני לא יודע אם אני יכול לחדש לך משהו על הנושא של הורים שמאבדים ילד, ומה קורה לחייהם אחר כך. אני לא עברתי את זה, ואולי זו בעיה כשמרגישים שמי שלא עבר את זה לא יכול להבין. לא יודע אם עובדתית זה נכון, אבל בוודאי שאני לא יכול לסתור את הטענה.
בלי לשפוט בכלל, אני כן אומר: אני לא מאמין בגישה של "נגמרו החיים שלי יחד עם הילדה", ואני בטח ובטח לא מאמין בגישה של "איך אני יכול/ה להנות כשהיא מונחת שם". זו כנראה מחשבה טבעית להורים, אבל זה שהיא טבעית לא הופך אותה לנכונה.
אני גם יודע שאסון תופס אנשים במקומות שונים בחיים, כשהרבה פעמים כבר יש מספיק צרות זוגיות ואישיות בלי האסון, וגם אחרי האסון הצרות לא מפסיקות להגיע.
ואחרי כל זה אני חוזר לאמירה הראשונה שלי: הגיע זמן לשינוי. המנעות שלך מאהבה, כולל גופנית, איננה עוזרת לאיש, והיא בגדר אסון נוסף.
תעשה את השינוי בצורה נכונה ואחראית. תנסה קודם לשקם איתה, אם אתה מעוניין בזה (אין חובה עליונה לעשות כך).
וגן אני חושב שעזרה מקצועית היא תמיד חשובה, על אחת כמה וכמה בקושי ענק שכזה.
מאחל לך שתדע עוד הרבה אהבה.
אגב: גם עבורה הגיע זמן לשינוי - רק שאף אחד לא יכול להביא אותה לשם, רק היא את עצמה. ואולי היא לא רוצה שינוי? גם את זה צריך לפעמים לכבד.
אני לא יודע האם השינוי יכול לקרות יחד איתה. האם ניתן לחזור לחיים מלאים יותר יחד, או שהשינוי הוא לצאת לחיים חדשים.
לא נתת פרטים על דרכי ההתמודדות של שניכם. בוודאי עברתם הרבה בשבע שנים.
אני לא יודע אם אני יכול לחדש לך משהו על הנושא של הורים שמאבדים ילד, ומה קורה לחייהם אחר כך. אני לא עברתי את זה, ואולי זו בעיה כשמרגישים שמי שלא עבר את זה לא יכול להבין. לא יודע אם עובדתית זה נכון, אבל בוודאי שאני לא יכול לסתור את הטענה.
בלי לשפוט בכלל, אני כן אומר: אני לא מאמין בגישה של "נגמרו החיים שלי יחד עם הילדה", ואני בטח ובטח לא מאמין בגישה של "איך אני יכול/ה להנות כשהיא מונחת שם". זו כנראה מחשבה טבעית להורים, אבל זה שהיא טבעית לא הופך אותה לנכונה.
אני גם יודע שאסון תופס אנשים במקומות שונים בחיים, כשהרבה פעמים כבר יש מספיק צרות זוגיות ואישיות בלי האסון, וגם אחרי האסון הצרות לא מפסיקות להגיע.
ואחרי כל זה אני חוזר לאמירה הראשונה שלי: הגיע זמן לשינוי. המנעות שלך מאהבה, כולל גופנית, איננה עוזרת לאיש, והיא בגדר אסון נוסף.
תעשה את השינוי בצורה נכונה ואחראית. תנסה קודם לשקם איתה, אם אתה מעוניין בזה (אין חובה עליונה לעשות כך).
וגן אני חושב שעזרה מקצועית היא תמיד חשובה, על אחת כמה וכמה בקושי ענק שכזה.
מאחל לך שתדע עוד הרבה אהבה.
אגב: גם עבורה הגיע זמן לשינוי - רק שאף אחד לא יכול להביא אותה לשם, רק היא את עצמה. ואולי היא לא רוצה שינוי? גם את זה צריך לפעמים לכבד.
אין ספק
מריוס
בכוונה לא נתתי פרטים, חלק מהסיבות מובנות מאליהן.
נורא קשה להמשיך ככה אבל יש ילדים שנולדו מאז, והם בגיל שבו נפח זמן שווה לאיכות קשר. ככל שהם גדלים זה משתנה וגם אפשר להיעזר בטלפון ושאר טכנולוגיות.
אני לא בקטע של "איך אני יכול כשהיא מונחת שם", אבל מצד שני זה בהחלט אירוע שמשנה את החיים והראיה של החיים.
אני חושב שיש גם מצב לטיפול תרופתי בדיכאון, אבל כמו אצלך - זה יכול לבוא רק ממנה.
מריוס
בכוונה לא נתתי פרטים, חלק מהסיבות מובנות מאליהן.
נורא קשה להמשיך ככה אבל יש ילדים שנולדו מאז, והם בגיל שבו נפח זמן שווה לאיכות קשר. ככל שהם גדלים זה משתנה וגם אפשר להיעזר בטלפון ושאר טכנולוגיות.
אני לא בקטע של "איך אני יכול כשהיא מונחת שם", אבל מצד שני זה בהחלט אירוע שמשנה את החיים והראיה של החיים.
אני חושב שיש גם מצב לטיפול תרופתי בדיכאון, אבל כמו אצלך - זה יכול לבוא רק ממנה.
נכון
אגב, במשפט "איך אני יכול להנות כשהיא מונחת שם", התכוונתי למחשבה של זוגתך, לא שלך.
לא טענתי שיש פתרון קל, אלא רק שיש הצדקה מלאה עבורך לחפש את האושר.
גם לא התכוונתי בזה למה שאנחנו כאן קוראים לו בדרך כלל "להנפיק אישור". אני פתאום חושב שאולי אתה חושב בכיוון הזה. אני לא מאלו שפוסלים אופציות של אחרים, ברמה העקרונית. אז אם אתה מרגיש שזה הפתרון הכי טוב, בהחלט זכותך. אינני יכול להטיף לך (ולא לאף אחד אחר) מוסר. אבל אתה יודע, זה פתרון שעלולים להיות לו מחירים לא פחות קשים מלכל פתרון אחר.
מאחל לך, שוב, הרבה אושר.
אגב, במשפט "איך אני יכול להנות כשהיא מונחת שם", התכוונתי למחשבה של זוגתך, לא שלך.
לא טענתי שיש פתרון קל, אלא רק שיש הצדקה מלאה עבורך לחפש את האושר.
גם לא התכוונתי בזה למה שאנחנו כאן קוראים לו בדרך כלל "להנפיק אישור". אני פתאום חושב שאולי אתה חושב בכיוון הזה. אני לא מאלו שפוסלים אופציות של אחרים, ברמה העקרונית. אז אם אתה מרגיש שזה הפתרון הכי טוב, בהחלט זכותך. אינני יכול להטיף לך (ולא לאף אחד אחר) מוסר. אבל אתה יודע, זה פתרון שעלולים להיות לו מחירים לא פחות קשים מלכל פתרון אחר.
מאחל לך, שוב, הרבה אושר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.