7 שנים עברו ואני עדיין

[רווית 77]

7 שנים עברו ואני עדיין

בוכה יום יום... רוצה אותה לידי, שתחזק אותי ותחבק אותי ותגיד לי מילים טובות.
אני חולה במחלה נוירולוגית קשה וגם ככה מדודכת כל הזמן.
אמא חסרה לי מאד.
אמא איפה את???????????

 

[אור העצובה]

לרווית

מחבקת ומזדהה כל כך . יש לך משפה? בעל? ילדים? שתפי מתי שתרגישי צורך.

 

[עדיהר1]

לרווית

רווית היקרה, אני מחבקת אותך ממרחקי האינטרנט.
מחלה קשה - בוודאי מתערבבת בגעגועים לאמך. בוודאי הכל מעורבב, הבכי
והיאוש מהמחלה שלך, והיאוש שאמא לא פה.
אני כל כך מקווה שאת מוצאת דרכים להקל על עצמך, ואולי לשמח את עצמך בתוככי
הדכדוך של המחלה. אני מקווה שאת עושה דברים שאת אוהבת, במסגרת האפשרויות,
אני מקווה שאת לא שרוייה בכאבים.
תכתבי לנו מה שלומך.
שלך עדיה

 

[אשבל1]

שלום רוית יקרה

הצורך שלך כל כך מוכר וברור

לא פעם כתבתי כאן על הקושי בהתמודדות עם חוסר השליטה על המתחולל בגופנו, לא קל להתמודד עם מחלה והשינויים שהיא מכניסה לחיינו, כמו שכתבת אלו רגעים שאנו זקוקים לתמיכה וחיבוק של אמא, כך שהקושי הוא עצום בתקופה זו, יחד עם זאת חשוב לחפש ולמצוא מה יעזור להתמודד, להתגבר, למצוא בכל זאת שלווה בתוכך, ידוע הקשר שבין הנפש לגוף, אז מה בכל זאת עוזר לך ? יש מקורות תמיכה סביבך?

 

[רווית 77]

תודה לכולכם

לפחות פעם היום אני בוכה לאמא שלי.
אפילו שאני בת 50 כבר,
אני מתגעגעת נואשות לחברה הכי טובה שלי- אמא שלי
שתמיד ליוותה אותי ברגשי השמחה וגם המשבר.
תודה לכל החברים שתמכו פה...

 

[אשבל1]

 

[ענבר לבקוביץ]

רוית היקרה

אני מרגישה אותך בכאב ובעצב הגדול.
כל כך קשה לאבד הורה יקר ומשמעותי, וחסרונו מודגש ברגעי השמחה וגם במשבר.
בנוסף לכאב ולגעגועים על אמך האהובה, את מתמודדת עם החולי שלך. זה מקום קשה שמפגיש אותך עם הרבה חששות, דאגות.
הכמיהה לחיבוק האוהב, להגנה, למישהו שיטפל ויבין ללא מילים, היא כמיהה שכיתומה אני יכולה מאד להזדהות איתה ולפגוש אותה גם בחיי.
אני רוצה להציע לך לנסות למצוא חיבוק אחרים סביבך, שיעזרו לך בימים הקשים שאת עוברת (משפחה, חברים, עזרה מקצועית).זה לא כמו החיבוק של אמא, אבל זה גם יכול לנחם ולעזור, לא כדאי להיות לבד.
אני מזמינה אותך לשתף אותנו, נשמח להיות איתך.
אולי נוכל לעזור לך להתבונן, להיות, לחבק, לבכות יחד.
שולחת לך חיבוק חם

,
ענבר