היום בערב ישבתי וראיתי את החדשות של 8.... אני לא חושבת שאני צריכה לתאר מה ראיתי שם, כי בטח כל המדינה דבוקה למסך. אבל באיזשהו שלב פשוט לא יכלתי יותר.... סכר הדמעות נפתח ופשוט לא יכלתי לעצור אותם... רצתי לחדר, פתחתי ת`מגירה, הוצאתי דף ופשוט כתבתי מה שהיה לי על הלב: "אלוהים- למה אתה לא עושה משהו? למה אתה לא עוצר את ההרס הזה? עד הרגע האחרון באמת האמנתי, האמנו, שזה לא באמת יקרה. אבל זה קורה. ממש עכשיו מגרשים אנשים מהבית שלהם. ישבנו מול הטלוזיה ופשוט לא יכלתי לראות. זה כ"כ קורע לב. אנשים בוכים מחבקים חיילים בוכים. הראו מישהו שיצא מהחלון של בית הכנסת בקומה השניה, הוא עמד על מין מדרגה כזו על הקיר ופשוט בכה. החיילים בפנים ניסו לשכנע אותו לחזור, לפני שהוא יעשה משהו קיצוני... והוא אמר להם "למסגד לא נכנסים ככה!" וזה ממש נכון. למה הגענו למצב הזה? הא? למה הגענו למצב שאנשים מתל אביב שונאים אותי רק בגלל שאני גרה מחוץ לקו הירוק? למה אנחנו סובלים כ"כ? למה לא מגיע לנו לחיות בארץ שלנו, בבית שלנו, באדמה שלנו בשקט?! אלוהים- למה אתה גורם ליהודי לגרש יהודי? למה אתה גורם ליהודים כמוני לחשוב שאני פאנטית? לחשוב שאני הולכת מכות עם חיילים ומנקרת צמיגים של חברי כנסת, רק בגלל שהתקשורת מראה מה שבא לה? אנשים שאפילו לא מכירים אותי בטוחים שאני זבל! אז אלוהים- לא מספיק שעצוב לי שנותנים את הארץ שלי לשונאים שלי, ששנואים אותי, גם יהודים כמוני שונאים אותי! למה הכל כ"כ מעוות? אני רוצה להתעורר עכשיו ולדעת שכל החירבון הזה זה רק חלום. חלום מפחיד במיוחד. לדעת שלא שונאים אותי כ"כ. שלא מפקירים את הארץ שלי, אותי. אותנו! רק לדעת שהכל טוב, שאלוהים שומר עליי, ואין את כל הסבל הנוראי הזה. הלוואי שזה רק חלום..." אז יש אנשים שיגידו שאני רק בת 13 שלא יודעת מהחיים שלה... אבל קודם תראו מה מבוגרים יכולים לעשות...
