זה דיי פשוט..
כשבאמת אכפת לך ממשהו או ממישהו אתה מחנך אליו. כשלא לא. לילד בן חמש אין שום בחירה הוא כ"כלי ביד היוצר". כל דבר שתעשה בסביבתו משפיע עליו ועל אורח חייו בעתיד. החל מהדרך בה הוא יאכל (כפית.. מזלג..) היחס שלו לאחרים ודעותיו בכל נושא שהוא. זה לא הוגן ולא הגיוני. אנחנו צריכים לקחת כל ילד ולבודד אותו (אי אפשר להחזיקם כקבוצה, הם יושפעו אחד מהשני בלי שיוכלו לבחון את זה, בד"כ לרעה..) אי שם בסוף העולם עד שיתבגרו ויעמדו על דעתם. כשאדם מתבגר הוא יכול לבחון את דעותיו, דרכיו, התנהגותו וכו' וכו' להחליט מה מוצא חן בעיניו ומה לא במה הוא רוצה להחזיק ובמה לא. כן, גם את הדברים שהוריו חינכו אליהם בקיצוניות שאין כמותה את הדברים שנטמעו בכח במוחו ושאר בלה בלה בלה. הבעיה היא לא בהורים שעושים מה שהם רואים לנכון שמחנכים ומדריכים כדעתם. זהו תפקידם. מרגע שהביאו ילדים לעולם עליהם לקחת עליהם אחריות ולהעביר להם כל מה שהם רואים לנכון בכל דרך שהם רואים לנכון (פרט לפגיעה ממשית בהם, פיזית ונפשית..). הבעיה היא בחברה המגוחכת והדיי מערבית שלנו שמעודדת לעצלות ורפיון חושים ומח שמעודדת להמשיך בחייך כמות שהם בלי לשנות כלום בלי לחשוב ובלי לחקור.. בלי להתפתח.. רק עצלנות ואדישות. ניוון... לכן אנשים מעדיפים להישאר בדעותיהם בלי לחשוב ובלי לבחון להחזיק במה שיש להם. מה שהוריהם הנחילו להם. אני מניח שיצא לראות ולהיות ביותר הפגנות משאתה הייתה ובאף אחת מהן לא היו "הרבה יותר ילדים מתחת לגיל 13.." הרוב המוחלט הוא תמיד בני נוער בני 16 17 18 19 20. ראייה סלקטיבית... בכל אופן הייתי לפני שבועיים במחנה של בנ"ע לבני 13-14, ומצאתי שם כמה ילדים אינטלגנטיים להפליא שיכולת השיפוט שלהם-עד כמה שיכלתי לבחון לא נופלת משלי.