אוקיי אני יודעת שהפורום הז הוא
ממש לא המקום... אבל בתור ילדה קטנה וטפשה אני רוצה(ומותר לי) לספר לכם מה גרם לי לכל מיני תסביכים משונים עם אותה להקה(רמז: ראשי התיבות שלה הם פעמים האות הראשונה בשם המשפחה שלי) הכל התחיל כשהייתי יותר קטנה וטפשה אפילו מעכשיו. כיתה ו´, גן החיות הלימודי בחיפה. כמה בנים שרים את "אנדר בריק אין דה וואל", ומכיוון שהם לא פחות קטנים וטפשים ממני, אין להם מושג מה הם שרים(לא המשמעות כי אם המבצעים) מצב מיידי של ענת- חוטפת התקפת עצבים!!!! כן כן! מהפעם הראשונה ששמעתי את השיר המקולל הזה ידעתי שדברים טובים הוא לא יביא לחיים שלי, וכמו תמיד, האינטואיציה הנשית שלי צדקה. ככה עד היום: אני שומעת את השיר הזה, אפילו את התו הראשון(חוץ מהגיטרה ה
שווה) וחוטפת התקפת עצבים. קפיצה בזמן, כשנה קדימה. כיתה ז´, ביצפר ליאו בק בחיפה. הנבואה מתגשמת! נדלקתי על מישהו שממש ממש אוהב את פינק פלויד, ולמרבה הצער הוא גם ח** של בן אדם. ובגלל שאני מיוחדת, מאז כל איזכור של שם הלהקה גרם לי לעוויתות מעיים. קפיצה נוספת, חצי שנה קדימה. הבית שלי, חודש ספטמבר בעקבות הבטחה לחברה שאני אקליט לה את "דארק סייד אוף דה מון" אני מקשיבה לדיסק. שמיעה ראשונה מזיזה לי את האוזניים קצת, ומשמיעה שנייה אני כבר
. אחר כך שמעתי את דה פיינל קאט וגם אותו חיבבתי, מה שהביא לי לשמוע את (וסלחו לי, את זה אני לא מוכנה לכתוב בעברית כי זה יהיה פשוט מגוחך) wish you were here.רק דבר אחד לא השתנה: אני עדיין בטוחה לחלוטין שקולו של ג´ורג´ ווטרס משתווה באיכותו לקולה של קרפדה... חוץ מכמה שירים מסוימים.אבל כמובן שאני לא אמת מידה, בהתחשב בעובדה שאני עושה פיתוח קול כבר שנה חמישית... טוב, תודה שנתתם לי לפרוק את זה, וסתם שתדעו, שלקח לי בערך חודש להבין שבכך שאני שומעת אותם וגם נהנית מזה אני לא עוברת על החוק, אז תנסו להבין אותי, ענת פ., ילדה קטנה וטפשה