-

חמדונה

New member
-

לפני יום הזיכרון, מדברים איתנו. מכינים אותנו. אומרים לנו: "תבינו, תרגישו, תכאבו, וחשוב מכל- תזכרו. אבל אל תזדהו." ואומרים לנו: "אם רופא היה מזדהה עם כל רגש כאב של מטופליו, הוא לא היה יכול לרפא." ובזמן האחרון, אני מרגישה שעשיתי את הדבר האחד שאמרו לי לא לעשות- הזדהיתי. הרגשתי את הכאב. חבר טוב שלי יתום. ופשוט רציתי לתת לכולכם חיבוק גדול. זה לא יעזור. שום דבר לא יעזור. ובכל זאת, רציתי לתת לכם חיבוק גדול. ויש לי שאלה. אינכם חייבים לענות. האם הידיעה, שהוריכם מתו בכבוד, בעוז, בגבורה- האם הידיעה הזו מקילה עליכם?
 

No name for now

New member
../images/Emo24.gif

שלא יהיה לך ספק, אי-אפשר לעבור אובדן בלי תמיכה של משפחה וחברים, ההזדהות שלך חשובה ועוזרת להתגבר על הבדידות, לחזור ל"חיים הנורמליים" וסתם לשמור על השפיות ברגעים הקשים בערב יום העצמאות כמדי שנה נפגשתי עם חברים למנגל המסורתי, והם בדיוק דיברו על כמה זה קשה לעשות את המעבר (היו נכי צה"ל בחבורה) בין יום הזכרון ליום העצמאות, ואמרתי שמבחינתי אם לא הייתי מוזמנת לא הייתי יוצאת מהבית כי זה תמיד יום קשה בשבילי, אבל בכל שנה אני באה בלי חשק והם מחזירים אותי למסלול. בשביל זה יש חברים
 
למעלה