51% נגד חקיקת נישואים חד מיניים
הנה קטע מעניין מפינתו של יונתן גפן. ".....עם האפיפיור לצדו, ושיחה ממתינה מאלוהים, הרפובליקה מכה שנית, והפעם האויב הוא נישואים של נשים עם נשים וגברים עם גברים. כמו שנדחקו סיבות המלחמה, כך גם הודחקה שערוריית מאות הכמרים הקתולים שאנסו ילדים באופן שיטתי ועדיין לא נענשו. מעניין מה היתה אומרת הכנסייה על אישור חוק שמתיר נישואים של כומר עם ילד. לפני כשבועיים, בבחירות חסרות תקדים, נבחר הכומר האנגליקני ההומוסקסואל המוצהר הראשון, שאולי לא במקרה קוראים לו רובינזון. שבוע אחרי זה, בכנס חירום במיניאפוליס, מאות כמרים עם שמלות ערב ומחרוזות עם צלב החליטו ברוב קולות ''לברך'' זוגות חד מיניים, אבל לא לאשר נישואים של זוגות כאלה. לכנסייה ולאפיפיור מעולם לא היתה בעיה להתעלם ממיליוני אנשים, מצוקותיהם, אמונתם ונטיות לבם. ההחלטה כאילו-אין-דבר-כזה-הומואים-ולסביות עברה חלק וברוב קולות, כמו החלטת הוותיקן וממלא מקומו של אלוהים במלחמת העולם השנייה שאין-דבר-כזה-יהודים. אבל גם בלי ברכתו של ישו ומבשרי תורתו, בוש יודע שגם בענייני מין העם לצדו, וגם בבחירות הבאות ינצחו השמרנים הלאומנים. אני מתאר לי שגם אם הנשיא יחשוב על חוק שאוסר על אנשים להזדיין שלא לצורך התרבות, חלק ניכר מהציבור האמריקני יחשוב שזה חוק מזוין לא רע בכלל. בעולם מעורפל עד מעונן חלקית, הטיית הנושאים העיקריים והסחת הדעת הן מדיניות מומלצת למי שרוצה לנצח בבחירות הבאות. בסקר מעודכן של רשת החדשות של סי-בי-אס בשיתוף ה''ניו יורק טיימס'' על השאלה הארוכה: ''האם תתנגד לחוק שירשה ללסביות ולהומוסקסואלים להתחתן ולקבל את אותן הזכויות שמקבלים זוגות בני מינים שונים?'', 51 אחוז מהנשאלים התנגדו לחקיקה שכזאת. לעומת זאת, על השאלה אם אכפת לציבור שבני אותו מין יקיימו יחסים אלה עם אלה, 53 אחוז היו בעד. תקיימו יחסים בכיף, אבל להתחתן ולהיות ממש כמונו? תשכחו מזה. יכול להיות שחלק מהנשאלים סבורים כמוני שמוסד הנישואים הוא מוסד סגור וקוטל אהבה עם קבלות (ולכן, חברים וחברות, לא אכפת לי שתתחתנו לכם עם מי שאתם רוצים, כל עוד אתם לא מתחתנים איתי). אבל לא בוש. בוש, שהכריז שנישואים יאחדו בארץ האמיצים רק אמיץ ואמיצה, כמו הוא ולורה למשל, יודע שהוא מבטא בערך את חצי העם שבערך בחר בו. הירייה הרפובליקנית הראשונה במערכת הבחירות היתה בנושא ערכי המשפחה והמוסר הדתי, ואתם תראו שתהיינה עוד יריות כאלה של ההנהגה השולפת. ועד כה לא שמעתי אף דמוקרט שתוקף את הסחת הדעת המחושבת היטב הזאת. למחרת הצהרתו של בוש השמיע אל גור, במעין נאום בחירות ראשוני ודי מגומגם בוושיגטון, ביקורת דמוקרטית ברורה ראשונה על הכלכלה הרופסת והמלחמה המיותרת. ואכן, זה לא משנה אם אתה הומוסקסואל או סטרייט, כשאתה לא גומר את החודש, אתה לא גומר אותו. הדבר היחידי שעשתה המדיניות הכלכלית הרפובליקנית הוא לקצץ מסים לטובת העשירים, וששאר המעמדות יתחתנו עם בני המין השני וישתקו. מעניין מתי יתעורר פה כבר מישהו, ושיהיה רפובליקני או דמוקרט, שיהיה לסבית או הומו, דו מיני או חד תאי, ויבקש להקים ועדה א-מינית שתבדוק עד כמה הממשל שיקר או הגזים או האם בכלל מישהו חשב בהיגיון לפי מלחמת השחרור/כיבוש/ שיקום של עיראק (ומי יודע עוד כמה ארצות מחכות בקוצר רוח, לדעתו של בוש, שיהרסו אותן ואחר כך ישקמו אותן). ואולי עד שלא ייבחר פה נשיא שעישן גראס בלי לקחת לריאות, ששולט בסקסופון וגם יכול להגיד לעם: ''לא קיימתי יחסים עם הגבר הזה'', אם אתה רוצה להתחתן עם בן מינך או לעשן, אתה יכול רק להתוודות על חטאיך בפני הכומר הפדופיל המקומי שלך או להתחיל ללכת צפונה עד שתגיע לקנדה...."
הנה קטע מעניין מפינתו של יונתן גפן. ".....עם האפיפיור לצדו, ושיחה ממתינה מאלוהים, הרפובליקה מכה שנית, והפעם האויב הוא נישואים של נשים עם נשים וגברים עם גברים. כמו שנדחקו סיבות המלחמה, כך גם הודחקה שערוריית מאות הכמרים הקתולים שאנסו ילדים באופן שיטתי ועדיין לא נענשו. מעניין מה היתה אומרת הכנסייה על אישור חוק שמתיר נישואים של כומר עם ילד. לפני כשבועיים, בבחירות חסרות תקדים, נבחר הכומר האנגליקני ההומוסקסואל המוצהר הראשון, שאולי לא במקרה קוראים לו רובינזון. שבוע אחרי זה, בכנס חירום במיניאפוליס, מאות כמרים עם שמלות ערב ומחרוזות עם צלב החליטו ברוב קולות ''לברך'' זוגות חד מיניים, אבל לא לאשר נישואים של זוגות כאלה. לכנסייה ולאפיפיור מעולם לא היתה בעיה להתעלם ממיליוני אנשים, מצוקותיהם, אמונתם ונטיות לבם. ההחלטה כאילו-אין-דבר-כזה-הומואים-ולסביות עברה חלק וברוב קולות, כמו החלטת הוותיקן וממלא מקומו של אלוהים במלחמת העולם השנייה שאין-דבר-כזה-יהודים. אבל גם בלי ברכתו של ישו ומבשרי תורתו, בוש יודע שגם בענייני מין העם לצדו, וגם בבחירות הבאות ינצחו השמרנים הלאומנים. אני מתאר לי שגם אם הנשיא יחשוב על חוק שאוסר על אנשים להזדיין שלא לצורך התרבות, חלק ניכר מהציבור האמריקני יחשוב שזה חוק מזוין לא רע בכלל. בעולם מעורפל עד מעונן חלקית, הטיית הנושאים העיקריים והסחת הדעת הן מדיניות מומלצת למי שרוצה לנצח בבחירות הבאות. בסקר מעודכן של רשת החדשות של סי-בי-אס בשיתוף ה''ניו יורק טיימס'' על השאלה הארוכה: ''האם תתנגד לחוק שירשה ללסביות ולהומוסקסואלים להתחתן ולקבל את אותן הזכויות שמקבלים זוגות בני מינים שונים?'', 51 אחוז מהנשאלים התנגדו לחקיקה שכזאת. לעומת זאת, על השאלה אם אכפת לציבור שבני אותו מין יקיימו יחסים אלה עם אלה, 53 אחוז היו בעד. תקיימו יחסים בכיף, אבל להתחתן ולהיות ממש כמונו? תשכחו מזה. יכול להיות שחלק מהנשאלים סבורים כמוני שמוסד הנישואים הוא מוסד סגור וקוטל אהבה עם קבלות (ולכן, חברים וחברות, לא אכפת לי שתתחתנו לכם עם מי שאתם רוצים, כל עוד אתם לא מתחתנים איתי). אבל לא בוש. בוש, שהכריז שנישואים יאחדו בארץ האמיצים רק אמיץ ואמיצה, כמו הוא ולורה למשל, יודע שהוא מבטא בערך את חצי העם שבערך בחר בו. הירייה הרפובליקנית הראשונה במערכת הבחירות היתה בנושא ערכי המשפחה והמוסר הדתי, ואתם תראו שתהיינה עוד יריות כאלה של ההנהגה השולפת. ועד כה לא שמעתי אף דמוקרט שתוקף את הסחת הדעת המחושבת היטב הזאת. למחרת הצהרתו של בוש השמיע אל גור, במעין נאום בחירות ראשוני ודי מגומגם בוושיגטון, ביקורת דמוקרטית ברורה ראשונה על הכלכלה הרופסת והמלחמה המיותרת. ואכן, זה לא משנה אם אתה הומוסקסואל או סטרייט, כשאתה לא גומר את החודש, אתה לא גומר אותו. הדבר היחידי שעשתה המדיניות הכלכלית הרפובליקנית הוא לקצץ מסים לטובת העשירים, וששאר המעמדות יתחתנו עם בני המין השני וישתקו. מעניין מתי יתעורר פה כבר מישהו, ושיהיה רפובליקני או דמוקרט, שיהיה לסבית או הומו, דו מיני או חד תאי, ויבקש להקים ועדה א-מינית שתבדוק עד כמה הממשל שיקר או הגזים או האם בכלל מישהו חשב בהיגיון לפי מלחמת השחרור/כיבוש/ שיקום של עיראק (ומי יודע עוד כמה ארצות מחכות בקוצר רוח, לדעתו של בוש, שיהרסו אותן ואחר כך ישקמו אותן). ואולי עד שלא ייבחר פה נשיא שעישן גראס בלי לקחת לריאות, ששולט בסקסופון וגם יכול להגיד לעם: ''לא קיימתי יחסים עם הגבר הזה'', אם אתה רוצה להתחתן עם בן מינך או לעשן, אתה יכול רק להתוודות על חטאיך בפני הכומר הפדופיל המקומי שלך או להתחיל ללכת צפונה עד שתגיע לקנדה...."