מעבר לנחש הנורא..
שכולנו יודעים שנחש זה לא הצד החזק של באפי (ע"ע כל הנחשים הקודמים בסדרה), ומעבר לזה שזה לא היה מהפרקים הטובים בסדרה בכלל ובעונה החמישית בפרט, זה פרק שמספר לנו הרבה על באפי עצמה ועל הקו שלה בין החיים האמיתיים וה.. איך נקרא להם? חיים ה.... אמממ. עולם הקסם? זה נשמע רע.. אין לי רעיון אחר
בכל מקרה, בעונות הראשונות באפי נסתה למצוא את עצמה, בין היא עצמה כבנאדם ובין היא כקוטלת. היא עושה קו ברור בין החיים הרגילים שלה לבין החיים שלה כקוטלת. עם השנים, הקו הזה מטשטש, היא מקבלת את עצם היותה קוטלת ביחד עם באפי כבנאדם. אנחנו רואים את זה ב"רסטלס", כשהיא מדברת עם הקוטלת הקדומה ולאורך העונות של באפי. כרגע, נראה כי הקו אולי הטשטש יותר מדי. ב"אין מקום כמו הבית" היא ישר חשבה שמה שמכאיב לאמא שלה זה קסם, אז היא עשתה כישוף. אולי אז זה היה מתקבל על הדעת, אבל היום, כשלאמא שלה מתגלה גידול במוח, באפי שוב מחפשת את הפתרון של הכישוף. ולא רק כי זה מה שנראה לה שיכול לעזור לאמא שלה, אלא בגלל שבאפי, לא רגילה לא לעשות כלום כקוטלת. היא הולכת, היא נלחמת, היא חושבת על תוכניות, היא מנסה ומצילה את העולם בסופו של דבר. בחיים האמיתיים, כשמשהו רע קורה, לא תמיד אפשר לעשות משהו. ובאפי לא רגילה לזה. היא רגילה לחיים כקוטלת, בהם היא צריכה לזוז, לעשות, לשבת עם הסקוביס ולתכנן תוכנית כדי לנצח את הרע. הרעיון הזה חוזר מספר פעמים בפרק. כשריילי אומר לבאפי שלא תמיד אפשר לעשות משהו, כשהרבה אנשים אומרים לבאפי שאין לה מה לעשות, ושהיא צריכה לנוח ולהירגע. באפי? הקוטלת הנודעת? זאת שדרקולה בא מאיפה שלא יהיה רק כדי לראות אותה? היא תשב ולא תעשה כלום? אבל יש דברים שבאפי לא יכולה לפתור עם קסם, ולבאפי קצת קשה עם זה. אז באפי מנסה לתקוף את גלורי, להשתמש בכוח שלה כדי להוציא עצבים, כדי לעשות משהו עם עצמה. אבל היא לא הצליחה לעצור את גלורי. אז כשהנחש המזוויע הגיע והביט על דון, היא רצה אחריו, בכל כוחה, כדי לעצור אותו. והוציאה עליו את העצבים. מעכשיו
זה מוטיב שחוזר במשך כל העונה. באפי לא יכולה לעשות הרבה כדי לעזור לאמא שלה. גם כשהיא מתה היא לא יכולה. והכי זה בולט ב"ספירל", כשכל המאמצים שלה הם פשוט לשווא. במשך כל העונה אנחנו רואים בטפטופים קטנים את חוסר האונים של באפי. ולמה בסוף העונה היא כבר כמעט נשברה? למה היא אמרה לג'יילס שאין לה עוד את הרצון הזה, מה שדרוש להציל את העולם, מה שהיה לה בתקופת אנג'ל? כי הרגשה חסרת אונים היא הרגשה נוראה, מוציאה חשק לחיות, במיוחד למישהי שרגילה שהיא יכולה תמיד לעשות משהו כדי להציל את כולם. דוגמא לערבוב של החיים כקוטלת והחיים כבאפי הרגילה היא ב"התערבות", כשבאפי מספרת לג'יילס שקשה לה להגיד לאנשים שהיא אוהבת אותם. החיים כבאפי הרגילה, מנותקת מהקוטלת, מה שהיה לה בעונה אחת-שתיים, נראים לה כל כך זרים, היא מרגישה שהיא כבר לא יודעת לאהוב, שהקשיחות והאטימות שהיא מפגינה כקוטלת כבר השתלטו על מה שהיא מעבר לקוטלת. לגבי ריילי. גם הוא מרגיש תחושת חוסר אונים. די שונה, אבל במקור אותה תחושה מגעילה ונוראית. הוא אוהב את באפי, וכמה שהוא יאהב אותה, אין לו הרבה מה לעשות בקשר לזה שהיא לא ממש. לא שהיא לא מרגישה משהו כלפיו, אבל אהבה כמו שהיא אהבה את אנג'ל נראית רחוקה ביותר ממערכת היחסים של שניהם. ודון אומרת את זה, וספייק אומר זה, וריילי אמר את זה, ועד שבאפי תבין את זה נצטרך לחכות עוד שני פרקים. ריילי בינתיים בוחר בדרכים משונות לצאת מתחושת החוסר אונים, הוא הולך לאנשים שכן צריכים אותו. הוא צריך את ההרגשה שהוא רצוי. (מה אני אגיד לכם, אחלה בנאדם) דרך אגב, "אחלה, ואם אני יכול להוסיף 'בחלה'"
WTF?!?!