47 שנים למהומות סטונוול...

aשרון

New member
47 שנים למהומות סטונוול...

היום לפני 47 שנים, ב 28 ליוני 1969 לפנות בוקר, פרצו במנהטן, ניו יורק מהומות שנודעו בשם "מהומות סטונוול". המניע המיידי למהומות הייתה פשיטה משטרתית "שגרתית" על בר קהילתי בשם "סטונוול אין" בגריניץ' וילג', אך הפשיטה הייתה הקש האחרון ששבר את גב הגמל, לאחר הצקות חוזרות ונישנות ואלימות משטרתית כלפי להט"ב מקומיים (אם כי נעשה שימוש במושגים הומואים, לסביות וטרנסווסטייטים באותן שנים).

באי המקום, בין היתר בהובלת נשים טרנסג'נדריות ומלכות דראג, החלו להתקוטט עם השוטרים שפשטו על המועדון, ועד מהרה מנהטן בערה - ניידות משטרה הפוכות הוצתו, עמודי מדחן הושלכו, חלונות של חנויות נופצו, מטרי אבנים נזרקו אל עבר השוטרים. המשטרה הגיבה באלימות רבה אף היא, אך לא הצליחה לדכא את המהומות.

מהומות סטונוול משמשות כציון דרך מרכזי במאבקם של להט"ב אמריקאיים, אך גם סמל עבור להט"ב בעולם כולו. ביוני 1970, כשנה לאחר המהומות, נערך מצעד הגאווה הראשון בניו יורק, ביוזמתה של ברנדה הווארד, אישה ביסקסואלית ופעילת זכויות להט"ב ונשים, שמוכרת מאז כ"אם הגאווה".

לזכר אירועי סטונוול, חודש יוני מסומן כחודש גאווה ברחבי העולם, מצעדי גאווה נערכים ברחבי הגלובוס, בין אם חגיגיים ובאישור הרשויות ובין אם תוך ספיגת אלימות קשה - משטרתית ומצדם של אזרחים להט"בפוביים.

ואנחנו?
אנחנו צועדים וצועדות כל שנה בחום יוני יולי, למען השינוי המיוחל.
ומי ייתן והוא יושג באמצעות הדבר הכי טוב שיכול להיות - ח י נ ו ך


מה הוא השחרור האישי שלכם, ואיך אתם מבטאים אותו? שתפו את הפורום..

 
את חירותי

קניתיך ורכשתיך ועשיתיך
סיבה, תוצאה, מניע ומטרה
ילד הייתי וגם גדלתי ולמדתי
לקרוא ולמדתי את חירות הנפש
כשמדכאים את הגוף, כשהמלים פוצעות כמו סכינים
עוף גוזל בעולם החלומות הענק, היפה, הממכר והמשחרר
למד לעזוב גם כשהעתיד מאיים מאוד
למד להושיט יד, תמיד להושיט יד ולעזור
בקרוב בוגר החוג לפילוסופיה, מקודם לתפקיד ניהולי ממשי ברשת בתי מלון, חי עם חבר , קנינו דירה לשנינו, לא נתחתן כנראה, אבל תמיד נהייה חופשיים.
 

yanivran

New member
חירות וחיים

כבר לא כל כך בנים, יותר זוג גברים שנוסעים בעליות ומורדות החיים (בעיקר בעליות). כבר מעל 15 שנים יחד, עם שני ילדים מקסימים, גרים בעיר מקסימה, מקבלת ובעיקר לא שיפוטית (ויקטוריה, בריטיש קולומביה). מצעד הגאווה כאן, בו אנו צועדים עם ילדינו בחברת חברי בית הכנסת שלנו, מוקף באנשים לבושים בחולצות גאווה צבעוניות, בין אם הם משתייכים לקהילה הגאה ובעיקר כשהם לא משתייכים לה.
האוכלוסיה כאן מתגאה ביכולתה לקבל ולהכיל את האחר על כל המייחד אותו ועל כל ההופך אותו לשונה ולחלק משלים מהקהילה המקומית. אני גאה לחיות במקום שבו להיות טרנסקסואל זה לא משהו מיוחד וזה פשוט אומר שהבנת שאתה גבר/אישה ולא בהכרח איך שנולדת (וזה ממש לא אומר שיהיו לך מגבלות במציאת עבודה/חברים וכו׳).
הקיצר, אחרי לא מעט שנים והליכה בנפתולי החיים מצאנו את הבית שלנו.
 
השחרור האישי שלי

הידיעה שאני יכול לבחור מה לעשות בחיים שלי, שיש לי אפשרות בחירה.
זה בעיני המשמעות של חופש, היכולת לבחור בעצמך ולהחליט בעצמך מה לעשות בחיים. אני מבטא את החופש האישי שלי בהחלטות שאני עושה.
 
למעלה