4 תפקודים

[Mist2]

4 תפקודים

התבוננות נכונה צריכה להתבסס על ידע נכון של עולמינו הפנימי.
ידע על תפקודינו, צורת הפעולה וחלוקה נכונה שלהם.
אם רכשנו ידע זה, נוכל להתבונן נכון בעצמינו, ולהבחין בארבע תפקודים שונים.
ללא אותו ידע, כאשר מנסה האדם להתבונן על עצמו, הוא מבלבל בין התפקודים, ובדרך כלל לא מזהה את כולם.

לדוגמא: כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.

לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.

עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
האדם נולד לעולם זה עם תפקוד אינסטינקטיבי פעיל לגמרי, ואין כל צורך להתערב בפעולתו של תפקוד זה.

התפקוד התנועתי, פעיל בצורה מאוד חלקית בראשית דרכו.
ואנו צריכים ללמוד את רוב הפעולות שלו – איך ללכת, לכתוב, לרקוד, לנהוג…

כל 'אני' (מחשבה, רגש, תחושה, תנוע) שנראה בהתבוננותינו יהיה קשור באחד התפקודים המוזכרים כאן.
כך בעזרת כלי זה של חלוקה וראיה של התפקודים שלנו, נוכל ללמוד בצורה טובה ונכונה על עולמינו הפנימי.
מהיכן נובעות התשוקות שלנו, איך אנו מגיבים על מה ולמה, ובמיוחד נלמד שאין לנו שליטה ב'אני'ים אלו, ושעולמינו הפנימי שרוי באי סדר מזעזע, ואין אף אחד שיעשה סדר! לאור עובדה זו, כל 'אני' הוא מלך לשניה, הכל תלוי בגירויים.
נגיד ומצאנו את הידע ואת השיטה, והתחלנו להתבונן בעצמינו.
אחד הדברים הראשונים שיצוץ הוא ההבחנה בכך, שאנו משתמשים כל הזמן במילה 'אני'.
"אני עושה, אני אומר, אני יושב, אני מרגיש, אני חושב….
זו האשליה הגדולה ביותר של האדם. אנו תמיד מתייחסים לעצמנו כ-'אני' וחושבים שתמיד מדובר באותו 'אני'.
לאמיתו של דבר אנו מפוצלים לאלפי 'אני'ים שונים, אותם 'אני'ים משתנים בכל כמה רגעים, רגע אחד כשאנו אומרים 'אני' חלק אחד שלנו מדבר, ורגע אחרי כן זה כבר חלק אחר!
האדם חושב שהוא אחד, הוא לא יודע שהוא מחולק לאלפי 'אני'ים שונים הקשורים לתפקודים שלו, ולו אין כל שליטה עליהם!

-------------------------------------------------------

ההודעה ממנה אני נפרד:
בירון קייטי....."אלף שמות לאושר "... מאת: פרעה10

 

[ינוקא1]

זה נכון.

מבחינה מסוימת , לכל תא או איבר בגוף יש "אני" משלו.

חלק מההתפתחות הרוחנית היא ליצור הרמוניה בינהם , ולהגיע למצב של אחדות.

בדיוק כמו במדינה , וכמו בתקופת בחירות -
זה לגיטימי שיש חילוקי דעות והשקפות שונות , אך החוכמה היא ליצור הרמוניה ושיתוף פעולה בין כל חלקי העם.
למצוא את המכנה המשותף , למצוא את הדרך להגיע להסכמה ולהכרעה שתהיה מקובלת על כולם.
וכמו שזה מסובך לביצוע בתוך עם , זה גם די מסובך לביצוע בתוך ה"אני".
אך לשם יש לשאוף.

 

[רועי החושב]

התבוננות לא מבוססת על ידע!

אלא ידע צריך להיות מבוסס על התבוננות.
כשאני מתבונן אני לא משתמש בשום קטגוריות לגבי מרכזים, וכשאני משווה את התבוננותי לתיאוריה של המרכזים- אני מוצא שהתיאוריה הזו שיטחית ולא מספקת.
כמו כן, תיאוריית ריבוי האני גם היא לא מבוססת על התבוננות. התבוננות מעלה שאין כלל אני. לא אחד ולא ריבוי.
כל מה שיש זה תנועות של מחשבה.
התיאוריות כמו זו של ריבוי האני מנסות לפשר בין ההתבוננות ששוללת לגמרי את האני לבין האמונות הטפלות של הדתות הפרימיטיביות של האנושות, שטוענות שיש נשמה\נפש.
אלו תיאוריות מסוג "חצי זין בתחת". כלומר הן מנסות להגיע לאמת ועדיין לאחוז בשקר. אלו תיאוריות פחדניות שרוצות את היתרונות של הסדר החברתי שמציעות הדתות יחד עם היתרונות של הידע. אבל הן לא מקדמות אף אחד לשום מקום כי הן מוציאות אותך קרח מכאן ומכאן- חסר לב אמוני וחסר מוח כופר.
שתי התיאוריות הנ"ל משלימות זו את זו- תיאוריית ריבוי האני מבוססת על פרסוניפיקציה של קיבעונות אישיות אשר לכל אחד מהם יש "מרכזים" כלומר מאפיינים שמקשרים אותו לקיבעונות אחרים. לדוגמא- רגש ב"אני" א' משפיע על תנועה ב"אני" ב' וכ"ו אבל ההשפעות הללו הן בלתי צפויות. הדינמיקה היא בין קיבעונות והיא בלתי מודעת.
כל מידול ומעקב אחר המבנה הסבוך הזה של השפעה בין קבעונות, ספק אם הוא נחוץ מכיוון שמה שנחוץ הוא בסך הכל מודעות לקיבעון העיקרי שלך עצמך. אבל אפילו זה לא ממש נחוץ כי השאלה "נחוץ למה" עולה. קיומם של קבעונות הוא, ככלות הכל, מצוי בפני השטח של הרוח והרוח יכולה לייצר קיבעונות.
אדם יכול להיווכח, בשלב כלשהו בחייו, שהיעדר המודעות לעצמו הוא שאיפשר לרוחו לשלוט בחייו. דווקא המודעות בטרם עת היא המסוכנת ביותר להגשמת הרוח. תסביכים הם לא מודעים מכיוון שהם לא צריכים להיות מודעים. התודעה היא אליל שוא של אור מדומה שרק מזיק לצמחים וגורם להם לעיוותים.
רוח האדם נמצאת מעבר לתודעה. התודעה היא רק חזות הרוח וכלל לא מייצגת איזשהו עומק של ממש. תודעה היא אפקט שיטחי של תקשורת. מפה ארעית ותו לא. ויותר מכל- תודעה יכולה להיות מחלת רוח שמונעת מהרוח להגשים את עצמה בחומר.

 

[Mist2]

רשמים

רושם הוא בעצם סוג של אנרגיה או מזון שממנו אנו ניזונים, הוא יכול להיות כל דבר:
צליל, מראה, תחושה, הרגשה, מחשבה.
כפי שמזון רגיל משפיע עלינו, למשל: מזון בריא או מזון בריא פחות, מזון טעים או מזון לא טעים ומזון מקולקל מול מזון טרי, כך גם הרשמים.

אנשים רבים עסוקים מאוד בלברור את המזון הרגיל שלהם, ומקפידים מאוד לאכול מזון מאוד מסויים שבעיניהם הוא בריא יותר,
אך אין להם כל מושג שהרשמים משפיעים עלינו בצורה אף קיצונית יותר, ההשפעה יכולה להיות השפעה גופנית, רגשית או רוחנית.

הכל קשור בהכל, הסביבה שאת רשמיה אנו קולטים משפיעה על התפקודים שלנו,
לכן אם ברצוננו לקלוט רשמים "בריאים" יותר, הרי שיש בידינו לבחור להיחשף לרשמים המתאימים.

ע"י התבוננות נכונה אנו יכולים להבין טוב יותר את הרשמים ואת ההשפעות שלהם עלינו,
אנו יכולים להבחין על איזה חלק בנו רושם מסויים משפיע, ולהבחין בתוצאה שלאחר ההשפעה.

כשאני מדבר על חלקים, אני מדבר בעצם על המרכזים האנרגטיים שלנו, הרשמים משפיעים ישירות על אותם מרכזים או בחלקי המרכזים.
כך אנו יכולים להבחין ברושם שמשפיעה על המרכז הרגשי, או השכלי, או התנועתי והאינסטינקטיבי.
ברגע שיש לנו מושג, איזה רושם משפיע על איזה חלק בנו, יכולים אנו לכוון רשמים ספציפיים לחיזוק חלק זה או אחר.

האדם ניזון משלוש מזונות או שלוש סוגי דלקים: האחד הוא המזון הרגיל שלנו, השני הוא האוויר והשלישי הוא הרשמים.
הרושם הוא סוג מזון העדין ביותר, או במילים אחרות בעל התנודה המהירה ביותר, זה הוא בעצם המזון החיוני ביותר לאדם.

מה זאת אומרת לבחור רשמים שונים או להיחשף לרשמים מתאימים?
מישל דה מונטיין כותב (מתוך המסות):
"כמו הרוח הנחלשת וגוועת באוויר אם אין יערות עבותים עוצרים בעדה,
כן גם הנפש המטולטלת והנסערת אובדת, כמדומני, בתוך עצמה, אם אין נותנים לה דבר-מה להיאחז בו.
על כן יש לתת לה תמיד חפץ שתיעצר בו ותפעל עליו.
פלוטרכוס אומר על הנכבשים לאהוב קופים וכלכלבים,
שהחלק האוהב המצוי בקרבנו באין לו דבר-מה שראוי להיאחז בו,
צר לו מושא שקרי ושטחי, ובלבד שלא ייוותר עקר.
ואמנם רואים אנו כי הנפש בהתרגשותה מבכרת להוליך את עצמה שולל ובודה לה מושא כוזב ודמיוני,
אפילו הוא נוגד את אמונתה, כדי שלא לפעול לריק."

במילים אחרות, אנו נושפע תמיד, ובכל מקרה נספוג רשמים ונגיב, גם אם הרשמים הם נמוכים.
ככל שזה ישמע מוזר, קל לו לאדם להיות בסביבת רשמים נמוכים יותר, הם קלים יותר לעיכול כיוון שהם משפיעים על חלקים בנו שלא זקוקים לתשומת לב מבחינתנו.
רשמים גבוהים יותר מצריכים את פעולתם של החלקים המנוונים יותר ופעולתם זקוקה לתשומת לב ומאמץ.
לכן רוב האנושות מקיפה את עצמה ברשמים נמוכים ובריאים פחות, ואת זה ניתן לראות בכל תחום והבט בחיינו: אומנות, קולנוע, בילוי, ספרות, מסיקה, תחביבים ועוד…

כמובן שאין זה מספיק רק להיחשף לרשמים המתאימים או הגבוהים יותר.
זו רק ההתחלה, עלינו ליצור מאותם רשמים אנרגיה עדינה אף יותר, שתשמש אותנו לזכירה עצמית והתעוררות, אך זו התחלה חשובה ולא פשוטה כלל.