4 שנים- תאריך עברי
אתמול מלאו 4 שנים למותה של אימא לפי התאריך העברי. היא נפטרה בערב החג הראשון של סוכות, ומאז שהיא נפטרה לא היה כיף בכלל בתקופת החגים. הפעם זה היה שונה, כמו גם התאריך הלועזי, וזה עדיין מוזר. כי היה בסדר, ואפילו בסדר גמור, ולא בכיתי ולא הייתי עצובה נורא. לפעמים נדמה לי שזה כבר מיליון שנה שאני חיה ככה בלי אימא שלי (ובלי אבא שלי), ולפעמים זה נראה לי כאילו זה קרה לפני שבוע, ואיך זה בכלל יכול להימשך ככה? אני באמת אחיה את רוב חיי ללא הורים? ככה יתומה וזהו? אתמול פתאום עליתי על משהו שממזג בין אימא שלי ואבא שלי בצורה כמעט מושלמת. לקחתי את הסרט "חופשה ברומא". סרט מ- 1953 עם אודרי הפבורן המקסימה וגרגורי פק המהמם, ומתרחש כולו ברומא. אימא שלי העריצה את גרגורי פק מאז שהייתה ילדה. כל פעם כשהיא דיברה עליו היא התחילה להסמיק כמו ילדה בתיכון, וכשאת בתיכון זה בסדר, אבל כשאת בת 60? נו באמת.
זה היה מאוד מצחיק איך שהיא אהבה אותו, ואני יכולה להבין את זה כי גם לי יש אחד כזה בלב (Tבל זה סיפור אחר לגמרי). אבא שלי אהב את רומא בצורה חד משמעית. הוא העביר לי את האהבה הזו באופן מאוד אחר, היינו שם יחד פעם אחת, לפני 10 שנים, חזרתי לשם לפני שנתיים ואז התאהבתי בה חד משמעית, ואבא כבר היה חולה, אבל אני הייתי עם פלאפון וככה אני טיילתי והוא אמר לי בטלפון לאן ללכת- זה היה יותר יעיל מכל מפה בעולם. הוא גם סיפר לי כל מיני דברים על המקומות, זה היה מאוד מיוחד. אז זה מה שעשיתי אתמול, ראיתי את הסרט החמוד הזה, וחשבתי על אימא שלי ועל אבא שלי. לא אזכרה, לא בכי, לא יותר מדי מחשבות עצובות (למרות שאם אני אתעכב כמה דקות גם זה יגיע)..... אבל עדיין קשה לי לעכל את העובדה שלא אראה אותם יותר.
אתמול מלאו 4 שנים למותה של אימא לפי התאריך העברי. היא נפטרה בערב החג הראשון של סוכות, ומאז שהיא נפטרה לא היה כיף בכלל בתקופת החגים. הפעם זה היה שונה, כמו גם התאריך הלועזי, וזה עדיין מוזר. כי היה בסדר, ואפילו בסדר גמור, ולא בכיתי ולא הייתי עצובה נורא. לפעמים נדמה לי שזה כבר מיליון שנה שאני חיה ככה בלי אימא שלי (ובלי אבא שלי), ולפעמים זה נראה לי כאילו זה קרה לפני שבוע, ואיך זה בכלל יכול להימשך ככה? אני באמת אחיה את רוב חיי ללא הורים? ככה יתומה וזהו? אתמול פתאום עליתי על משהו שממזג בין אימא שלי ואבא שלי בצורה כמעט מושלמת. לקחתי את הסרט "חופשה ברומא". סרט מ- 1953 עם אודרי הפבורן המקסימה וגרגורי פק המהמם, ומתרחש כולו ברומא. אימא שלי העריצה את גרגורי פק מאז שהייתה ילדה. כל פעם כשהיא דיברה עליו היא התחילה להסמיק כמו ילדה בתיכון, וכשאת בתיכון זה בסדר, אבל כשאת בת 60? נו באמת.
