4 התפקודים

  • פותח הנושא Mist2
  • פורסם בתאריך

Mist2

New member
4 התפקודים

התבוננות נכונה צריכה להתבסס על ידע נכון של עולמינו הפנימי.
ידע על תפקודינו, צורת הפעולה וחלוקה נכונה שלהם.
אם רכשנו ידע זה, נוכל להתבונן נכון בעצמינו, ולהבחין בארבע תפקודים שונים.
ללא אותו ידע, כאשר מנסה האדם להתבונן על עצמו, הוא מבלבל בין התפקודים, ובדרך כלל לא מזהה את כולם.

לדוגמא: כאשר אנו דנים על רעיונות, משווים ביניהם, חושבים, ממציאים הסברים דמיוניים, או מוצאים הסברים אמתיים – אלו הם פעולתו של התפקוד השכלי שלנו.

לעומתו, אהבה, יגון, שנאה, שמחה – הם הפעולות של התפקוד הרגשי שלנו.

עוד שני תפקודים הם: האינסטינקטיבי והתנועתי.
כל הפעולות הפנימיות של האורגניזם – עיכול, מזון, פעולת הלב, נשימה וכו'….
גם חמשת החושים: ראיה, שמיעה, הרחה, טעם וחוש המישוש, הם הפעולות של התפקוד האינסטינקטיבי שלנו.
האדם נולד לעולם זה עם תפקוד אינסטינקטיבי פעיל לגמרי, ואין כל צורך להתערב בפעולתו של תפקוד זה.

התפקוד התנועתי, פעיל בצורה מאוד חלקית בראשית דרכו.
ואנו צריכים ללמוד את רוב הפעולות שלו – איך ללכת, לכתוב, לרקוד, לנהוג…

כך בעזרת כלי זה של חלוקה וראיה של התפקודים שלנו, נוכל ללמוד בצורה טובה ונכונה על עולמינו הפנימי.
מהיכן נובעות התשוקות שלנו, איך אנו מגיבים על מה ולמה, ובמיוחד נלמד שאין לנו שליטה בתפקודים,
ושעולמינו הפנימי שרוי באי סדר מזעזע, ואין אף אחד שיעשה סדר!
לאור עובדה זו, כל 'אני' הוא מלך לשניה, הכל תלוי בגירויים.
 

Mist2

New member
חלוקה של מרכזים אנרגטיים ובני אדם

עד כה דיברתי על 4 התפקודים, אך יש לציין שכל תפקוד נובע ממרכז אנרגטי. כלומר 4 תפקודים ו 4 מרכזים אנרגטיים.
אם נקפיד בהתבוננותנו על המכונה שלנו, במהרה ניתן יהיה להבחין שכל אחד מהמרכזים האנרגטיים שלנו מתחלק ל-שנים: חיובי ושלילי.
&nbsp
לדוגמה: המרכז השכלי רואה הכל ככן או לא, חיוב או שלילה, נכון או לא נכון.
&nbsp
המרכז הרגשי – רגשות חיוביים או רגשות שליליים.
&nbsp
המרכז האינסטינקטיבי- תחושות נעימות או תחושות לא נעימות.
&nbsp
המרכז התנועתי – תנועה או חוסר תנועה.
&nbsp
אך זו לא החלוקה היחידה, מלבד החלוקה לשני חלקים, החיובי והשלילי, כל אחד מארבעת המרכזים מחולק לשלושה חלקים, או מורכב מ-3 קומות: המכני, הרגשי והשכלי.
&nbsp
כדי לראות חלקים אלה נדרשת מאתנו התבוננות יותר מעמיקה ומדייקת.
אנו יכולים להבחין ש'אני'ים שונים שייכים לחלקים שונים של המרכזים.
&nbsp
למשל החלק המכני של המרכז השכלי, הוא מין בנק של ידע, ידע נכון וידע לא נכון.
הוא לא חושב או מסיק מסקנות, כאשר הוא נפגש בידע חדש.
הוא מגיב מכנית ב-כן נכון או לא נכון.
הוא יודע לספור רק עד שתיים, הוא מחלק הכל בשתיים – שחור או לבן.
&nbsp
החלק הרגשי של המרכז השכלי שלנו, מורכב מהתרגשויות שכליות.
כלומר תשוקות לדעת ולהבין. שביעות רצון מידיעה או חוסר שביעות רצון מאי ידיעה.
&nbsp
החלק השכלי של המרכז השכלי, לא פעיל אצל רוב בני האדם, זהו החלק שמסוגל באמת לחשוב, להסיק מסקנות, ליצור, להמציא ולגלות.
הוא מסוגל להשוות בין שני אמיתות ולהסיק את המסקנות המתבקשות.
פעולתו דורשת מאמץ.
&nbsp
כך מחולקים גם המרכזים האחרים – הרגשי, התנועתי והאינסטינקטיבי.
&nbsp
ע"י התבוננות ניתן להבחין בעוד דבר חשוב, מרכז כובד שלנו!
זאת אומרת שכל אחד מאיתנו פועל יותר דרך מרכז מסוים;
וכך יכולים אנו לחלק את האנושות חלוקה גסה אך מועילה ל- שלוש קבוצות:
בני אדם אינסטינקטיביים/תנועתיים, רגשיים ושכליים.
&nbsp
או אדם מס 1 = אינסטינקטיבי ותנועתי.
אדם מס' 2 = רגשי.
אדם מס'3 = שכלי.
&nbsp
ברצוני להרחיב טיפה את רעיון החלוקה של האנושות.
אך חייב אני להוסיף ולומר שהחלוקה המלאה היא חלוקה ל – 7 קטגוריות של בני אדם:
בני אדם מס' 1,2,3 הם בני אדם ישנים – לא מודעים, מבחינת רמת המודעות שלהם הם באותה הרמה.
הם נולדים אדם מס' 1 או אדם מס' 2 או 3, וכך הם מתים, ללא התפתחות.
&nbsp
אדם מס' 1 – הוא אדם שמרכז כובד שלו הוא במרכז האינסטינקטיבי או תנועתי;
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז האינסטינקטיבי או התנועתי, כל עולמו סובב סביב תפקודים אינסטינקטיביים ותנועתיים:
כל מה שקשור ב- בריאות, אוכל, נוחות, ספורט, ממון ועוד… יהיה תמיד במרכז חייו.
המרכז השכלי והרגשי, אצל אדם מס' 1 דומיננטיים פחות.
&nbsp
אדם מס' 2 – הוא אדם שמרכז הכובד שלו הוא במרכז הרגשי.
זאת אומרת, שהוא פועל מהמרכז הרגשי.
כל עולמו הוא רגשות, אנשים, יחסים בינו לבין הסביבה, אהבות ושנאות ועוד…
המרכז השכלי האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 2.
&nbsp
אדם מס' 3 – זהוא האדם השכלי, מרכז הכובד שלו הוא במרכז השכלי.
זאת אומרת שהוא פועל מהמרכז השכלי, עולמו יהיה קשור לשכל, רעיונות, תאוריות, פילוסופיה, נכון או לא נכון ועוד……
המרכז הרגשי, האינסטינקטיבי והתנועתי יהיו פחות דומיננטיים אצל אדם מס' 3.
&nbsp
כעת נדבר קצת על אדם מס' 4.
אדם מס' 4 לא נולד כך! הוא נבדל מאדם מס' 1,2,3 בכך, שהוא מכיר את עצמו, הוא מבין את עצמו בעזרת התבוננות ועבודה על עצמו. והוא מנסה להיות מודע ולהתעורר.
הרעיון של התפתחותו כבר נעשה בשבילו חשוב מכל העניינים האחרים.
&nbsp
באפשרותם של אדם מס' ,1,2,3 להפוך לאדם מס' 4, בעזרת העבודה על עצמו.
&nbsp
אדם מס' 5.
זהוא אדם שכבר רכש אחדות ותודעת-עצמו.
כבר פועל בו אחד מהמרכזים הגבוהים.
&nbsp
אדם מס' 6 ו – 7.
כאן כבר מדובר על תודעה אובייקטיבית, שני המרכזים הגבוהים פועלים.
אדם מס' 7 הוא אדם שיש לו "אני" קבוע ורצון חופשי. הוא הגיע לכל מה שהאדם יכול להגיע אליו.
הוא אינו עלול לאבד את מה שרכש.
&nbsp
אז כולנו נולדים אדם מס' 1,2,3!
אך יש באפשרותנו להתעורר ולהתפתח… אדם אשר הבין זאת והחל במאמצים ובעבודה על עצמו,
אדם שהבין שהוא ישן, והבין שמצבו לא ישתנה מעצמו, והוא רוצה להתעורר, ניתן לקרוא לו אדם מס' 4.
&nbsp
אדם מס' 5 כמו שנאמר כבר הוא אדם מודע לעצמו – אדם מס' 4 שהצליח להתפתח ולהגיע למודעות.
אך זה לא הסוף, יש בידינו להמשיך ולהתפתח, לרמות של אדם מס' 6 ו-7.
&nbsp
יותר מכך, אדם אשר הגיע לרמה של אדם 5 והתפתחותו נעצרה מסיבה כלשהי, עלול הוא לאבד את מודעתו ולחזור למצבו הראשוני כאדם מס' 1,2,3.
 
לגלות את הסוף

לעתים אני מוצא, כי משפט כמו זה החותם את הודעתך, עלול לבלבל יותר מלהועיל.
זה קצת כמו לומר למישהו הפותח ספר, כי "בסוף הם מתחתנים", והוא עדיין לא מכיר את הדמויות בספר.
הקורא עלול למצוא עצמו חושב כל הזמן על "מי מתחתן" ו-"איך הם מתחתנים", וכך אולי תשומת לבו אינה נתונה לעלילה עצמה.
החלק הראשון בהודעתך אינפורמטיבי ועשוי להועיל למי שמוכן לכך, אך האם השיעור הנלמד ממנו יכול בכלל להיות מובן למי שעוד לא התנסה בכך בעצמו?
 

Mist2

New member
יש כמה אפשרויות

1. ממתינים וקוראים גם את ההמשך.
2. שואלים אותי את השאלות העולות.
3. שואלים או בודקים במקורות אחרים.
4. ממשיכים לפוסט הבא....
 
הנה, שאלתי

הודעתי התייחסה לשני המשפטים האחרונים, בהם כתבת מה ניתן ללמוד מהתבוננות נכונה.
למשל, כתבת שניתן ללמוד כי "אין לנו שליטה בתפקודים" וכי "הכל תלוי בגירויים".
שאלתי האם אדם שלא התנסה בהתבוננות נכונה, יכול להבין את המשפטים האלה כפי שאתה מבין אותם?
כשאמרו לי לראשונה שאין לי יכולת בחירה, מיד התרעמתי על כך וטענתי "מה זאת אומרת? אני בוחר כל הזמן".
כלל לא הבנתי את כוונתו של הדובר, אולי כי עדיין לא התנסיתי בחוסר הבחירה עליו הוא דיבר.
אינני בטוח כי "שאלות הבהרה" או בדיקה במקורות כאלה ואחרים, מובילים להתנסות המאפשרת הבנה של דבריך.
 

Mist2

New member
הינה אני עונה

1. האדם לא יכול להבין מאומה הבנה אמיתית מבלי שבדק והתנסה בעצמו.
הוא יכול לבחון את הדברים ע״י התפקוד השכלי שלו, אך כלל לא מדובר בהבנה.
לכן, גם את דברי האחרים לא ניתן להבין, אך את כל דברי ניתן לבדוק ולוודא.
ישנה אמרה רוסית האומרת: חכם לומד מטעויות של אחרים וטיפש לומד מטעויות של עצמו.
לדעתי ניתן ללמוד ולהבין באמת רק מטעויות שלנו ולא של אחרים.
&nbsp
2. אני לא מנסה ולא מתיימר להיות מובן לכולם, וגם אם הייתי מתיימר לא חושב שהדבר אפשרי.
&nbsp
3. לא ממש ברור לי איך נחתת עלי? בכל הודעה יש כאן התייחסויות לכל מיני חויות של ערות, המוחלט, הטרנסדנטלי, אנשים עושים כאן מדיטציות על יקומים שלמים... אבל מכל זה רק זה שאמרתי שאנו לא שולטים על התפקודים שלנו הדליק אותך?
 
צודק בהחלט

עם הסעיפים הראשונים אני מסכים, אם כי נראה לי שיש הבדל בין הכרה בתפקודים עצמם לבין ההכרה בחוסר השליטה בהם.
אנשים רבים יאמרו לך שהם רעבים או צמאים או חושבים או מרגישים, אך מעטים יאמרו לך כי אינם שולטים במחשבותיהם.
אפילו יש עצות משונות כאלה, הנאמרות מפעם לפעם, כמו "אל תחשוב על זה" או "אל תיעלב"...
כשאומרים לאדם "אין לך בחירה", הדבר עלול לייצר בו התנגדות, אם אינו מבין במה מדובר.
לכן תהיתי האם זה מועיל לומר לו את זה, לפני שראה זאת בעצמו.
אולי אם מפנים את תשומת לבו להתנגדות העולה מעצמה, זה דווקא יכול להועיל...
&nbsp
לגבי סעיף שלוש, אין לי שמץ של מושג מה זה טרנסדנטלי, אני בקושי מצליח לכתוב את זה.
אני גם לא ממש בטוח מה הם "מוחלט" או "ערות" או "יקומים", כך שאינני יודע אם חוויתי אותם או לא.
לעומת זאת, את המכניות ו"חוסר-הבחירה" יוצא לי לחוות ממש מדי יום, כך שלפחות עליהם אני יכול להגיב מנסיוני האישי.
 

Mist2

New member
הכרה ושליטה

אם אתה מצליח להתבונן כראוי על התפקודים שלך, הרי שההבחנה בכך שאין לך כל שליטה עליהם תגיע אף היא.
אם נדייק, אז יש בידינו האפשרות לשלוט בצורה מוגבלת על התפקוד השכלי שלנו.
זהו גם התפקוד עמו ועליו אנו יכולים להתבונן בתחילת דרכינו ״הרוחנית״.

כמובן שאתה צודק בדבריך, אנשים בטוחים שהם שולטים בתפקודם, הם בטוחים בהרבה דברים.
לאמתו של דבר, לא רק שהם לא שולטים על התפקודים שלהם, הם אפילו לא מודעים לרוב התפקודים, ולרוב מבלבלים ומיחסים לתפקוד השכלי דברים לא לו...

מר' אוספנסקי אמר:
״ישנה בעיה גדולה העומדת חוצץ בין האדם ולבין האפשרות להתפתח: האדם מדמה שברשותו כוחות ויכולות מסוימות, הוא סבור, שהוא מכיר ויכול להשתמש בהן.
לאמיתו של דבר, צריך האדם לרכוש תכונות שלדעתו הן כבר ברשותו.

האדם מדמה, שברשותו רצון וכוח לעשות, הוא מדמה שהוא מודע ושהוא אחד ולא רבים!
כל עוד, משלה האדם את עצמו ומדמה שכל אלו ברשותו, אין כל אפשרות להתפתחות!

השקר הגדול ביותר, שהאדם מספר לעצמו – "אני מודע".
לאמיתו של דבר, לא רק שהוא לא מודע, הוא אף לא מבין את משמעות המילה...״
 

neophile

New member
לגבי הפניית תשומת הלב להתנגדות העולה

זאת לא ההתנגדות שהיא המהות של העניין - אלה החיכוך בין אניים שונים שהוא העניין המהותי.
&nbsp
ככל שאנחנו מודעים לכוחות השונים בנו הפועלים ללא כל גורם מרכזי אנחנו למעשה מסירים את החציצות הפנימיות שמאפשרות לנו להתקיים באיזה שהוא שקר קבוע ו"יציב" .
היציבות הזאת היא כמובן מזוייפת לחלוטין ומבוססת על חציצות פנימיות .
&nbsp
המהות שלנו היא עצלנית , לא בא לנו להיות מודעים לרצונות השונים בנו .
אפשר להעביר אינספור מפגשים עם מורה שמפנה את תשומת לבך להתנגדות שעולה בך אבל אם לא תיזכר לתרגל את זה בחיים שלך ( בין אם במדיטציה היומית או במהלך חיי היום יום) אז שום דבר לא ישתנה והמהות תמשיך בעצלנותה..
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
&nbsp
 

Mist2

New member
אין אחדות באדם

הדבר הראשון, שהאדם חייב לדעת: שהוא איננו אחד; הוא רבים.
אין לו "אני" אחד קבוע שאיננו משתנה। ברגע אחד הוא איש אחד, ברגע שני הוא איש אחר, ברגע שלישי הוא איש שלישי, וכן הלאה, כמעט ללא קץ.
&nbsp
האשליה של היחידות או של האחדות נוצרת באדם על-ידי הגורמים האלה: ראשית, על-ידי התחושה של גוף פיסי אחד; שנית, על-ידי שמו, שבמקרים רגילים נשאר תמיד אותו השם, ושלישית, על-ידי מספר של הרגלים מכניים, אשר נשתלו באדם על-ידי החינוך או נרכשו על-ידי חיקוי.
הואיל ויש לו תמיד אותן התחושות הפיסיות, הואיל והוא שומע תמיד את אותו השם, הואיל והוא מוצא בתוך עצמו אותם הרגלים ואותן נטיות שהיו לו קודם-לכן, הריהו חושב, שהוא תמיד אותו האיש.
למעשה אין אחדות באדם ואין בו מרכז שולט, אין בו "אני" קבוע.
כל מחשבה, כל רגש, כל תחושה, כל משאלה, כל אהבה וכל שנאה היא "אני". ה"אני"ים האלה אינם קשורים זה לזה ואינם מותאמים זה לזה. כל אחד מהם תלוי בשינוי הנסיבות החיצוניות, ובשינוי הרשמים.
אחדים מהם באים זה אחרי זה באופן מכני, ואחדים מופיעים תמיד כשהם מלווים על-ידי אחרים, אך אין בכך לא סדר ולא שיטה.
&nbsp
פ.ד. אוספנסקי
 

Mist2

New member
עוד קצת על מרכזים אנרגטיים

דיברתי כבר על כך שישנם חלקים מסוימים במרכזים היכולים לפעול/לתפקד ללא כל תשומת לב.
כל המערכת האינסטינקטיבית: כל המערכות הפנימיות שלנו, מזרימת הדם, העיכול ועד לפעולת העצבים.
ברמה התנועתית, כל הפעולות כגון – הליכה, הקלדה עיוורת, נהיגה, ריקוד ועוד.
ברמה הרגשית, כל הרגשות המכנים והמוכנים לכל מיקרה שיבוא.
ברמה השכלית, כל אגירת המידע והשוואתו עם מידע חדש ועוד.
&nbsp
ישנם חלקים במרכזים האחראים ללימוד, אך כאשר חלק זה סיים את הלימוד, האחראי על הביצוע הוא החלק שלא זקוק לתשומת הלב.
וכך הדברים אמורים להתנהל.
&nbsp
אם נפריע לאותו חלק המתנהל ללא תשומת לב, פעולתו תיפגע, לדוגמה: אם נקליד בצורה עיוורת ובאמצע ההקלדה ננסה לחשוב היכן נמצא מקש האנטר, באותו הרגע הכל יתבלבל.
דוגמה אף פשוטה יותר: באמצע הנהיגה ננסה לחשוב היכן נמצאת דוושת הגז והיכן דוושת הברקס ומיד נתבלבל.
&nbsp
ישנן דוגמאות אחרות המראות שאותם חלקים יכולים להתנהל ולבצע אף פעולות מורכבות יותר.
אדם השקוע בהזדהות ודמיון הנוהג ברכב.
כולו עסוק בדבר מה שקרה לו או אמור לקרות לו, לפתע חוזר לעצמו ומבחין שהוא הגיע ליעדו.
מבלי לשים כלל לדרך.
&nbsp
גורדייף אף מזכיר מקרים מורכבים יותר, בהם האדם מבצע פעולות מורכבות ללא כל תשומת לב, ולדעתי אני יכול לשלוף לפחות 2 כאלה מחיי:
&nbsp
המקרה הראשון קשור באומנויות לחימה; ולדעתי קרה רק בזכות השנים הרבות בהם התאמנתי באומנויות אלה.
נקלעתי למקרה בו 7 בני טובים, החליטו לשים קץ לחיי, ובעזרת אגרופים ונשק קר התנפלו עלי ללא כל אזהרה מוקדמת.
במקרה זה חוויתי בלאק-אוט גמור, אני זוכר רק את ה'אני'ים החולפים בי לפני האירוע, הפעולה הראשונה שלי וזהו.
&nbsp
כאשר חזרתי לעצמי, עמוד מולי רק אחד מהחבורה המתקיפה, מה שמעניין שיכולתי להבחין בהכל, אך לא שלטתי בפעולותי, לאחר שניות בודדות, הוא מצא את דרכו אל הרצפה, ואני קיבלתי חזרה את השליטה בגופי.
מאוחר יותר, כאשר ניגשו אלי עוברים ושווים ושני חברי שהיו עדים למקרה, שמעתי מהם שפעלתי כמו מכונת מלחמה.
אני לא זוכר מזה מאומה!
&nbsp
המקרה השני היה בצבא. במסגרת מסוימת הגענו למצב בו לא ישנו כמה ימים.
המנוחה הראשונה הייתה כרוכה בשמירה על המחנה, כלומר אחד שומר וכל השאר ישנים.
התברר לי מאוחר יותר שאני שברתי את הסבב.
כאשר הגיע תורי לשמור, והחייל ששמר לפני ניסה להעיר אותי, התנגדתי נמרצות לשמור.
מה שמעניין שכאשר הוא צוטט אותי וסיפר לי מה אמרתי לו, כלל לא נשמעתי אני :).
השתמשתי במילים ובחיבורי מילים שמעולם מעולם לא השתמשתי.
כאשר הוא התעצבן והתחיל לצעוק עלי החזרתי לו בצעקות משלי וחזרתי לישון.
כל החברה באוהל חזרו וסיפרו לי שהתעוררו מהצעקות, ואישרו גם הם שדיברתי בסגנון מוזר.
אני לא זוכר מאומה מהמקרה.
 
למעלה