/
החלטתי שבמקום להעמיס על המחשב ועל הפורום במלא הודעות קטנות עם שאלות, לכתוב אותן, כשהן יצטברו לשלוח. אז השאלות שמסתובבות לי בראש בסופשבוע הזה. בראשית הכל, אנחנו הנשמות בחרנו אילו לקחים והתנסויות אנו רוצים, היקום סיפק. איך היקום עושה את זה? (נסתרות דרכיו?), איך אנחנו בחרנו בתחילה במה אנחנו רוצים להתנסות (היינו חייבים להתחיל ברמה המוסרית הכי נמוכה?). הבנתי, שה"קסם" שבי שאנשים שמכירים אותי מדברים עליו הוא הקסם שכולנו מאמינים בו מילדות. אבל מגיע השלב שבו הקסם, החלומות והאמונות האלו נשברים ואז אתה מפסיק להאמין בהם ומגחך עליהם. כאן בדיוק הקטע- בדיוק בשלב הזה אני סירבתי להרפות מהאמונה שלי בקסמה של האהבה. של אהבה נפש, אהבת אמת. פשוט סירבתי מאז שהרגשתי אותה כל כך חיה אי שם בתוכי. זה בדיוק מה שאני עושה עם אנשים שאני פוגשת, אם אני מרגישה שהבן אדם מוכן לזה אני פשוט חושפת בפניו את האמונה הזאת שבי ואז הם רובם נזכרים בדלת הזאת אצלם, שכבר בקושי רואים אותה, ולומדים לפתוח אותה מחדש. אנשים, בניגוד למה שנאמר לי רבות על ידי הוריי, הם לא "יצר לב האדם רע מנעוריו". אני מסרבת להאמין בכך. אני מאמינה לאנשים ניתנת האפשרות להחליט בכל רגע נתון מי ומה הם רוצים להיות, כך מתהווה האופי שלהם. זה שנראה שה"רעים" מנצחים, ודופקים את ה"טובים", זה עניין אחר. אנשים פשוט לומדים מגיל צעיר שהרוע שולט בעולם, אז הם מבינים שגם הם חייבים להיות כך. מה שמשגע אותי הם חברים שלי שמאמינים באותו דבר ויושבים ומסבירים לי שכדי שהעולם ישתנה צריך שיהיו עוד אנשים, כמוני שמאמינים בטוב... שיתרבו אבל יקח לזה זמן. ואני שואלת: למה שאתם בעצמכם לא תשנו את האמונה השורשית הזאת שהרע חזק מדי כבר עכשיו? האם בן אדם שמודע לתכונותיו הטובות, ומדבר עליהן (לא ברברבנות) הוא אדם לא צנוע? כי אני מוצאת את עצמי, כבן אדם שעדיין לא מעריך את עצמו מספיק מכירה לעיתים בתכונותיי הטובות ומדברת עליהן עם אנשים אחרים... באיזה שלב זה ייחשב לי לחוסר צניעות? תהליך שעובר עלי לאחרונה, היה לי קשה לעכל את המלה נס ומשמעותה. אז כל יום, כשאני נוסעת לאשקלון, אני מסתכלת החוצה על העצים הפרחים, החנויות, השמיים, מבני התעשייה, האורות, הגשם, ותופסת באיזה פלא אנחנו חיים ואנחנו פשוט כל כך רגילים אליו. אנחנו הגינו את רעיון המכונית וממש בנינו אותה! אנחנו מסוגלים לערוך על עצמנו מחקרים וללמוד על עצמנו! אנחנו חשבנו על הרעיון של לקרוא ספר, להדפיס אותו על נייר (פלא לכשעצמו) ולהעביר אותו הלאה, אנחנו מסוגלים לדבר בשפה אחת מורכבת כל כך!, שלא לדבר על כמה שפות! אנחנו גילינו את האש! והכל נס, פלא, דברים שכל כך התרגלנו כבר לקיומם... שכבר שכחנו כמה שהם פלאיים, מדהימים. זהו לעת עתה... מגע הקסם
החלטתי שבמקום להעמיס על המחשב ועל הפורום במלא הודעות קטנות עם שאלות, לכתוב אותן, כשהן יצטברו לשלוח. אז השאלות שמסתובבות לי בראש בסופשבוע הזה. בראשית הכל, אנחנו הנשמות בחרנו אילו לקחים והתנסויות אנו רוצים, היקום סיפק. איך היקום עושה את זה? (נסתרות דרכיו?), איך אנחנו בחרנו בתחילה במה אנחנו רוצים להתנסות (היינו חייבים להתחיל ברמה המוסרית הכי נמוכה?). הבנתי, שה"קסם" שבי שאנשים שמכירים אותי מדברים עליו הוא הקסם שכולנו מאמינים בו מילדות. אבל מגיע השלב שבו הקסם, החלומות והאמונות האלו נשברים ואז אתה מפסיק להאמין בהם ומגחך עליהם. כאן בדיוק הקטע- בדיוק בשלב הזה אני סירבתי להרפות מהאמונה שלי בקסמה של האהבה. של אהבה נפש, אהבת אמת. פשוט סירבתי מאז שהרגשתי אותה כל כך חיה אי שם בתוכי. זה בדיוק מה שאני עושה עם אנשים שאני פוגשת, אם אני מרגישה שהבן אדם מוכן לזה אני פשוט חושפת בפניו את האמונה הזאת שבי ואז הם רובם נזכרים בדלת הזאת אצלם, שכבר בקושי רואים אותה, ולומדים לפתוח אותה מחדש. אנשים, בניגוד למה שנאמר לי רבות על ידי הוריי, הם לא "יצר לב האדם רע מנעוריו". אני מסרבת להאמין בכך. אני מאמינה לאנשים ניתנת האפשרות להחליט בכל רגע נתון מי ומה הם רוצים להיות, כך מתהווה האופי שלהם. זה שנראה שה"רעים" מנצחים, ודופקים את ה"טובים", זה עניין אחר. אנשים פשוט לומדים מגיל צעיר שהרוע שולט בעולם, אז הם מבינים שגם הם חייבים להיות כך. מה שמשגע אותי הם חברים שלי שמאמינים באותו דבר ויושבים ומסבירים לי שכדי שהעולם ישתנה צריך שיהיו עוד אנשים, כמוני שמאמינים בטוב... שיתרבו אבל יקח לזה זמן. ואני שואלת: למה שאתם בעצמכם לא תשנו את האמונה השורשית הזאת שהרע חזק מדי כבר עכשיו? האם בן אדם שמודע לתכונותיו הטובות, ומדבר עליהן (לא ברברבנות) הוא אדם לא צנוע? כי אני מוצאת את עצמי, כבן אדם שעדיין לא מעריך את עצמו מספיק מכירה לעיתים בתכונותיי הטובות ומדברת עליהן עם אנשים אחרים... באיזה שלב זה ייחשב לי לחוסר צניעות? תהליך שעובר עלי לאחרונה, היה לי קשה לעכל את המלה נס ומשמעותה. אז כל יום, כשאני נוסעת לאשקלון, אני מסתכלת החוצה על העצים הפרחים, החנויות, השמיים, מבני התעשייה, האורות, הגשם, ותופסת באיזה פלא אנחנו חיים ואנחנו פשוט כל כך רגילים אליו. אנחנו הגינו את רעיון המכונית וממש בנינו אותה! אנחנו מסוגלים לערוך על עצמנו מחקרים וללמוד על עצמנו! אנחנו חשבנו על הרעיון של לקרוא ספר, להדפיס אותו על נייר (פלא לכשעצמו) ולהעביר אותו הלאה, אנחנו מסוגלים לדבר בשפה אחת מורכבת כל כך!, שלא לדבר על כמה שפות! אנחנו גילינו את האש! והכל נס, פלא, דברים שכל כך התרגלנו כבר לקיומם... שכבר שכחנו כמה שהם פלאיים, מדהימים. זהו לעת עתה... מגע הקסם
