30 שנה למותו של מאו
היום לפני 30 שנה נפטר מאו צאו דונג, אחת הדמויות שהשפיעו על ההיסטוריה של סין והעולם כולו. עוד לפני שעלה לשלטון בסין, בראש צבא איכרים הוא משך תשומת לבם של אנשים העוסקים בהיסטוריה. לאחר שעלה לשלטון הדומה לסטלין הוא פיתח סביבו פולחן אישיות, שכה זר למסורת המרקסיסטית. במיוחד התפתח פולחן אישיות זה סביבו בשנות השישים בתקופת "המהפכה התרבותית הפרולטרית הגדולה (1966-1976) ,זמן מאבקי הכוח בינו ובין חלק אחר של הבירוקרטיה הסינית. על ציירי דיוקנו היה לציירו ב "הונג" "גואנג" ו "ליאנג"( אדום, בהיר, ומבריק) ללא שום צבע אפור או מט. בציורים רבים הוא מופיע כאשר לראשו הילה, המזכירה את דיוקנות הכנסייה הקתולית. פוסטרים אלו עם דיוקנו הופצו בכל רחבי סין. כיום כאשר סין היא מדינה קפיטליסטית ואף אימפריאליסטית רבים האיכרים ואף הסטודנטים המתנגדים להפיכתה של סין למדינה קפיטליסטית בה מצד אחד מיליונרים בעלי מפעלים ווילות מפוארות חליפות פאר, ומצד שני 150 מיליון פועלים ואיכרים מובטלים הנאבקים לקיומם לצד העושר הבולט , זוכרים את מאו ככוח חיובי ומאשימים את הבירוקרטים האחרים. מאואיזם הוא אידיאולוגיה ופוליטיקה שלמרות ששאלה ביטויים מהתיאוריה המרכסיסטית היא זרה למרכסיזם. המרכסיזם הוא תיאוריה מדעית ומצפן לפעולה של מפלגתו המהפכנית של מעמד הפועלים. מאואיזם הוא אידיאולוגיה שלקוחה מסטלין הותאמה לארגון פוליטי הפועל על בסיס מעמד האיכרים ולא הפועלים, תוך הדגשת דרך מלחמת הגרילה כאסטרטגיה לכיבוש השלטון,כאשר יש בה אלמנטים המוכרים לכל מי שלמד את ההיסטוריה של הנרדונקים הרוסיים. אסטרטגיה זו מנוגדת לדרכו של מעמד עובדים שדרכי פעולתו הם הפגנות, שביתות, השתתפות בבחירות, ובסופו של דבר התקוממות מהפכנית, כאשר בסיטואציות מסוימות הגרילה היא טקטיקה הכפופה לצרכי המאבק של מעמד הפועלים בעיר. לא אחת טוענים חסידי המאואיזם כי אידיאולוגיה זו מתאימה יותר מאשר המרכסיזם ל"עולם השלישי" ששם רובו של העם הוא איכרים ולא פועלים, שלמרות שבעשרות השנים האחרונות מספר הפועלים גדל מאוד במדינות אלו עקב העברת התעשייה מהמדינות האימפריאליסטיות המערביות הרעבות לכוח עבודה, עדיין יש במדינות אלו איכרים רבים. האסטרטגיה של המאואיזם במדינות אלו וכיום בניגוד לשנות החמישים והשישים שאז למאואיזם הייתה השפעה רבה, קיימת בנפאל, הודו, פיליפינים ובפרו בעיקר, היא של מהפכה בשני שלבים היסטוריים שונים: השלב הראשון השלב הלאומי-דמוקרטי של אחדות הפועלים, האיכרים, "הבורגנות הלאומית הפטריוטית", והזעיר בורגנות תחת הנהגת המפלגה המאואיסטית, ורק לאחר תקופה של ביצוע המשימות הדמוקרטיות כולל התיעוש יבוא השלב הסוציאליסטי. על פרוגראמה זו עלה מאו לשלטון בראש צבא האיכרים ב-1949. אולם מתחילה ההיסטוריה ניצבה בניגוד לפרוגראמה שלו, שכן "הבורגנות המקומית הפטריוטית" לא רצתה להסתכן וברחה על הונה, ומאחר שהמאואיסטים נאלצו לחסל את המדינה הבורגנית ולבנות מנגנון משלהם עליו הם שלטו, תחת הלחץ של מלחמת קוריאה הם נאלצו להפוך את סין למדינת פועלים מבחינת כלכלתה, אך בדומה לברית המועצות מאז עליית סטלין השלטון הפוליטי על המדינה בידי בירוקרטיה שמרנית הפוחדת ממעמד הפועלים. התוצאה היא שבדומה לברית המועצות קמה בסין לאחר 1949 לא חברה סוציאליסטית בה שליט מעמד הפועלים בצורה דמוקרטית, אלא מדינת פועלים מעוותת שנכון יותר לכנותה בונפרטיזם פרולטארי ( כלכלה פרולטרית אך שלטון בירוקראטי בונפרטיסטי הכולל את פולח האישיות). חברת מעבר בין הקפיטליזם ובין הסוציאליזם, היכולה ליפול שוב אל הקפיטליזם אלא אם מעמד הפועלים יסלק את שלטונה הפוליטי של הבירוקרטיה על משטרה הטוטליטארי . בניגוד לתיאוריה שלהם, וכנגד רצונם הוכיחו המאואיסטים דווקא את התיאוריה של המהפכה המתמדת של טרוצקי שאין ולא ייתכן בתקופה הנוכחית של שקיעת השיטה הקפיטליסטית העולמית אפשרות לשלב היסטורי בורגני חדש, וכי המהפכה בארצות "העולם השלשי", תתחיל בתביעות של המהפכה הבורגנית הדמוקרטית: עצמאות מהאימפריאליזם, איחוד, אדמות, זכויות דמוקרטיות שוות, אך במרוצת המאבק על מנת שינצח מעמד הפועלים חייב להנהיג את בני בריתו האיכרים, לקחת את השלטון ולאחר מכן לא רק לבצע את המשימות הדמוקרטיות אלא לפעול למען בניית חברה סוציאליסטית כחלק מהמהפכה הסוציאליסטית העולמית, כאשר מעמד העובדים התופסים את השלטון במדינות יותר מפותחות מסייעים לשלטון מעמד העובדים בארצות פחות מפותחות. התיאוריה שלטרוצקי הוכחה לא רק לגבי חוסר האפשרות של מהפכה בשני שלבים, שכן במקומות היחידים שהייתה מהפכה והמאבק לא נגמר בכישלון תוך שפיכות דמים נוראה כבאינדונזיה, המהפכה על תפקידיה השונים נעשתה בשלב אחד. היא גם הוכחה בחלקה האחר כאשר אותם הבירוקרטים אינם פועלים למען חברה סוציאליסטית אלא תחת שלטונם הם מפתחים את הקפיטליזם וסין כיום אינה אפילו יותר מדינת פועלים מנוונת אלא קפיטליזם דורסני הסובל ממשבר של עודף ייצור וממאבק ההולך ומחריף של מעמד הפועלים המחפש את הדרך למהפכת הפועלים הסוציאליסטית.
היום לפני 30 שנה נפטר מאו צאו דונג, אחת הדמויות שהשפיעו על ההיסטוריה של סין והעולם כולו. עוד לפני שעלה לשלטון בסין, בראש צבא איכרים הוא משך תשומת לבם של אנשים העוסקים בהיסטוריה. לאחר שעלה לשלטון הדומה לסטלין הוא פיתח סביבו פולחן אישיות, שכה זר למסורת המרקסיסטית. במיוחד התפתח פולחן אישיות זה סביבו בשנות השישים בתקופת "המהפכה התרבותית הפרולטרית הגדולה (1966-1976) ,זמן מאבקי הכוח בינו ובין חלק אחר של הבירוקרטיה הסינית. על ציירי דיוקנו היה לציירו ב "הונג" "גואנג" ו "ליאנג"( אדום, בהיר, ומבריק) ללא שום צבע אפור או מט. בציורים רבים הוא מופיע כאשר לראשו הילה, המזכירה את דיוקנות הכנסייה הקתולית. פוסטרים אלו עם דיוקנו הופצו בכל רחבי סין. כיום כאשר סין היא מדינה קפיטליסטית ואף אימפריאליסטית רבים האיכרים ואף הסטודנטים המתנגדים להפיכתה של סין למדינה קפיטליסטית בה מצד אחד מיליונרים בעלי מפעלים ווילות מפוארות חליפות פאר, ומצד שני 150 מיליון פועלים ואיכרים מובטלים הנאבקים לקיומם לצד העושר הבולט , זוכרים את מאו ככוח חיובי ומאשימים את הבירוקרטים האחרים. מאואיזם הוא אידיאולוגיה ופוליטיקה שלמרות ששאלה ביטויים מהתיאוריה המרכסיסטית היא זרה למרכסיזם. המרכסיזם הוא תיאוריה מדעית ומצפן לפעולה של מפלגתו המהפכנית של מעמד הפועלים. מאואיזם הוא אידיאולוגיה שלקוחה מסטלין הותאמה לארגון פוליטי הפועל על בסיס מעמד האיכרים ולא הפועלים, תוך הדגשת דרך מלחמת הגרילה כאסטרטגיה לכיבוש השלטון,כאשר יש בה אלמנטים המוכרים לכל מי שלמד את ההיסטוריה של הנרדונקים הרוסיים. אסטרטגיה זו מנוגדת לדרכו של מעמד עובדים שדרכי פעולתו הם הפגנות, שביתות, השתתפות בבחירות, ובסופו של דבר התקוממות מהפכנית, כאשר בסיטואציות מסוימות הגרילה היא טקטיקה הכפופה לצרכי המאבק של מעמד הפועלים בעיר. לא אחת טוענים חסידי המאואיזם כי אידיאולוגיה זו מתאימה יותר מאשר המרכסיזם ל"עולם השלישי" ששם רובו של העם הוא איכרים ולא פועלים, שלמרות שבעשרות השנים האחרונות מספר הפועלים גדל מאוד במדינות אלו עקב העברת התעשייה מהמדינות האימפריאליסטיות המערביות הרעבות לכוח עבודה, עדיין יש במדינות אלו איכרים רבים. האסטרטגיה של המאואיזם במדינות אלו וכיום בניגוד לשנות החמישים והשישים שאז למאואיזם הייתה השפעה רבה, קיימת בנפאל, הודו, פיליפינים ובפרו בעיקר, היא של מהפכה בשני שלבים היסטוריים שונים: השלב הראשון השלב הלאומי-דמוקרטי של אחדות הפועלים, האיכרים, "הבורגנות הלאומית הפטריוטית", והזעיר בורגנות תחת הנהגת המפלגה המאואיסטית, ורק לאחר תקופה של ביצוע המשימות הדמוקרטיות כולל התיעוש יבוא השלב הסוציאליסטי. על פרוגראמה זו עלה מאו לשלטון בראש צבא האיכרים ב-1949. אולם מתחילה ההיסטוריה ניצבה בניגוד לפרוגראמה שלו, שכן "הבורגנות המקומית הפטריוטית" לא רצתה להסתכן וברחה על הונה, ומאחר שהמאואיסטים נאלצו לחסל את המדינה הבורגנית ולבנות מנגנון משלהם עליו הם שלטו, תחת הלחץ של מלחמת קוריאה הם נאלצו להפוך את סין למדינת פועלים מבחינת כלכלתה, אך בדומה לברית המועצות מאז עליית סטלין השלטון הפוליטי על המדינה בידי בירוקרטיה שמרנית הפוחדת ממעמד הפועלים. התוצאה היא שבדומה לברית המועצות קמה בסין לאחר 1949 לא חברה סוציאליסטית בה שליט מעמד הפועלים בצורה דמוקרטית, אלא מדינת פועלים מעוותת שנכון יותר לכנותה בונפרטיזם פרולטארי ( כלכלה פרולטרית אך שלטון בירוקראטי בונפרטיסטי הכולל את פולח האישיות). חברת מעבר בין הקפיטליזם ובין הסוציאליזם, היכולה ליפול שוב אל הקפיטליזם אלא אם מעמד הפועלים יסלק את שלטונה הפוליטי של הבירוקרטיה על משטרה הטוטליטארי . בניגוד לתיאוריה שלהם, וכנגד רצונם הוכיחו המאואיסטים דווקא את התיאוריה של המהפכה המתמדת של טרוצקי שאין ולא ייתכן בתקופה הנוכחית של שקיעת השיטה הקפיטליסטית העולמית אפשרות לשלב היסטורי בורגני חדש, וכי המהפכה בארצות "העולם השלשי", תתחיל בתביעות של המהפכה הבורגנית הדמוקרטית: עצמאות מהאימפריאליזם, איחוד, אדמות, זכויות דמוקרטיות שוות, אך במרוצת המאבק על מנת שינצח מעמד הפועלים חייב להנהיג את בני בריתו האיכרים, לקחת את השלטון ולאחר מכן לא רק לבצע את המשימות הדמוקרטיות אלא לפעול למען בניית חברה סוציאליסטית כחלק מהמהפכה הסוציאליסטית העולמית, כאשר מעמד העובדים התופסים את השלטון במדינות יותר מפותחות מסייעים לשלטון מעמד העובדים בארצות פחות מפותחות. התיאוריה שלטרוצקי הוכחה לא רק לגבי חוסר האפשרות של מהפכה בשני שלבים, שכן במקומות היחידים שהייתה מהפכה והמאבק לא נגמר בכישלון תוך שפיכות דמים נוראה כבאינדונזיה, המהפכה על תפקידיה השונים נעשתה בשלב אחד. היא גם הוכחה בחלקה האחר כאשר אותם הבירוקרטים אינם פועלים למען חברה סוציאליסטית אלא תחת שלטונם הם מפתחים את הקפיטליזם וסין כיום אינה אפילו יותר מדינת פועלים מנוונת אלא קפיטליזם דורסני הסובל ממשבר של עודף ייצור וממאבק ההולך ומחריף של מעמד הפועלים המחפש את הדרך למהפכת הפועלים הסוציאליסטית.