מתוקת הכפר
New member
3 חודשים לבד
שלום לכולם, אכן קשה לי לכתוב את זה אני לבד מזה המון המון שנים אני מכירה את עצמי יותר ביחד איתו מאשר לבד. הכרנו כאשר הייתי בתיכון וליווינו אחת את השני כמעט 20 שנה מתוכם כ- 12 שנה נשואים. יש לנו שני ילדים קטנים ומקסימים. ולפני שלושה חודשים בדיוק קרה לי האסון הגדול ביותר שיכול לקרא. בעלי אהוב שלי החליט לבד בלי להתייעץ איתי חברת הנפש שלו - להתאבד. כן אני מודעת לזה שזה לא הפורום הנכון אבל אני גם אלמנה. נכנסתי מידי פעם במהלך השלושה חודשים האחרונים כצופה מהצד וחששתי, פחדתי, בכיתי ולא ידעתי איך להתחיל... הוא חסר לי המון .. והכל עוד כל כך טרי... עכשיו אני קוראת את הספר נוילנד של אשכול נבו ואני כל הזמן נזכרת וגם חברה הזכירה לי לאחרונה את השורה המדהימה בספר : "אני יכולה להיות חזקה מול העולם רק אם אני יודעת שיש מקום שבו מותר לי להיות חלשה". וזה המוטו שלי . אבל כולם אומרים לי איך שאת חזקה זה מדהים מה שהם לא יודעים ואתם בטח יודעים שיש רגעים שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עלייך חוץ מאנשים שחוו דברים דומים. השאלות היומיומיות שלי הן קשות אבל מתמודדים כל יום בנפרד. והכי קשה ההודעות טקסט של מה שלומך ? איך את היום . מה חדש? מה אנשים מפגרים ? מה חדש נו באמת כן הוא חזר אתמול בלילה וחזרנו להיות המשפחה המושלמת שהיינו... הם לא מבינים שזה רק קשה יותר ? איך מתמודדים איתם אני בטוחה שאתם עברתם את זה אני בינתיים רק מנסה להסביר לכולם להפסיק עם השאלות האלו בציניות אבל זה לא הולך הם ממשיכים להציק... לילה טוב לכם שיעבור בקלות
שלום לכולם, אכן קשה לי לכתוב את זה אני לבד מזה המון המון שנים אני מכירה את עצמי יותר ביחד איתו מאשר לבד. הכרנו כאשר הייתי בתיכון וליווינו אחת את השני כמעט 20 שנה מתוכם כ- 12 שנה נשואים. יש לנו שני ילדים קטנים ומקסימים. ולפני שלושה חודשים בדיוק קרה לי האסון הגדול ביותר שיכול לקרא. בעלי אהוב שלי החליט לבד בלי להתייעץ איתי חברת הנפש שלו - להתאבד. כן אני מודעת לזה שזה לא הפורום הנכון אבל אני גם אלמנה. נכנסתי מידי פעם במהלך השלושה חודשים האחרונים כצופה מהצד וחששתי, פחדתי, בכיתי ולא ידעתי איך להתחיל... הוא חסר לי המון .. והכל עוד כל כך טרי... עכשיו אני קוראת את הספר נוילנד של אשכול נבו ואני כל הזמן נזכרת וגם חברה הזכירה לי לאחרונה את השורה המדהימה בספר : "אני יכולה להיות חזקה מול העולם רק אם אני יודעת שיש מקום שבו מותר לי להיות חלשה". וזה המוטו שלי . אבל כולם אומרים לי איך שאת חזקה זה מדהים מה שהם לא יודעים ואתם בטח יודעים שיש רגעים שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עלייך חוץ מאנשים שחוו דברים דומים. השאלות היומיומיות שלי הן קשות אבל מתמודדים כל יום בנפרד. והכי קשה ההודעות טקסט של מה שלומך ? איך את היום . מה חדש? מה אנשים מפגרים ? מה חדש נו באמת כן הוא חזר אתמול בלילה וחזרנו להיות המשפחה המושלמת שהיינו... הם לא מבינים שזה רק קשה יותר ? איך מתמודדים איתם אני בטוחה שאתם עברתם את זה אני בינתיים רק מנסה להסביר לכולם להפסיק עם השאלות האלו בציניות אבל זה לא הולך הם ממשיכים להציק... לילה טוב לכם שיעבור בקלות