3 הגדרות ל"אני".
עקב הדיונים בעניין בימים האחרונים , זה הפירוט של מה שאני חושב.
קיימות כמה הגדרות ל"אני" אין הגדרה אחת יותר נכונה מהשניה , וניתן גם "לחוות" כל הגדרה כחוויה אחרת. כך שהן אינן יותר "שכליות" מאשר חוויתיות !
כל ההגדרות בשורה תחתונה הן אמונות בלבד !
1. הגדרה ראשונה ל"אני" - מכלול הגוף , התחושות , הרגשות , המחשבות , והאידאלים.
כל אלו ביחד יוצרים את ה"אני".
זה דומה למכונית - מכונית איננה שלד בלבד , ואיננה מנוע בלבד , ואיננה הגה בלבד. ואיננה כסאות בלבד.
אך כאשר יצטרפו כל אלה למכלול אחד וזה נוסע , נקרא לזה "מכונית".
כך ניתן להגדיר כך את האדם , וזוהי הגדרה של אדם עם נקודת ראות מערבית - איש מדע למשל הרואה בעיקר חומר של דברים.
(ניתן לראות על זה את סרט מדהים "פצצה מהלכת" 2002 - שבוחן רעיון זה)
2. הגדרה שניה של ה"אני" - המהות. "נשמה".
(או "צורה" בלשונו של אפלטון.).
זוהי הגדרה של אדם מאמין \ דתי.
הסבר :
ניקח את המכונית מהגדרה 1 - זה נכון כי המכונית נוצרה מכל מיני דברים שהורכבו ביחד. אך היא נוצרה לפי מהות מסוימת.
כאשר המכונית תוכננה ונבנתה , המתכנן רצה בסופו של דבר להוציא מכשיר כזה שמסוגל לסוע ולהסיע אנשים בנוחות.
כל החלקים במכונית משרתים מהות זו.
גם אם אחתוך את המכונית לחלקים קטנים, לא אמצא לעולם מהות זו !
היא איננה קיימת במציאות שלנו , אך מי שתכנן את המכונית עבד על פיה והיא עיקר המכונית.
מכונית שלא מגשימה מהות זו , איננה מכונית ראויה.
כך , אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שיש סיבה בעולם לכל דבר , אז יש "מהות" לפיה נעשה הכל.
כנ"ל לאדם יש "מהות" או "תכלית" לפיה הוא נעשה.
מהות שאיננה חומרית , איננה נמצאת באף אחד מאיבריו פיזית , אך בלעדיה הוא אינו אדם - בדיוק כמו המכונית.
וזה נקרא "נשמה".
כנ"ל לכל איבר יש "מהות" - כל איבר הרי נעשה לשם מטרה מסוימת , ונבנה באופן מסוים.
לדוגמה : היד נבנתה באופן שתוכל להתנועע , להחזיק דברים וכו'.
כך שהגיוני שגם לכלל האדם יש מהות כזו.
הגדרה זו איננה סותרת את הקודמת , רק מוסיפה עליה.
3. הגדרה שלישית ל"אני" - זו היא ההגדרה שלדעתי בודהה התכוין אליה , והיא ההגדרה המביאה למה שאתם קוראים "הארה".
הגדרה זו היא ההויה , שמהווה יחד גם את הגוף וגם את הנשמה.
היא איננה "ריק" ! ! !
היא נמצאת מעבר להגדרות של ריק או מלא , כי גם הריק וגם המלא צריכים שתהיה להם הויה כדי להיות קיימים.
מי שאמרו עליה שהיא "ריק" - טעו.
הם לא הבינו את כוונתו של הבודהה. הוא אולי השתמש במילה זו כי לא היתה לו מילה מתאימה יותר.
בעברית המילה המתאימה היא "הויה" , והויה איננה "ריק".
כנ"ל כדי להגיע אליה אין צורך להגיד "מי אני ?" ו"אני זה לא הגוף" , ופטנטים מסוג זה.
כי היא לא סותרת את קיומו של הגוף. היא נמצאת בעומקו של הגוף , בדיוק כפי שהיא נמצאת בעומק של הרוח !
לכן כאשר מגיעים להבנה זו במלואה , מבינים ש"אני זה כן הגוף !" בדיוק באותה מידה ש"אני זה לא הגוף !"
ואכן מי שחווה הגדרה זו במלואה , מתאחד עם כל המציאות , כי ההויה נמצאת בכל המציאות.
הגדרה זו איננה סותרת את ההגדרות האחרות , רק מוסיפה עליהן. לא ניתן להגיע להגדרה זו , אם לא מבינים שגם ההגדרות הקודמות נכונות !!!
וזהו.
עקב הדיונים בעניין בימים האחרונים , זה הפירוט של מה שאני חושב.
קיימות כמה הגדרות ל"אני" אין הגדרה אחת יותר נכונה מהשניה , וניתן גם "לחוות" כל הגדרה כחוויה אחרת. כך שהן אינן יותר "שכליות" מאשר חוויתיות !
כל ההגדרות בשורה תחתונה הן אמונות בלבד !
1. הגדרה ראשונה ל"אני" - מכלול הגוף , התחושות , הרגשות , המחשבות , והאידאלים.
כל אלו ביחד יוצרים את ה"אני".
זה דומה למכונית - מכונית איננה שלד בלבד , ואיננה מנוע בלבד , ואיננה הגה בלבד. ואיננה כסאות בלבד.
אך כאשר יצטרפו כל אלה למכלול אחד וזה נוסע , נקרא לזה "מכונית".
כך ניתן להגדיר כך את האדם , וזוהי הגדרה של אדם עם נקודת ראות מערבית - איש מדע למשל הרואה בעיקר חומר של דברים.
(ניתן לראות על זה את סרט מדהים "פצצה מהלכת" 2002 - שבוחן רעיון זה)
2. הגדרה שניה של ה"אני" - המהות. "נשמה".
(או "צורה" בלשונו של אפלטון.).
זוהי הגדרה של אדם מאמין \ דתי.
הסבר :
ניקח את המכונית מהגדרה 1 - זה נכון כי המכונית נוצרה מכל מיני דברים שהורכבו ביחד. אך היא נוצרה לפי מהות מסוימת.
כאשר המכונית תוכננה ונבנתה , המתכנן רצה בסופו של דבר להוציא מכשיר כזה שמסוגל לסוע ולהסיע אנשים בנוחות.
כל החלקים במכונית משרתים מהות זו.
גם אם אחתוך את המכונית לחלקים קטנים, לא אמצא לעולם מהות זו !
היא איננה קיימת במציאות שלנו , אך מי שתכנן את המכונית עבד על פיה והיא עיקר המכונית.
מכונית שלא מגשימה מהות זו , איננה מכונית ראויה.
כך , אם אנו יוצאים מנקודת הנחה שיש סיבה בעולם לכל דבר , אז יש "מהות" לפיה נעשה הכל.
כנ"ל לאדם יש "מהות" או "תכלית" לפיה הוא נעשה.
מהות שאיננה חומרית , איננה נמצאת באף אחד מאיבריו פיזית , אך בלעדיה הוא אינו אדם - בדיוק כמו המכונית.
וזה נקרא "נשמה".
כנ"ל לכל איבר יש "מהות" - כל איבר הרי נעשה לשם מטרה מסוימת , ונבנה באופן מסוים.
לדוגמה : היד נבנתה באופן שתוכל להתנועע , להחזיק דברים וכו'.
כך שהגיוני שגם לכלל האדם יש מהות כזו.
הגדרה זו איננה סותרת את הקודמת , רק מוסיפה עליה.
3. הגדרה שלישית ל"אני" - זו היא ההגדרה שלדעתי בודהה התכוין אליה , והיא ההגדרה המביאה למה שאתם קוראים "הארה".
הגדרה זו היא ההויה , שמהווה יחד גם את הגוף וגם את הנשמה.
היא איננה "ריק" ! ! !
היא נמצאת מעבר להגדרות של ריק או מלא , כי גם הריק וגם המלא צריכים שתהיה להם הויה כדי להיות קיימים.
מי שאמרו עליה שהיא "ריק" - טעו.
הם לא הבינו את כוונתו של הבודהה. הוא אולי השתמש במילה זו כי לא היתה לו מילה מתאימה יותר.
בעברית המילה המתאימה היא "הויה" , והויה איננה "ריק".
כנ"ל כדי להגיע אליה אין צורך להגיד "מי אני ?" ו"אני זה לא הגוף" , ופטנטים מסוג זה.
כי היא לא סותרת את קיומו של הגוף. היא נמצאת בעומקו של הגוף , בדיוק כפי שהיא נמצאת בעומק של הרוח !
לכן כאשר מגיעים להבנה זו במלואה , מבינים ש"אני זה כן הגוף !" בדיוק באותה מידה ש"אני זה לא הגוף !"
ואכן מי שחווה הגדרה זו במלואה , מתאחד עם כל המציאות , כי ההויה נמצאת בכל המציאות.
הגדרה זו איננה סותרת את ההגדרות האחרות , רק מוסיפה עליהן. לא ניתן להגיע להגדרה זו , אם לא מבינים שגם ההגדרות הקודמות נכונות !!!
וזהו.
