...
אני לא יודעת מה לכתוב. אני אף פעם לא יודעת מה לכתוב, מה להגיד. ולפעמים יודעת מה, אבל לא יודעת איך. זה כל כך מרגיז לפעמים. בקיצור... אני רק רוצה להגיד שאני מתגעגעת. אני אפילו לא יודעת למה. להגיד "אני מתגעגעת לאמא" זה קצת גדול עליי, זה בעצם להגיד שאני מתגעגעת לתקופה אחרת, לתקופה קשה ביותר, שנמשכה יותר ממחצית מהחיים שלי. זה להגיד שאני מתגעגעת לתסכול בכל בוקר, לחששות בכל ערב. זה להגיד שאני מתגעגעת לסבל ולכאב. שלה. שלי. של כולם. העניין הוא שאני לא מכירה משהו אחר, חיים אחרים... בעצם, אולי אני מתגעגעת לדבר שלא קיים? לפעמים צריך חיבוק, אתם יודעים. ולאלה שהתמזל מזלם יש חברים שיתנו, או בן או בת זוג שיתמכו ויהיו שם בכל זמן. אבל... חיבוק מחברים הוא לא תמיד מה שאנחנו זקוקים לו. הוא לא תמיד יהיה מה שיגרום לנו לחוש בהקלה, בבטחון, בחום לו אנו כמהים. טוב. אני אכתוב את המשפט הזה, אני כבר לא יכולה להמנע מהקיום שלו יותר. "אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא." ולחשוב שפעם זלזלתי בו. אויש.
אני לא יודעת מה לכתוב. אני אף פעם לא יודעת מה לכתוב, מה להגיד. ולפעמים יודעת מה, אבל לא יודעת איך. זה כל כך מרגיז לפעמים. בקיצור... אני רק רוצה להגיד שאני מתגעגעת. אני אפילו לא יודעת למה. להגיד "אני מתגעגעת לאמא" זה קצת גדול עליי, זה בעצם להגיד שאני מתגעגעת לתקופה אחרת, לתקופה קשה ביותר, שנמשכה יותר ממחצית מהחיים שלי. זה להגיד שאני מתגעגעת לתסכול בכל בוקר, לחששות בכל ערב. זה להגיד שאני מתגעגעת לסבל ולכאב. שלה. שלי. של כולם. העניין הוא שאני לא מכירה משהו אחר, חיים אחרים... בעצם, אולי אני מתגעגעת לדבר שלא קיים? לפעמים צריך חיבוק, אתם יודעים. ולאלה שהתמזל מזלם יש חברים שיתנו, או בן או בת זוג שיתמכו ויהיו שם בכל זמן. אבל... חיבוק מחברים הוא לא תמיד מה שאנחנו זקוקים לו. הוא לא תמיד יהיה מה שיגרום לנו לחוש בהקלה, בבטחון, בחום לו אנו כמהים. טוב. אני אכתוב את המשפט הזה, אני כבר לא יכולה להמנע מהקיום שלו יותר. "אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא." ולחשוב שפעם זלזלתי בו. אויש.
