2014 לעומת 2004 ביורוליג

[סלים וארזה]

2014 לעומת 2004 ביורוליג מכבי ת"א זכתה ביורוליג בעונת 2004. שיחקו אצלה בין השאר הרכז הטוב באירופה (שאראס), הסמול פורוורד הטוב באירופה (פארקר) והגבוה החכם באירופה (וויצ'יץ'). עדיין מכבי ת"א היתה זקוקה לסל אחד וירטואוזי של גור שלף (וכניסה לרחבה) שיביא אותה להארכה מול ז'לגיריס בשלב הטופ 16. הקבוצה סיימה את הטופ 16 במאזן 4-2, והיא מאוד לא הרשימה. בטח כשהפסידה בחוץ לז'לגיריס ולאולקר. דרך אגב, מכבי ת"א קיבלה נצחון טכני באותה שנה על ולנסיה שלא רצתה להגיע לארץ.

מה קורה השנה? מכבי ת"א עם מאזן מושלם כולל שני נצחונות חוץ בקובאן ועל ז'לגיריס. אין למכבי ת"א כוכבים גדולים כמו לפני עשור, אבל כן יש לה סגל עמוק מאוד כמעט בכל עמדה. רייס השתפר וחולק עם אוחיון את עמדה 1, דווין סמית' פחות דומיננטי כשבלו ופניני יכולים לשחק כ-3 (אינגלס פחות אפקטיבי באירופה), סחורציאניטיס נותן תפוקה יפה ובמכבי ת"א יודעים כיצד להפעיל אותו נכון ב-20 דקות שהוא משחק. ובעיקר, ניכר שלמרות הקושי בליגה, דווקא באירופה מכבי ת"א מוצאת את האיזון שלה. כמובן צריך לציין שמכבי ת"א עוד לא פגשה את ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה וביירן מינכן שהן השלוש שמתחרות עם מכבי ת"א על ביתיות בהצלבה. האם למכבי ת"א יש אפשרות ללכת עד הסוף? אני לא חושב כי חסר לה שחקן דוגמת נבארו, רודי פרננדז או כל גו טו גאי שיכול ליצור סלים כשלא הולך. מצד שני ב-2004 גם למכבי ת"א שיחק המזל. לולא גוסטאס, מכבי ת"א היתה רואה את הפיינל פור בטלוויזיה.

 

[Puskas]

מה זה עד הסוף? תואר? לא חושב כי צסק"א, ברסה ובמיוחד ריאל עדיין גדולות על מכבי.
פיינל פור? אולי, כי היורוליג השנה מפגין חולשה רצינית והרמה מאוד נמוכה.

 

[הדגבא של הצאט]

הסל הוא של דרק שארפ כמובן,האסיסט לגור.

 

[סלים וארזה]

אכן. מיי באד.

 

[Saladin]

שאלה נועזת בלשון המעטה. לדעתי כדאי להמתין ולראות מה יהיה במשחק נגד ריאל מדריד השבוע. יכול להיות שכבר אז נקבל את התשובה אם מכבי יכולה ללכת עד הסוף או לא...

 

[סלים וארזה]

אבל זו הנקודה בדיוק מכבי ת"א של 2004 היתה רחוקה מהלך אומלל של גוסטאס מלהגיע לפיינל פור (שהיה ביד אליהו). זה לא שהקבוצה אז דרסה את כל מי שהיה מולה. סאבוניס בגיל 713 היה מרחק סל של שארפ מהפיינל פור במקום מכבי ת"א.

הפסד בחוץ לריאל מדריד (אפילו תבוסה) לא יתן אינדיקציה מספיקה אם מכבי ת"א תצליח או לא. בעצם הפציעה של שון ג'יימס טורפת מחדש את הקלפים.

 

[Saladin]

זה לא נכון. מכבי של 2004 כן היתה דורסנית, בניגוד גמור לקבוצה של השנה. רק בטופ 16 באותה עונה היא סבלה מירידת מתח או מכושר ירוד והיתה לה מעידה וכמעט עוד אחת נגד ז'לגיריס, אותה אגב היא ניצחה פעמיים קודם לכן באותה עונה. האמת שאני קצת מופתע לשמע ההשוואה בכלל בין שתי העונות.

 

[סלים וארזה]

השלב הראשון של היורוליג הוא לפרוטוקול. הרי גם השנה מכבי ת״א דרסה את יריבותיה בשלב הראשון

 

[Saladin]

עם כל הכבוד נראה לי שהזיכרון שלך לפחות בכל הקשור ליורוליג קצת חלש. בשלב הראשון בעונת 2004 מכבי שיחקה בבית אחד עם צסקא, סקיפר, סיינה, פנאתינייקוס, ז'לגיריס , מלאגה ועוד קבוצה שפרחה מזיכרוני. 4 הקבוצות שסיימו ראשונות באותו בית - צסקא, מכבי, סקיפר וסיינה - היו גם 4 הקבוצות שהגיעו לפיינל פור באותה עונה. אתה ברצינות משווה בין הקבוצה של שאראס, פארקר, וויצ'יץ' ובאסטון לקבוצה של היקמן וסמית שבעצם לא דרסה אף יריבה השנה עד המשחק האחרון נגד פרטיזן וכמעט לא ניצחה אף משחק מעל 10 הפרש ואף לא קלעה יותר מ-80 נק' כמעט באף משחק בשלב הראשון?

 

[Saladin]

אני רק מזכיר שהשיטה מאז 2004 השתנתה. אז היו 8 קבוצות בבית בשלב הראשון (ורק 3 בתים). היום יש 6 קבוצות בבית בשלב הראשון ו-4 בתים. ב-2004 היו גם יותר קבוצות טובות ביורוליג (עוד לא נדדו כל האירופים לנבא) והיום הרמה ירדה.

 

[סלים וארזה]

ולכן העליה לטופ 16 היתה מובטחת אני זוכר את סיינה מגיעה לפיינל פור לאחר שסיימה 6 בבית הראשון. ב-2004 היו 24 קבוצות שמתוכן עלו רק 16 והשנה יש 24 קבוצות שמתוכן עולות רק 16. מה בדיוק ההבדל? החלוקה לבתים. מכבי ת"א הגיעה לטופ 16.

אז השנה מכבי ת"א מנצחת יותר דרך ההגנה ופחות בגלל יכולת התקפית. זה הגיוני כי ב-2004 שאראס לא עשה הגנה, וויצ'יץ' היה מאוד איטי ברגליים והקבוצה נשענה על החסימה של באסטון, ההגנה האישית של פארקר והאנרגיות של שארפ מהספסל.

 

[Saladin]

העלייה היתה מובטחת אבל מכבי עלתה מהמקום ה-2, לא מהמקום ה-6 כמו סיינה. השלב הראשון לא היה קובע כמו הטופ 16 היום, אבל הרמה בו היתה יותר דומה לטופ 16 של היום, לפחות בעונות הראשונות של היורוליג. דווקא הטופ 16, למרות שהיה קובע, היה אמור להיות יותר קל על הנייר למכבי באותה עונה (כבר הזכרתי שהיא ניצחה את ז'לגיריס פעמיים בשלב הראשון לפני שהתקשתה מולה בטופ 16?).
בשלב הראשון ב-2004 מכבי השתתפה במשחקים ענקיים התקפית כמו המשחק נגד סקיפר בחוץ שהסתיים ב-104-111 אחרי הארכה (עם השלשה של בורשטיין שהביאה להארכה), ניצחה את צסקא בחוץ משלשה של פארקר עם הבאזר וגם היתה קרובה לנצח אותה בבית אלא שצסקא עשתה מהפך בדקות הסיום וניצחה משלשה של הולדן, נתנה הצגה מול מלאגה, ניצחה פעמיים את סיינה שכאמור הגיעה לשני פיינל פורים רצופים. היו גם משחקים מצוינים נגד ז'לגיריס. הרמה היתה יותר גבוהה מהיום והכדורסל של מכבי היה מלהיב. בשונה מכך, ברבים מהמשחקים בשלב הראשון העונה התעורר הרושם שמכבי מנצחת רק בגלל שהיריבות חלשות. נכון שמכבי מנצחת דרך ההגנה, אבל אתה קצת מתעלם מכך שהיכולת של מכבי לא נבחנה עדיין נגד אף קבוצה גדולה שטוענת לכתר. מכבי של 2004 הוכיחה את עצמה נגד כמה קבוצות כאלה כבר בשלב הראשון של אותה עונה. זה ההבדל.

 

[Saladin]

וזו ממש טעות לחשוב שרק בגלל שמכבי כמעט לא עלתה לפיינל פור באותה עונה, היא לא היתה ראויה לכך. ההיפך הוא הנכון, מכבי היתה קבוצה מדהימה לאורך כל השלב הראשון (שהיה יותר ארוך וקשה מהשלב הראשון במתכונת הנוכחית של היורוליג - בעצם השלב הראשון היה דומה יותר לטופ 16 שלהיום), והחשש שהיא לא תעלה במשחק האחרון מול ז'לגיריס היה מהול בתחושה של אי צדק ולא רק פספוס. ז'לגיריס היתה זו שכמעט התגנבה לפיינל פור אחרי שאת השלב הראשון סיימה רק במקום ה-6 בבית.

 

[סלים וארזה]

עזוב, נו סקיפר בולוניה מקום 3 ו-6 הפסדים בשלב המוקדם
סיינה מקום 4 ו-7 הפסדים
פאו מקום 5 ו-7 הפסדים
ז'לגיריס מקום 6 ו-8 הפסדים.

השלב הראשון של היורוליג הוא רק כדי להריץ את הסגל בלי קשר ל-8 קבוצות או 6. בסוף מלאגה ונובו מסטו הן אלו שלא עולות מהבית של מכבי ת"א. גם בבתים האחרים הנמושות נשארו בחוץ. התחרות האמיתית מתחילה בטופ 16, תמיד זה היה ככה.

 

[Saladin]

מן הסתם, מישהו צריך להפסיד בבית של אריות, לא? הרי לא כולם יכולים לנצח. הראיה לעוצמתו של הבית היא ש-4 הקבוצות הראשונות ממנו הגיעו לפיינל פור, והשישית ז'לגיריס היתה רחוקה ממנו מרחק הסל של שארפ. וטוב שהזכרת את פאו כי שכחתי את שני המשחקים שבהם מכבי שחטה אותה בשלב הראשון בתצוגות שמכבי של העונה יכולה רק לחלום עליהן.
בשלב הראשון אמנם לא היתה תחרות על עלייה לשלב הבא אבל המשחקים עצמם בין הגדולות היו מאוד תחרותיים ולוהטים. מה שאתה אומר בקשר לכך זה קשקוש. היום השלב הראשון פחות תחרותי בגלל שברוב הבתים (כאמור יש היום 4 ולא 3) יש היררכיה יותר ברורה. כשהיו רק 3 בתים נוצרו יותר מצבים שיש כמה גדולות באותו בית.

 

[Saladin]

גם תמוה שאתה מזכיר רק את כמות ההפסדים של הקבוצות בלי להזכיר את המאזן שלהן, שהרי היו 14 משחקים בשלב הראשון ולסקיפר היה מאזן של 6-8. "6 הפסדים" יכול לגרום לאנשים שחושבים שגם אז היו בשלב הראשון 10 משחקים, לחשוב שסקיפר סיימה עם מאזן באמת גרוע של 6-4 אבל בעצם היה לה מאזן חיובי. ואם אתה מציין את מספר ההפסדים של כל קבוצה הרי שטרחת לבדוק את זה, אבל לא טרחת לציין את המאזן המלא. בקיצור, אני קצת מקבל את הרושם שלא מדובר בבעיית זיכרון אלא בסילוף. למה לסלף? אין לי פתרונים.

 

[סלים וארזה]

2014 לעומת 2004 ביול"ב קאפ (יורוקאפ) בעונת 2004 הפועל ירושלים זכתה בגביע יול"ב קאפ ובאופציה לשחק ביורוליג בעונה לאחריה. הקבוצה נבנתה על ארבעה שחקנים: ויל סולומון, דורון שפר, טונג'י אוואג'ובי המתאגרף וקלי מקארתי שהובא במהלך העונה, נדמה לי מראשון לציון. עד שהובא מקארתי, בירושלים נפרדו משלושה זרים. קוז'יקרו השלים את החמישיה. על הספסל לא היו מציאות (משה מזרחי).
ביול"ב קאפ ירושלים עברה את הבית המוקדם (6 קבוצות בבית) ומיד הגיעה לשמינית הגמר שם גברה על פרוקום בשקלול משחק הבית והחוץ. ברבע הגמר עברה את ריטאס וילנה, בחצי הגמר את רפלקס (פציעה של פרינד) ובגמר במשחק אחד מול ריאל מדריד עם קאמבלה, אלמר בנט והררוס. למרות ההצלחה באירופה, בליגה המקומית הפועל ירושלים לא רשמה הצלחות וסיימה במקום החמישי.

השנה ירושלים, כמו מכבי ת"א, היא קבוצה עם הרבה יותר עומק. ג'וש דאנקן עולה לעיתים מהספסל, גרין ופרחוסקי נותנים בשר בצבע, ובעיקר הלפרין ואליהו משחקים עם רעב שלא איפיין אותם בתקופה האחרונה. יש לשניים מה להוכיח. בעמדת המאמן נמצא גרינברג שמצליח ליצור שקט תעשייתי, וזה דבר שמאמנים אחרים לא הצליחו ליצור (קטש, חרוש, בירנבוים, אדלשטיין, שמיר ועוד). יכול להיות שדני קליין פחות מעורב וזה משפיע לחיוב?

בינתיים ביורוקאפ ירושלים בדרך לעבור גם את שלב הבתים השני עם נצחונות נאים. גם בליגה הפועל ירושלים מובילה את הטבלה (מקום שני עם נקודה פחות ומשחק חסר מול נס ציונה). נראה כי הקבוצה השנה הרבה יותר בשלה מזו של 2004 ללכת עד הסוף.

דווקא חיפה של השנה מזכירה הרבה יותר את ירושלים של 2004. חמישיה טובה ושום כלום על הספסל. דונטה סמית' יכול לכתוב מה שהוא רוצה על הקבוצה בטוויטר, אבל במשחקים עצמם הוא מוכיח שהוא אחד הזרים הטובים שנמצאים כאן. הוא אפילו שיפר את ההגנה שלו השנה. בריאן רנדל יכול להיות כינור שני כמו שהוא אוהב, כלומר לא הגו טו גאי שכל העיניים נשואות אליו. מורן רוט בריא מוסיף את הילוך הטורבו לקבוצה ואפוואיבו שחקן סולידי ולא יותר. יבזורי נותן הגנה ושלשה פעם ב-. זה כנראה מספיק. על הספסל אפשר למצוא את בן רייס, צ'וברביץ' ובר אבן. לא משהו לחגוג איתו. אה, כמעט שכחתי. ישנו גם קוז'יקרו שמסוגל להביא מהנסיון שלו ביחד עם הקשיחות לקבוצה. על פניו נראה שחיפה פחות מוכשרת השנה מירושלים.

 

[Puskas]

י"ם מזכירים לי את צסק"א שמלפני 7-8 שנים כשהם היו חיות עונה שלמה ובסוף עשו במכנסיים במאני טיים של היורוליג.
י"ם בינתיים טורפת את כל המסגרות ונראים מדהים, השאלה היא איך הם התמודדו עם משבר (ויהיה כזה) של כמה הפסדים בתקופה קצרה.
אני מקווה בשבילם שהם ינצחו את קייב במשחק הקרוב ויבטיחו את השלב הבא ומשם יוכלו לסבול הפסד ביורוקאפ ועוד אחד בליגה.
סה"כ הם באמת קבוצה מעולה ועמוקה והכל בזכות גרינברג לדעתי.
אנשים אהבו לדבר עליו ולהגיד שאין לו ביצים או שהוא גרוע ביחסי אנוש ועוד שטויות..
זה גם מה שאמרו עליו במכבי חיפה אחרי שהוא עזב.
בפועל הוא בנה שנה שעברה קבוצה קטלנית בחיפה, הביא את הזר הכי טוב שהיה פה מאז פארקר/שאראס/ניקולה והביא להם אליפות גדולה.
השנה הוא לקח קבוצה עם DNA לוזרי, קבוצה שתמיד משקיעה המון וזוכה במעט, לוזרים עם קבלות,
הוא לקח אותם ועשה מהם ווינרים שדורסים בכל המסגרות אז כנראה שהוא מאמן מעולה.

זה שקליין לא שם זה עוזר.. הוא היה מביא שחקנים ומתערב בהכל ועכשיו זה התפקיד של המאמן ואין לחץ מלמעלה וזה עובד.

 

[סלים וארזה]

כבר היה בתחילת העונה ירושלים הפסידה לאשדוד ולהרצליה בשני המחזורים הראשונים. אני זוכר את הכותרות שכבר הספידו את הקבוצה.

 

[Puskas]

זה לא היה משבר אלו היו חבלי לידה.. משבר זה אחרי שקבוצה נכנסת לרצף מעולה ואז פתאום משהו מתפקשש לה..
הפועל ת"א אם תרצה הייתה ברצף נפלא והפציעה של לימונד הביאה הפסד דרמטי לחולון ותבוסה לנס ציונה ברצף..
זה משברון.. למרבה השמחה, הפועל שמה סוף לזה השבוע ונמנעה מהפסד שלישי שהיה הופך את זה למשבר של ממש.