2 שאלות

בוליפלג

New member
ואגב, בגילאים המאוחרים יותר, אותן אגדות שהפכו

מוכרות, מאפשרות שיח על החיים שלנו כיום (נורמות, מעמד, ערכים ומנהגים) לעומת אלה של העבר (באגדות). אחד הקורסים היותר מעניינים שלקחתי בימי הסטודנטיאליים היה על מעמד האישה באגדות ילדים (בדגש על אגדות גרמניות..). כידוע חלו תמורות רבות בתחום מאז (למרות שגם כאן יש מקום לדיון
), כשבמובנים מסוימים הנשים (הנדכאות, מושפלות, קורבן, מושא לזלזול וכד') כיום זוכות ליחס ומקום שונה. או לפחות כך היינו רוצות להנחיל לילדינו..
עוד בפן הפסיכולוגי, על פי הגישה היונגיאנית, בכל מיתולוגיה (בדומה לאגדות ילדים רבות) ישנו 'גיבור' שעובר איזשהו מסע, שלרוב כולל מכשולים, פחד/איום של מוות, קונפליקט פנימי, אומץ ומעשה גבורה ולבסוף - פורקן המתח והצלחה. התמה הזו מלווה אותנו ואת הילדים ממש ביומיום, כשהעוצמה הנפשית הגדולה ביותר של הקונפליקטים והחרדות נוגעת או מתחילה באמת בגילאי 4 - 5.
 

ללילילל

New member
מתחברת לחשיבות של אגדות כ"נחלת הכלל"

זה חלק מהתשתית התרבותית שלנו ובהחלט יכול להיות מצע לדיון בהמשך על ערכים ומנהגים משתנים, מאד מסכימה עם זה. אבל אני חושבת שבהתחלה צריך לתת את הסיפורים "כמו שהם", ולא לחפור יותר מדי עם השגות פוליטיקלי-קורקט, וזה דורש קצת להתגבר על כל מני צרימות... אני אפילו לא מדברת על תכנים קשים - סתם, השבוע קראנו את הנסיכה על העדשה (או בעצם, מכיוון שאנחנו מקריאים מספר באנגלית ומתרגמים בשידור חי, הנסיכה על האפון - מה זה בכלל עדשה? עדש?) - איזה קשקוש מקושקש זה... הוא חייב רק נסיכה אמיתית וכל הנסיכות שהוא פוגש לא מספיק אמיתיות (??)... והיא ניכרת כנסיכה ממש אמיתית ברגישות היתר המופרכת שלה... וכמובן שהיא מיד מסכימה להתחתן אתו... נו, שיהיה. בכל מקרה, אני רואה את ההתענגות של מישמיש על המכשפות הרשעות והתכסיסים שלהן ובכלל את זה שהוא לא רוצה כרגע שום ספר אחר, וזה מחזק את החשיבה התיאורטית ש"יש בזה משהו".
 

calabaza

New member
"האגדות כמו שהן"

אחד הדברים שבטלהיים כותב עליהם זה בדיוק על הצורך לא "לרכך" ולשנות את האגדות אלא להגיש אותן בגרסתן המקורית (שכבר אין כ"כ להשיג בימינו). הוא יוצא נגד גרסאות "דיסני" שכבר לא נשאר בהן הרבה מהאגדה המקורית, וגם טוען שעדיף להקריא גרסאות שאינן מלוות באיורים (כדי להשאיר יותר מקום לדמיון). אני אישית חושבת שזה תלוי בגיל (ככל שיותר צעירים ההמלצות שלו פחות ישימות).
 
פינוקיו ממש ריתק את ראשית

הוא מדבר על החשיבות של הציות להורים. סוגיה שמטרידה אותה ביום-יום. בדרך יש אי תענוגות עם מלא ממתקים- סוג של פנטזיה שלה גם כן. אני חושבת שזה ספר שמאוד מתאים לגיל שלוש. לעומת זאת, שלגיה ובת הים לא כל כך דיבר אליה. זה באמת מורכב מדי. יש לי הרגשה שכיפה אדומה יכול להתאים גם (אותו רעיון שכדאי להקשיב להוראות של אמא). גם העלילה של כיפה אדומה לא מאוד מסובכת, ולא כוללת סיפורי אהבה.
 
בטלהיים מאד מעניין

אבל היסודות הפסיכואנלטיים בתיאוריה שלו כבר לא כל-כך מקובלים בפסיכולוגיה היום, ואני מתייחסת מאד מאד בזהירות למסרים שלו (הם מעניינים מאד לקריאה, אבל אני לא בטוחה שהם תקפים). יש לי רגשות מעורבים כלפי אגדות, מצד אחד, יש את השיקול המוכר של התכנים הבעייתיים. עוד דבר שמטריד אותי הוא שרוב העיבודים לילדים שאני מכירה בעברית, הם די גרועים. אני מאד אוהבת את התרגום המלא למעשיות האחים גרים, אבל שם התכנים ללא ספק לא מותאמים לילדים (וממליצה בהזדמנות זו לכל חובבות הספר לקרוא את התרגומים המלאים, לא רק של האחים גרים אלא גם של יצירות קלאסיות אחרת. אגדות אנדרסן, במבי ושאר נכסי צאן ברזל, שהריחוק מהמקור בדרך כלל רק מפשט אותן וגורע מהקסם שלהן) . מצד שני, אני חושבת שאלו יסודות תרבותיים הכרחיים לכל מי שגדל בתרבות שלנו. אני לא חושבת על הערך שלהם כפי שבטלהיים מדבר עליו, אלא על איזשהו בסיס משותף שמאפשר להבין יצירות שמבוססות על אגדות הילדים. גם יצירות שמבוססות עליהם ישירות, כמו החרוזים הנלוזים הגאוניים של רואלד דאל, וגם יצירות שמתייחסות אליהן בעקיפין. אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחילה לספר אגדות ילדים רק בעיבודים משובחים, ובגיל 4-5 ומעלה. בפועל, מכיוון שהילדים נחשפים לאגדות בגן הילדים ובמסגרות אחרות, אני כן מקדימה את החשיפה, כדי שתהיה לי שליטה מסויימת על התוכן.
 

lilend

New member
ממליצה בחום על שתי אגדות עם מסרים חיוביים

הראשונה- הנסיכה האבירה-אגדה פמיניסטית מקסימה. האגדה השניה- הנסיכה המתעוררת היא מעין סיפור היפיפיה אבל מהצד של האביר שמנסה להעיר אותה- מצחיק וחמוד (ההיי לייט של הסיפור- בסופו של דבר הנסיכה מתעוררת מנשיקתו של הנסיך ומעיפה לו סטירה בכעס כי "לא הרשיתי לך לנשק אותי"). לא חייבים להצמד לאגדות המיושנות (למרות שאני מודה שאני אוהבת אותן) יש גם חדשות מוצלחות. מבחינת גילאים- עם הבת שלי התחלנו סביב שלוש וחצי כי היא הייתה לגמרי בעניין שלגיה וביקשה שנקריא לה. לכל אגדה כזו יש מליון גירסאות, אפשר להתחיל עם הקלילות והקצרות.
 
העשרת שפה

יש כמה מחקרים מעניינים שמצביעים על כך שאחד הגורמים החשובים להתפתחות השפה הוא
ארוחת ערב משפחתית. הסיבה לכך היא שארוחת ערב משפחתית היא סיטואציה שבה מתקיימת שיחה שמאפשרת העשרה שפתית לא רק בהיבט של אוצר המלים, אלא גם של תרבות שיחה. אגב, מרבים להזכיר ספרים בהקשר של העשרת אוצר מלים, אבל לספרים יש תפקיד חשוב גם בהקשר של מבני משפט מורכבים שאינם נפוצים בשפה המדוברת (למשל "הולכת אילת, שמחה וצוהלת...". לא מורכב בכלל, אבל בדיבור יומיומי סביר להניח שהיינו אומרים "אילת הולכת"). אני משתדלת לנצל קריאת סיפורים גם להגיה מדוייקת, שפחות מקפידים עליה בדיבור יומיומי. לקלינאיות תקשורת יש משחקים יעודיים להעשרת שפה, אבל אני חושבת שלילדים עם התפתחות נורמלית אין צורך במשחקים כאלה. אם תוך כדי משחק (כל משחק שהוא) את משוחחת עם הילד, זה נפלא.
 
עכשיו ראיתי

שציינת שהוא מטופל אצל קלינאית תקשורת. הכי טוב להתייעץ אתה על דרכים לקדם אותו מבחינה שפתית גם בבית.
 
למעלה