פור ליטל ריצ' בוי
דווקא נראה לי די מובן, לא? בחור עצלן, מפונק ועשיר, שחי חיים שזורמים ומתנהלים כמו שצריך (לכאורה), והוא מנסה להתאים את עצמו אליהם (ואל היותו בחור מפונק ועשיר, מהמעמד העליון). אז הוא קורא ספרות גבוהה (פיג'רלד והאמינגווי) ויושב בבתי קפה, אבל באיזשהו מקום הוא לא מצליח לחיות את הסגנון הזה. הוא לא מצליח לאהוב את חברה שלו ואת אמא שלו (דמויות נשיות, כמובן), מסיבות טפשיות שכאלה (היא חושבת שהיא שמנה והיא לא ובכל זאת הוא לא מצליח), למרות שהוא יודע שהוא אמור. ונראה לי שזה הקטע - שהוא אמור, שזה מה שנדרש ממנו והוא לא מצליח. והוא מרגיש לבד כי מסביבו כולם כן שקועים במערכות היחסים שלהם, ורק הוא תקוע באיזה מחסום שלא מאפשר לו להתנהג כמו כולם, אז הוא בעצם בחור עשיר, צעיר ומסכן. (איזה יופי זה poor, גם מסכן וגם עני). אה כן, וזה גם באופן כללי כזה, על החיים שהם כביכול חסרי דאגות ומלאים בתוכן, שהם בעצם ריקים וחלולים ומלאים בדברים שצריך לעשות ולהרגיש ולא באמת מתאימים לכולם.