2 חלומות...
היי לכולם!!! זאת שוב אני מורן... לגבי מה שאמרתי לפני כמה זמן על ההורים שלי... הם סדרו את העניינים ביניהם, ואני הולכת לבקר את אבא שלי מחר אפילו. אבל הלילה היו לי שני חלומות די מוזרים... החלום הראשון: אני נמצאת עם אמא שלי בבית הישן, היא קוראת לי כי היא רוצה להגיד לי משהו,אבל אני ממש כועסת עליה ולא עונה לה. אני מתעלמת מהכל, והיא נעלמת. פתאום אבא שלי מתקשר, הוא שואל אותי מה נשמע, אני הולכת לרגע למרפסת ורואה את אמא שלי שוכבת על המדרכה, ומוקפת שלולית של משהו אני לא בטוחה שזה דם. היא צועקת לי: ``מורןןןןןןןןןןן תתקשרי לאמבולנס!`` יש לי מן הרגשה שכבר ראיתי אותה במצב הזה. אני נתקפת בהלה ומנסה להתקשר לאמבולנס, אני לא מצליחה לצרוח (כבר אמרתי שבכל החלומות שלי אני לא מצליחה לדבר) ומגיעה שוב לאבא שלי. הוא שואל אותי לאן נעלמתי, אני אומרת לו שצריך להזמין אמבולנס לאמא והוא אומר לי ``נו אז תזמיני!`` וכאן נגמר החלום. אחר כך השעה היתה שמונה ומשהו, ורציתי לחזור לישון... ואז חלמתי את החלום הזה: אתמול מישהי שאני מכירה ושמה מיכל, חגגה מסיבת יומולדת, ואני לא בירכתי אותה אפילו במזל טוב. היא היתה לומדת בכיתה שלי... ובאופן מוזר אני רואה את כל החברים שלי ואפילו אותי שוב בתור ילדים. אני קונה לה מתנה ליומולדת, מנורה מוזרה כזאת של חתן וכלה, ומביאה לבית הספר. (עכשיו אני כבר בת 18) ובחלום אני יכולה לנחש שהייתי בת 11 או 12. נופר, מישהי שהיתה חברה הכי טובה שלי מופיעה שם, צוחקת עלי, והיא שוברת את החתן והכלה ואני מנסה לסדר את המנורה. היא זורקת לי אותם מהחלון של הכיתה, ומיכל אומרת לי ``איזו מתנה מכוערת...`` אני ממש כועסת. אני רודפת אחרי נופר, מקללת וצועקת. המנהלת כועסת עלי ואומרת לי שככה זה לא יפה, אני אמרתי לה ``אני הולכת לתפוס את הילדה המניאקית הזאת ולהראות לה מה זה`` והמנהלת אומרת לי בטון לגלגני ``אל תראי לי מילים חדשות``. אני איכשהו מגיעה לבית שלי. בחלום הוא גם נראה ממש ריק... חוץ מהספה. וזה מוזר, כאילו אני עוברת מהכיתה הישנה שלי לבית, וזה באותו המקום. המנהלת אומרת לי ``מורן, את לא מתנהגת ככה בדרך כלל... לא כמו שאני יודעת`` ואני אומרת לה ``כנראה שאת לא יודעת בבירור...`` המנהל יושבת עכשיו בבית שלי. על הספה, הדבר היחיד שיש שם. ונופר קופצת לחדר שלי, על פניה חיוך מעצבן, ואני מרגישה הרגשה נוראית שאני כבר מכירה אותה, כעס בלתי נשלט עליה. מוזר שבכל החלום אני מרגישה חופש לקלל, להכות, ולעשות כל מה שאני רוצה באופן חופשי וגם מרגישה נוח וטוב עם עצמי ולא כאילו עשיתי משהו רע או חסרת ביטחון עצמי.
היי לכולם!!! זאת שוב אני מורן... לגבי מה שאמרתי לפני כמה זמן על ההורים שלי... הם סדרו את העניינים ביניהם, ואני הולכת לבקר את אבא שלי מחר אפילו. אבל הלילה היו לי שני חלומות די מוזרים... החלום הראשון: אני נמצאת עם אמא שלי בבית הישן, היא קוראת לי כי היא רוצה להגיד לי משהו,אבל אני ממש כועסת עליה ולא עונה לה. אני מתעלמת מהכל, והיא נעלמת. פתאום אבא שלי מתקשר, הוא שואל אותי מה נשמע, אני הולכת לרגע למרפסת ורואה את אמא שלי שוכבת על המדרכה, ומוקפת שלולית של משהו אני לא בטוחה שזה דם. היא צועקת לי: ``מורןןןןןןןןןןן תתקשרי לאמבולנס!`` יש לי מן הרגשה שכבר ראיתי אותה במצב הזה. אני נתקפת בהלה ומנסה להתקשר לאמבולנס, אני לא מצליחה לצרוח (כבר אמרתי שבכל החלומות שלי אני לא מצליחה לדבר) ומגיעה שוב לאבא שלי. הוא שואל אותי לאן נעלמתי, אני אומרת לו שצריך להזמין אמבולנס לאמא והוא אומר לי ``נו אז תזמיני!`` וכאן נגמר החלום. אחר כך השעה היתה שמונה ומשהו, ורציתי לחזור לישון... ואז חלמתי את החלום הזה: אתמול מישהי שאני מכירה ושמה מיכל, חגגה מסיבת יומולדת, ואני לא בירכתי אותה אפילו במזל טוב. היא היתה לומדת בכיתה שלי... ובאופן מוזר אני רואה את כל החברים שלי ואפילו אותי שוב בתור ילדים. אני קונה לה מתנה ליומולדת, מנורה מוזרה כזאת של חתן וכלה, ומביאה לבית הספר. (עכשיו אני כבר בת 18) ובחלום אני יכולה לנחש שהייתי בת 11 או 12. נופר, מישהי שהיתה חברה הכי טובה שלי מופיעה שם, צוחקת עלי, והיא שוברת את החתן והכלה ואני מנסה לסדר את המנורה. היא זורקת לי אותם מהחלון של הכיתה, ומיכל אומרת לי ``איזו מתנה מכוערת...`` אני ממש כועסת. אני רודפת אחרי נופר, מקללת וצועקת. המנהלת כועסת עלי ואומרת לי שככה זה לא יפה, אני אמרתי לה ``אני הולכת לתפוס את הילדה המניאקית הזאת ולהראות לה מה זה`` והמנהלת אומרת לי בטון לגלגני ``אל תראי לי מילים חדשות``. אני איכשהו מגיעה לבית שלי. בחלום הוא גם נראה ממש ריק... חוץ מהספה. וזה מוזר, כאילו אני עוברת מהכיתה הישנה שלי לבית, וזה באותו המקום. המנהלת אומרת לי ``מורן, את לא מתנהגת ככה בדרך כלל... לא כמו שאני יודעת`` ואני אומרת לה ``כנראה שאת לא יודעת בבירור...`` המנהל יושבת עכשיו בבית שלי. על הספה, הדבר היחיד שיש שם. ונופר קופצת לחדר שלי, על פניה חיוך מעצבן, ואני מרגישה הרגשה נוראית שאני כבר מכירה אותה, כעס בלתי נשלט עליה. מוזר שבכל החלום אני מרגישה חופש לקלל, להכות, ולעשות כל מה שאני רוצה באופן חופשי וגם מרגישה נוח וטוב עם עצמי ולא כאילו עשיתי משהו רע או חסרת ביטחון עצמי.