2 חדשים על המדף
אז בקפיצה האחרונה לעיר לפני כמה וכמה ימים, מצאתי (בהפתעה מוחלטת!) 2 אלבומים שנכתבה עליהם שורה בודדת אחת לפני כמה חודשים ע"י גל שיזכה למצוות וכוס בירה קרה ביד.
MASAHIKO SATOH & SOUNDBREAKERS - AMALGAMATION
- רצועה ראשונה מתחילה לנסוע עם נאום של איזה מנייאק יפני ומיד אחריו מגיעה עוד פיסת נאום של איזה מנייאק אוסטרי שגרר את מרבית הגרמנים אחריו וסימן להם כתם מכוער בעברם. זה ממשיך בגיטרה מנג'סת חופרת יפה שיודעת גם להחליף לצליל יותר מלוכלך משהו אשר מייד נכנס בה סולו מטורף של קלידים/אורגן, מעברים זריזים עם חצורצרה סטייל רגוע והאורגן חוזר בטירוף לתת בראש למרות שאף פעם לא באמת נרגע.
איזה יופי, תענוג של ממש.
יש גם הפתעות פתאומיות של כינורות סטייל ארמון שנברון בוינה, ובום האורגן חוזר לתת לנו בראש מצויין.
15 דקות של קטע מטורף שלא דומה לכלום ששמעתם עד עכשיו. אדיר.
- רצועה שנייה, עוד צריך לעקל קצת מה שרץ כאן. צלילי הקשה ונופח של שוק יפני טיפוסי, ואז מגיע איזה סקסופון שמתחיל לנווט את הדרך ולחפור לעומק שברקע עוד מקישים למיניהם ופיה אחת טובה (נשבע לכם). הסקופון ממשיך לחפור לאט עד שהוא יהפוך במוח שלכם לפיל שצורח איימים ולי מזכיר קצת את התקופה האהובה עלי של קולטריין (Ascension, Meditations) רק עם רגיעון. משם זה ממשיך עם קצת תיפוף סטייל דרבוקה וחליל צד מלווה, ועובר למשהו שנשמע כמו טייק יפני על A Saucerful of Secrets עם הפיה הטובה שלוקחת על עצמה את תפקיד הווקליות של גילמור. והסקסופון עוד חופר לפיה במוח תארו לעצמכם.
21 דקות הרצועה, רק תוודאו שהזמינו לכם מראש מקום באישפוז וריפוי מנטאלי, למרות שמי שיגיע עד לסוף האלבום הזה, כנראה כבר שום טיפול לא יועיל.
אז כן, 2 רצועות זה כל האלבום. תאמינו לי לא צריך יותר. אני האמנתי לגל. זה עובד.
אלבום נסיוני בצורה מגוחכת לחלוטין ופשוט פנטסטי, אין מה לומר.
Amon Düül II - Wolf City
וואו איזו עטיפה מהפנטת. זה האלבום החמישי של החברה האלה.
עד כה איך שזכור לי דיסקסנו פה רק את שלושת הראשונים שלהם שכל אחד מהם הינו מסע אפי לחלוטין, והם חובה למי שבקטע.
ואז הגיעו האלבומים הרביעי והחמישי, ופתאום אין יצירה אפית שמתוחה על 21 צדדים של האלבום, הקטעים הצטמקו בטירוף לשירים של 3, 4 או חמש דקות. 7 דקות זה כבר סופר ארוך, והרי הם היו רק מכוונים את הכלים בטווח קצר כזה באלבומים הקודמים. אולי לחברה נגמר הכוח אחרי שלושה אלבומים אדירים.
אז זהו שלא.
העטיפה המהפנטת הזו מסתירה בתוכה 7 פצצות שטסות ישר למוח ומפציצות בלי רחמים את הטירוף ישר לוריד.
- הוק הפתיחה האימתני שמתחיל את האלבום ומביא את גברת קנאופ למרכז הטירוף מטיס את האלבום הזה גבוה כבר על הרצועה הראשונה. יש פה עדיין את זרעי הפורענות של שלושת האלבומים הראשונים, רק שעכשיו זה דחוס לקטעים קצרים מבעבר, ולכן אין יותר מדי לאן לברוח.
- הקטע השני ממשיך מצויין ויש לו מלודיה מקסימה עם השירה של הגברת וזה כמובן עובר טוויסט דרך גיטרת פאז בריצה מטורפת חובה לשמיעה. קטע מורכב מאוד, עובד מצויין, וכל זה בחמש דקות בלבד.
- אין לי מושג איך מגדירים פסיכדליה, ת'אמת הגדרות במוסיקה זה משעמם, אבל מי שרוצה לדעת שיחפש את מה שקורה שם בעומקו של הקטע השלישי. זה חייב להיות פסיכדלי.
- הקטע הרביעי נושא את שם האלבום, יש לנו כאן טיסה ישירה לפלנט אקספלוז'ן בחסות ריפים משתוללים, אפקטים, זמר עם מוח מפוצץ באסיד, בקיצור יופי של טיסה שאורכת בסך הכל 3 דקות.
- הקטע החמישי נפתח במיסתוריות רבה ומיד הופך לטיסה שמיימית בגובה העננים בלבד הפעם, מסוג הטיסות האלה שאתה כאילו מרחף מעל הקרקע ויכול לראות את השכונה שלך מלמעלה. טיסה שונה מהטיסה הקודמת, אבל כיפית לחלוטין.
- הקטע השישי מחזיר אותנו מיד לגהנום, כלומר לאיימים לטירוף ולפחד. איזה עצבני אחד עומד ונואם שם ועושה רושם שלא כדאי לעצבן אותו עוד יותר ממה שהוא, ומגבה אותו מוסיקה מפחידה לאללה. כנראה הוא לא אוהב את נפאל.
- הקטע האחרון סוגר את האלבום המשובח הזה עם חמש דקות נפלאות ומורכבות שמקפיצות לשמיים פעם אחרונה. יופי של גיטרה פסיכית, כמו שהם יודעים, בחלק הראשון וסיום נהדר לאלבום כולו.
ירשום הצלולייד לתשומת ליבו את האלבום המלהיב, מהפנט, מטורף ומצויין לכל אורכו.
אמון דול שניים, נו.
אז בקפיצה האחרונה לעיר לפני כמה וכמה ימים, מצאתי (בהפתעה מוחלטת!) 2 אלבומים שנכתבה עליהם שורה בודדת אחת לפני כמה חודשים ע"י גל שיזכה למצוות וכוס בירה קרה ביד.
MASAHIKO SATOH & SOUNDBREAKERS - AMALGAMATION
- רצועה ראשונה מתחילה לנסוע עם נאום של איזה מנייאק יפני ומיד אחריו מגיעה עוד פיסת נאום של איזה מנייאק אוסטרי שגרר את מרבית הגרמנים אחריו וסימן להם כתם מכוער בעברם. זה ממשיך בגיטרה מנג'סת חופרת יפה שיודעת גם להחליף לצליל יותר מלוכלך משהו אשר מייד נכנס בה סולו מטורף של קלידים/אורגן, מעברים זריזים עם חצורצרה סטייל רגוע והאורגן חוזר בטירוף לתת בראש למרות שאף פעם לא באמת נרגע.
איזה יופי, תענוג של ממש.
יש גם הפתעות פתאומיות של כינורות סטייל ארמון שנברון בוינה, ובום האורגן חוזר לתת לנו בראש מצויין.
15 דקות של קטע מטורף שלא דומה לכלום ששמעתם עד עכשיו. אדיר.
- רצועה שנייה, עוד צריך לעקל קצת מה שרץ כאן. צלילי הקשה ונופח של שוק יפני טיפוסי, ואז מגיע איזה סקסופון שמתחיל לנווט את הדרך ולחפור לעומק שברקע עוד מקישים למיניהם ופיה אחת טובה (נשבע לכם). הסקופון ממשיך לחפור לאט עד שהוא יהפוך במוח שלכם לפיל שצורח איימים ולי מזכיר קצת את התקופה האהובה עלי של קולטריין (Ascension, Meditations) רק עם רגיעון. משם זה ממשיך עם קצת תיפוף סטייל דרבוקה וחליל צד מלווה, ועובר למשהו שנשמע כמו טייק יפני על A Saucerful of Secrets עם הפיה הטובה שלוקחת על עצמה את תפקיד הווקליות של גילמור. והסקסופון עוד חופר לפיה במוח תארו לעצמכם.
21 דקות הרצועה, רק תוודאו שהזמינו לכם מראש מקום באישפוז וריפוי מנטאלי, למרות שמי שיגיע עד לסוף האלבום הזה, כנראה כבר שום טיפול לא יועיל.
אז כן, 2 רצועות זה כל האלבום. תאמינו לי לא צריך יותר. אני האמנתי לגל. זה עובד.
אלבום נסיוני בצורה מגוחכת לחלוטין ופשוט פנטסטי, אין מה לומר.
Amon Düül II - Wolf City
וואו איזו עטיפה מהפנטת. זה האלבום החמישי של החברה האלה.
עד כה איך שזכור לי דיסקסנו פה רק את שלושת הראשונים שלהם שכל אחד מהם הינו מסע אפי לחלוטין, והם חובה למי שבקטע.
ואז הגיעו האלבומים הרביעי והחמישי, ופתאום אין יצירה אפית שמתוחה על 21 צדדים של האלבום, הקטעים הצטמקו בטירוף לשירים של 3, 4 או חמש דקות. 7 דקות זה כבר סופר ארוך, והרי הם היו רק מכוונים את הכלים בטווח קצר כזה באלבומים הקודמים. אולי לחברה נגמר הכוח אחרי שלושה אלבומים אדירים.
אז זהו שלא.
העטיפה המהפנטת הזו מסתירה בתוכה 7 פצצות שטסות ישר למוח ומפציצות בלי רחמים את הטירוף ישר לוריד.
- הוק הפתיחה האימתני שמתחיל את האלבום ומביא את גברת קנאופ למרכז הטירוף מטיס את האלבום הזה גבוה כבר על הרצועה הראשונה. יש פה עדיין את זרעי הפורענות של שלושת האלבומים הראשונים, רק שעכשיו זה דחוס לקטעים קצרים מבעבר, ולכן אין יותר מדי לאן לברוח.
- הקטע השני ממשיך מצויין ויש לו מלודיה מקסימה עם השירה של הגברת וזה כמובן עובר טוויסט דרך גיטרת פאז בריצה מטורפת חובה לשמיעה. קטע מורכב מאוד, עובד מצויין, וכל זה בחמש דקות בלבד.
- אין לי מושג איך מגדירים פסיכדליה, ת'אמת הגדרות במוסיקה זה משעמם, אבל מי שרוצה לדעת שיחפש את מה שקורה שם בעומקו של הקטע השלישי. זה חייב להיות פסיכדלי.
- הקטע הרביעי נושא את שם האלבום, יש לנו כאן טיסה ישירה לפלנט אקספלוז'ן בחסות ריפים משתוללים, אפקטים, זמר עם מוח מפוצץ באסיד, בקיצור יופי של טיסה שאורכת בסך הכל 3 דקות.
- הקטע החמישי נפתח במיסתוריות רבה ומיד הופך לטיסה שמיימית בגובה העננים בלבד הפעם, מסוג הטיסות האלה שאתה כאילו מרחף מעל הקרקע ויכול לראות את השכונה שלך מלמעלה. טיסה שונה מהטיסה הקודמת, אבל כיפית לחלוטין.
- הקטע השישי מחזיר אותנו מיד לגהנום, כלומר לאיימים לטירוף ולפחד. איזה עצבני אחד עומד ונואם שם ועושה רושם שלא כדאי לעצבן אותו עוד יותר ממה שהוא, ומגבה אותו מוסיקה מפחידה לאללה. כנראה הוא לא אוהב את נפאל.
- הקטע האחרון סוגר את האלבום המשובח הזה עם חמש דקות נפלאות ומורכבות שמקפיצות לשמיים פעם אחרונה. יופי של גיטרה פסיכית, כמו שהם יודעים, בחלק הראשון וסיום נהדר לאלבום כולו.
ירשום הצלולייד לתשומת ליבו את האלבום המלהיב, מהפנט, מטורף ומצויין לכל אורכו.
אמון דול שניים, נו.
