גמבה מתולתלת
New member
2 בעיות עם הבן
הבן שלי בן 14 וחצי, משולב בכיתה רגילה עם סייעת. חברתית אפשר להגיד שטוב. אפילו מאד.אבל לימודית....אני מיואשת. יש לו לקות למידה ולא רק מילולית. אז אני צריכה "לשבת" איתו על שיעורים. וזה פשוט מטיש. כי הוא לא תמיד רוצה ואם רוצה קשה לו. הוא לא לומד את כל המקצועות, עדיין גם מה שכן לרוב קשה. גם אם החומר ניראה יחסית קל. אני שוקלת לתת את זה למורה להוראה מתקנת, מישהי (מישהו) שתשב איתו על ש"ב ותוריד אותי מה"עונש" הזה. לפחות חלקית. הקטע הכי מעצבן שהוא לא רוצה לקרוא. הוא יודע, אבל מתעצל. כל הזמן אני צריכה להאכיל אותו בכפית. לקרוא, להקריא, להסביר. ואם אני שואלת שאלה הוא לא תמיד הקשיב. בכלל, כל מה שיש לו בראש זה בנות ומייקל ג'קסון. וזה עוד קושי. מצד אחד זה נורמטיבי שילד בגילו מתעניין בבנות (ויש אחת מסויימת שהוא אובססיבי כלפיה, הכוונה שהוא חושב עליה ומדבר עילה איתי כל הזמן), מצד שני הוא פשוט חופר...מסתובב סביבי ושואל ומספר ומדבר ולפעמים זה בלתי נסבל. הוא בקושי רואה טלוויזיה, אולי רק "שמש" (תוכנית מטומטמת) וקצת סרטים שהוא מקליט ביס. ומידי פעם פייסבוק. וכמובן האינסטגרם: מעלה תמונות (אני מצלמת אותו לרוב, לפעמים מצטלם בביה"ס עם חברים), כל הזמן בודק כמה לייקים קיבל וממי ("למה נילי לא עשתה לי לייק?" - נילי זו הילדה שהוא אוהב), מתעסק בלמה היא אוהבת יותר את יוני, והוא בכלל לא יותר יפה ממנו (מהבן שלי), והוא סתם שוויצר וערס ולא כזה ילד טוב כמוהו. אז למה "הולך" לו יותר? ולמה תמיד מגיבים לו בתמונות, והוא סתם מצטלם בבגדים לא יפים והוא לא כזה חתיך, אז למה כותבים לו: "חתיך שלי"?
הוא אוהב ספורט, זה כן. רק לא כדורגל וכדורסל. אבל הרבה חדר כושר (כל יומיים אימון של שעה פלוס בבית קצת), פעמיים חוג אופניים וקצת הליכה בבקרים. הכל לבד (רוב בני גילו עדיין לא יכולים להיכנס לחדר כושר, כי הם לא בגיל המתאים). בודק את השרירים שלו כל שעתיים...בקיצר: פרט לזה כלום לא מעסיק אותו. אין לו תחביב אחר כמו ציור, נגינה וכו. לפעמים הוא מסתובב בבית משועמם או סביבי ומדבר ומדבר ומדבר ושואל ולפעמים אין לי כוח עליו...והוא אוכל הרבה. מאז שהפסקנו עם הריטלין (כי ראינו שהוא לא צריך), הוא אוכל כל הזמן, במיוחד קורנפלקס, פתיתים, עוגיות ושאר "שטויות". מזל שהוא ספורטיבי.
יש לכם עיצות? ואולי אני סתם לחוצה? ורק לא קבוצה חברתית, הוא לא רוצה. פשוט מסרב. יש לו מישהי שעובדת איתו בבית הספר על קודים חברתיים, אבל הוא לא ממש מרוצה (כי לדעתו הוא ילד רגיל ולמה רק הוא צריך את זה?). ואולי פשוט לרדת ממנו? כי אני מוצאת את עצמי כועסת עליו והוא נעלב (לרוב בוכה), והוא באופן כללי ילד מקסים, עוזר, ילד כל כך טוב.
הבן שלי בן 14 וחצי, משולב בכיתה רגילה עם סייעת. חברתית אפשר להגיד שטוב. אפילו מאד.אבל לימודית....אני מיואשת. יש לו לקות למידה ולא רק מילולית. אז אני צריכה "לשבת" איתו על שיעורים. וזה פשוט מטיש. כי הוא לא תמיד רוצה ואם רוצה קשה לו. הוא לא לומד את כל המקצועות, עדיין גם מה שכן לרוב קשה. גם אם החומר ניראה יחסית קל. אני שוקלת לתת את זה למורה להוראה מתקנת, מישהי (מישהו) שתשב איתו על ש"ב ותוריד אותי מה"עונש" הזה. לפחות חלקית. הקטע הכי מעצבן שהוא לא רוצה לקרוא. הוא יודע, אבל מתעצל. כל הזמן אני צריכה להאכיל אותו בכפית. לקרוא, להקריא, להסביר. ואם אני שואלת שאלה הוא לא תמיד הקשיב. בכלל, כל מה שיש לו בראש זה בנות ומייקל ג'קסון. וזה עוד קושי. מצד אחד זה נורמטיבי שילד בגילו מתעניין בבנות (ויש אחת מסויימת שהוא אובססיבי כלפיה, הכוונה שהוא חושב עליה ומדבר עילה איתי כל הזמן), מצד שני הוא פשוט חופר...מסתובב סביבי ושואל ומספר ומדבר ולפעמים זה בלתי נסבל. הוא בקושי רואה טלוויזיה, אולי רק "שמש" (תוכנית מטומטמת) וקצת סרטים שהוא מקליט ביס. ומידי פעם פייסבוק. וכמובן האינסטגרם: מעלה תמונות (אני מצלמת אותו לרוב, לפעמים מצטלם בביה"ס עם חברים), כל הזמן בודק כמה לייקים קיבל וממי ("למה נילי לא עשתה לי לייק?" - נילי זו הילדה שהוא אוהב), מתעסק בלמה היא אוהבת יותר את יוני, והוא בכלל לא יותר יפה ממנו (מהבן שלי), והוא סתם שוויצר וערס ולא כזה ילד טוב כמוהו. אז למה "הולך" לו יותר? ולמה תמיד מגיבים לו בתמונות, והוא סתם מצטלם בבגדים לא יפים והוא לא כזה חתיך, אז למה כותבים לו: "חתיך שלי"?
הוא אוהב ספורט, זה כן. רק לא כדורגל וכדורסל. אבל הרבה חדר כושר (כל יומיים אימון של שעה פלוס בבית קצת), פעמיים חוג אופניים וקצת הליכה בבקרים. הכל לבד (רוב בני גילו עדיין לא יכולים להיכנס לחדר כושר, כי הם לא בגיל המתאים). בודק את השרירים שלו כל שעתיים...בקיצר: פרט לזה כלום לא מעסיק אותו. אין לו תחביב אחר כמו ציור, נגינה וכו. לפעמים הוא מסתובב בבית משועמם או סביבי ומדבר ומדבר ומדבר ושואל ולפעמים אין לי כוח עליו...והוא אוכל הרבה. מאז שהפסקנו עם הריטלין (כי ראינו שהוא לא צריך), הוא אוכל כל הזמן, במיוחד קורנפלקס, פתיתים, עוגיות ושאר "שטויות". מזל שהוא ספורטיבי.
יש לכם עיצות? ואולי אני סתם לחוצה? ורק לא קבוצה חברתית, הוא לא רוצה. פשוט מסרב. יש לו מישהי שעובדת איתו בבית הספר על קודים חברתיים, אבל הוא לא ממש מרוצה (כי לדעתו הוא ילד רגיל ולמה רק הוא צריך את זה?). ואולי פשוט לרדת ממנו? כי אני מוצאת את עצמי כועסת עליו והוא נעלב (לרוב בוכה), והוא באופן כללי ילד מקסים, עוזר, ילד כל כך טוב.
