הנה לכל מי שלא הצליח לפתוח את
המיכתב שמתי אותו פה.......אני קוראת ואחרי זה יגיב סליחה שבזמן האחרון אני כל הזמן קובעת את הזירות ולא אתה. שהשארתי לך לקבוע את הזירה –שום דבר לא השתנה,ואת האמת שהיום-כבר אין שום דבר לשנות ו8 שנים זה עומד במקום,עוד כמה עשורים כבר לא ישנה מאומה. אבא-איזו מילה בעלת עוצמה,כמה חשיבות יש בשלושת האותיות הללו,ואתה הקטנת אותן והפכת לחסר ערך,דבר בלתי חשוב. אני הבת הקטנה שלך,זאת שלא נקטה שום דעה ושום צד,אך אתה תמיד טענת שאני בעצם בצד "שלהם". אז הנה אפילו היום אתה לא יודע להפריד ביני לבין "המשפחה הלוחמת"- או כפי שבנאדם בוגר מכנה את מי שהם ילדיו. אך אולי האי ההפרדה שלך זה תוצאת לוואי לזה שאתה לא יודע להפריד בין הילדים שלך והרצון להתנקם. הנקמה-תקדש את אמצעיה. תמיד כששאלתי,ביקשתי,רציתי משהו. תמיד היה את אותו זמן התיעצות. אותו זמן של "אני אודיע לך יותר מאוחר" אותו זמן שלפחות יקבע את גורלי, אותו זמן של "אני אודיע לך יותר מאוחר",אותו זמן שאתה מתייעץ עם אנשים. פעם באמת הקשבת למילותיי,לרצונתיי?! פעם הקשבת לליבך, פעם בחנת את רצונותיי עם הרגשות ולא עם רגשות מנוכרים,חסרי כל אפטיה. אולי חשבת על דבר שאמרתי בלי לשתף את כל היועצים?! אני לא אומרת ששיתןף זה לא דבר טוב,להיפך זה דבר שתורם ועוזר...מי כמוני יודעת. אך לשקול במשך שעה אם לתת מאה שקלים או לא?! לשקול במשך שעה זמן אם אתה רוצה להסיע אותי למפגש הורים או לא?! לשקול מה עומד מאחורי אותו צלצול טלפון של אילנה שמתקשרת אלייך לקבוע פגישה. האם יש פה איזה קונספירציה כנגדך,אם יש פה איזה ניסיון לסחוט ממך,לנצל אותך, מהשד יודע מה... אתה יודע שישנו איש צבא תמיד שואלים את בני ביתו אם הוא מיליטנטי ואם הוא מכניס את ערכי הצבא הבייתה. איתך לא פעם אאני מרגישה בבית משפט,במשחק ההוכחו,התביעות והמסמכים. אתה זוכר את אותה פעם שישבנו בשלהי הצהריים באותה מסעדה, ושאלתי אותך:"מתי זה הסתיים?!", הייתי אז באמצע כיתה ט´. אמרת לי בדיון הקרוב,אוטו-טו,ששת לעבר האוטו,מיהרת להביא את אותם קלסרים ידועים-להראות לי את המסמך שמורה על הדיון האחרון-אותו דיון גואל-שאחרון הכל הסתיים. כמה תמימה הייתי דאז. שלוש שנים אחרי ואנחנו באותו מקום כל-כך מוכר,באותו סיטואציה כל-כך מוכרת שחוזרת ונשנית כל פעם,עם שינוי קל מפעם לפעם אך בסדר כל-כך עיקבי. כמה קל לכתוב בנט,מה לא אפשרי בנט?! *להוסיף אפסים אחרי מספר,(350,000). *להיות זה שמימן אותנו עם השמטת פרטוים(קשת) *לקבוע עובדות,לטשטש דברים(בוררות). *לקבוע חוקי חינוך חדשים("לגדל אותך") *להגיד שאני רוצה שהקשר שלנו יהיה בנוי רק על כסף (אך מנגד תמי מדבר איתי בעובדות,מספרים). כמה קל נכון?!,אך כשסוגרים את המחשב-סוגרים את דיסנילנד וחוזרים למצמיאות,האמיתית,הקשה הכואבת. -אז אתה האבא שחינך אותי נכון?! -אז אתה האבא שלימד אותי לעמוד בהסכמים נכון?!(אבל כל חודש חידשנו מחדש את ההסכם של אותם מאה שקלים של אותם מאה שקלים שערערו לך את איכות חייך). -אתה האבא שלימדת אותי לא לשקר נכון!?(אבל כל פעם שיקרת שאמרת לי שאכפת לך). -אתה האבא שגידל אותנו אבל לוקח כספים מאיתנו(כמה תמווה מותן 350,000 אבל מוציא חסכונות,אבסורדי כשלעצמו). -אתה האבא ששולח אותי ללמוד עתודה?! (ואולי ברגעים אלו ממש,נשלח פקס שמומרה להוציא גם את הכסף שלי,כי אני ילדה שוררת,שלא מגיע לה,בכיינית ונצלנית..). "שלחת" אותי ללמוד עבודה סוציאלית ,טענת שהמומדעות לטיפול פסיכולוגי-הולכת וגדלה בשנים האחרונות.הצהרות,מילים,עצוצת, אפשר לומר בלי הרף,אך מעשים הם מועטים, אני מוכנה שתזמין אותי לטיפול פסיכולוגי משותף. אין אני אומרת שכולם חוץ ממך בסיידר,שכולם טלית שכולת תכלת. אך אחיי דואגים לי עד כמה שהם יכולים וכך גם אמי. זה לא אומר שאין ריבים,ויכוחים ומחלוקות. אך איתם אני יכולה ליישב דברים אלו,כאשר אני באה לדבר איתך-יש כבר תשובות מוכנות מראש. לא ביקשתי ממך מאומה,כבר תקופה שאתה לא נותן לי את אותו כסף-ואני גם לא מבקשת. כבר תקופה מה שלא ראית אותי,לא ביקשתי ממך דבר-רק שתהייה אבא!.. אתה שנתת לי חיים..אתה שנושא את שם התואר "אבא שלי",אז דע לך שעבורי אבא הוא זה.. שמחבק כשכואב-מתי הפעם האחרונה שחיבקת אותי?! שמלטף ומנחם כשצריך-מתי הפעם האחרונה שהושטת לי יד לליטוף?! ששמח כששמח לי-מתי פעם אחרונה שמחמחת בשבילי?! כי אני לא זוכרת אותך מלטף,מנחם,אוהב. אתה שהבאת אותי לעולם..אתה זה שאמור להיות רשת הביטחון שלי,שאדע שאם אפול אתה תהייה שם ולא תתן לי ליפול. אבל אתה –נתת לי ליפול לבורות עמוקים ולתהומות חשוכים ועמדת לך שם בצד. אין לי מושג מה תעשה אם המיכתב הזה, אולי תתקשר ישר ותודיע לחבר הנאמניםשהגיע מכתב,ולשם שינוי,לא מהעורך-דין או מ"האמא" שלהם,או מלשכת הסעד. אולי תתקשר לקיים התייעצות מה עומד מאחורי המיכתב של הילדה הסוררת,הנצלנית ועוד כהנה וכנהנה "מחמאות". אולי תתקשר לפסיכולוג/פסיכיאטר/גרפולוג,ותגיד לו כי אתה רוצה לדעת מה מסמל הכתב שלי. איזה רצונות,מעשים, רצון לניצול עומד מאחורי שורות אלו. ואולי תשמור את המיכתב הזה כאוסף המיכתבים,ההוכחות לביה"מש.. ובעצם,אולי אין לי מושג מה תעשה אם המיכתב הזה,מה שתמצא לנכון לעשות איתו-תעשה איתו. ואני(אולי לא כמוך סולחת), אני סולחת, כן,מתנת הסליחה שאתה לא יודע מה היא. אני סולחת שאין לך מושוג מה זה להיות אבא,אני סולחת שלא היית מספיק מעורב דייה,אני סולחת לעצמי שציפיתי ממך להיות מה שאינך. ובעצם על דבר אחד ,לא אסלח לך,זוכר פעם שהטחתי בך מעט ממה שאני מרגישה אבל אתה כרגיל לא מוכן להקשיב-על אותם רגעים,על אותם רגעים לא אסלח. ואיכשהו חשוב לי עכשיו להגיד לך מתוך הטוב של חיי ,אני מייחלת ומאחלת גם לך שתדע לנתב לעצמך את הדרך אל האושר אל השימחה שבנתינה, שנה טובה! שקד
המיכתב שמתי אותו פה.......אני קוראת ואחרי זה יגיב סליחה שבזמן האחרון אני כל הזמן קובעת את הזירות ולא אתה. שהשארתי לך לקבוע את הזירה –שום דבר לא השתנה,ואת האמת שהיום-כבר אין שום דבר לשנות ו8 שנים זה עומד במקום,עוד כמה עשורים כבר לא ישנה מאומה. אבא-איזו מילה בעלת עוצמה,כמה חשיבות יש בשלושת האותיות הללו,ואתה הקטנת אותן והפכת לחסר ערך,דבר בלתי חשוב. אני הבת הקטנה שלך,זאת שלא נקטה שום דעה ושום צד,אך אתה תמיד טענת שאני בעצם בצד "שלהם". אז הנה אפילו היום אתה לא יודע להפריד ביני לבין "המשפחה הלוחמת"- או כפי שבנאדם בוגר מכנה את מי שהם ילדיו. אך אולי האי ההפרדה שלך זה תוצאת לוואי לזה שאתה לא יודע להפריד בין הילדים שלך והרצון להתנקם. הנקמה-תקדש את אמצעיה. תמיד כששאלתי,ביקשתי,רציתי משהו. תמיד היה את אותו זמן התיעצות. אותו זמן של "אני אודיע לך יותר מאוחר" אותו זמן שלפחות יקבע את גורלי, אותו זמן של "אני אודיע לך יותר מאוחר",אותו זמן שאתה מתייעץ עם אנשים. פעם באמת הקשבת למילותיי,לרצונתיי?! פעם הקשבת לליבך, פעם בחנת את רצונותיי עם הרגשות ולא עם רגשות מנוכרים,חסרי כל אפטיה. אולי חשבת על דבר שאמרתי בלי לשתף את כל היועצים?! אני לא אומרת ששיתןף זה לא דבר טוב,להיפך זה דבר שתורם ועוזר...מי כמוני יודעת. אך לשקול במשך שעה אם לתת מאה שקלים או לא?! לשקול במשך שעה זמן אם אתה רוצה להסיע אותי למפגש הורים או לא?! לשקול מה עומד מאחורי אותו צלצול טלפון של אילנה שמתקשרת אלייך לקבוע פגישה. האם יש פה איזה קונספירציה כנגדך,אם יש פה איזה ניסיון לסחוט ממך,לנצל אותך, מהשד יודע מה... אתה יודע שישנו איש צבא תמיד שואלים את בני ביתו אם הוא מיליטנטי ואם הוא מכניס את ערכי הצבא הבייתה. איתך לא פעם אאני מרגישה בבית משפט,במשחק ההוכחו,התביעות והמסמכים. אתה זוכר את אותה פעם שישבנו בשלהי הצהריים באותה מסעדה, ושאלתי אותך:"מתי זה הסתיים?!", הייתי אז באמצע כיתה ט´. אמרת לי בדיון הקרוב,אוטו-טו,ששת לעבר האוטו,מיהרת להביא את אותם קלסרים ידועים-להראות לי את המסמך שמורה על הדיון האחרון-אותו דיון גואל-שאחרון הכל הסתיים. כמה תמימה הייתי דאז. שלוש שנים אחרי ואנחנו באותו מקום כל-כך מוכר,באותו סיטואציה כל-כך מוכרת שחוזרת ונשנית כל פעם,עם שינוי קל מפעם לפעם אך בסדר כל-כך עיקבי. כמה קל לכתוב בנט,מה לא אפשרי בנט?! *להוסיף אפסים אחרי מספר,(350,000). *להיות זה שמימן אותנו עם השמטת פרטוים(קשת) *לקבוע עובדות,לטשטש דברים(בוררות). *לקבוע חוקי חינוך חדשים("לגדל אותך") *להגיד שאני רוצה שהקשר שלנו יהיה בנוי רק על כסף (אך מנגד תמי מדבר איתי בעובדות,מספרים). כמה קל נכון?!,אך כשסוגרים את המחשב-סוגרים את דיסנילנד וחוזרים למצמיאות,האמיתית,הקשה הכואבת. -אז אתה האבא שחינך אותי נכון?! -אז אתה האבא שלימד אותי לעמוד בהסכמים נכון?!(אבל כל חודש חידשנו מחדש את ההסכם של אותם מאה שקלים של אותם מאה שקלים שערערו לך את איכות חייך). -אתה האבא שלימדת אותי לא לשקר נכון!?(אבל כל פעם שיקרת שאמרת לי שאכפת לך). -אתה האבא שגידל אותנו אבל לוקח כספים מאיתנו(כמה תמווה מותן 350,000 אבל מוציא חסכונות,אבסורדי כשלעצמו). -אתה האבא ששולח אותי ללמוד עתודה?! (ואולי ברגעים אלו ממש,נשלח פקס שמומרה להוציא גם את הכסף שלי,כי אני ילדה שוררת,שלא מגיע לה,בכיינית ונצלנית..). "שלחת" אותי ללמוד עבודה סוציאלית ,טענת שהמומדעות לטיפול פסיכולוגי-הולכת וגדלה בשנים האחרונות.הצהרות,מילים,עצוצת, אפשר לומר בלי הרף,אך מעשים הם מועטים, אני מוכנה שתזמין אותי לטיפול פסיכולוגי משותף. אין אני אומרת שכולם חוץ ממך בסיידר,שכולם טלית שכולת תכלת. אך אחיי דואגים לי עד כמה שהם יכולים וכך גם אמי. זה לא אומר שאין ריבים,ויכוחים ומחלוקות. אך איתם אני יכולה ליישב דברים אלו,כאשר אני באה לדבר איתך-יש כבר תשובות מוכנות מראש. לא ביקשתי ממך מאומה,כבר תקופה שאתה לא נותן לי את אותו כסף-ואני גם לא מבקשת. כבר תקופה מה שלא ראית אותי,לא ביקשתי ממך דבר-רק שתהייה אבא!.. אתה שנתת לי חיים..אתה שנושא את שם התואר "אבא שלי",אז דע לך שעבורי אבא הוא זה.. שמחבק כשכואב-מתי הפעם האחרונה שחיבקת אותי?! שמלטף ומנחם כשצריך-מתי הפעם האחרונה שהושטת לי יד לליטוף?! ששמח כששמח לי-מתי פעם אחרונה שמחמחת בשבילי?! כי אני לא זוכרת אותך מלטף,מנחם,אוהב. אתה שהבאת אותי לעולם..אתה זה שאמור להיות רשת הביטחון שלי,שאדע שאם אפול אתה תהייה שם ולא תתן לי ליפול. אבל אתה –נתת לי ליפול לבורות עמוקים ולתהומות חשוכים ועמדת לך שם בצד. אין לי מושג מה תעשה אם המיכתב הזה, אולי תתקשר ישר ותודיע לחבר הנאמניםשהגיע מכתב,ולשם שינוי,לא מהעורך-דין או מ"האמא" שלהם,או מלשכת הסעד. אולי תתקשר לקיים התייעצות מה עומד מאחורי המיכתב של הילדה הסוררת,הנצלנית ועוד כהנה וכנהנה "מחמאות". אולי תתקשר לפסיכולוג/פסיכיאטר/גרפולוג,ותגיד לו כי אתה רוצה לדעת מה מסמל הכתב שלי. איזה רצונות,מעשים, רצון לניצול עומד מאחורי שורות אלו. ואולי תשמור את המיכתב הזה כאוסף המיכתבים,ההוכחות לביה"מש.. ובעצם,אולי אין לי מושג מה תעשה אם המיכתב הזה,מה שתמצא לנכון לעשות איתו-תעשה איתו. ואני(אולי לא כמוך סולחת), אני סולחת, כן,מתנת הסליחה שאתה לא יודע מה היא. אני סולחת שאין לך מושוג מה זה להיות אבא,אני סולחת שלא היית מספיק מעורב דייה,אני סולחת לעצמי שציפיתי ממך להיות מה שאינך. ובעצם על דבר אחד ,לא אסלח לך,זוכר פעם שהטחתי בך מעט ממה שאני מרגישה אבל אתה כרגיל לא מוכן להקשיב-על אותם רגעים,על אותם רגעים לא אסלח. ואיכשהו חשוב לי עכשיו להגיד לך מתוך הטוב של חיי ,אני מייחלת ומאחלת גם לך שתדע לנתב לעצמך את הדרך אל האושר אל השימחה שבנתינה, שנה טובה! שקד