16

המוזרה

New member
16

16 נשים בשנה האחרונה נרצחו בידי בן זוגן. הערב נרצחה תושבת רמלה בת 30, אתמול נרצחה תושבת נתניה בת 48. אמש ראיתי הצגה שנקראת "להכאיב וללטף" המציגה את הנושא דרך עיניו של גבר מכה. ההצגה לוותה בהרצאה של קרימינולוגית-פסיכולוגית העוסקת בתחום זה זמן רב ונערך דיון קצר בנושא. מסתבר שרוב הנשים נרצחות ע"י בן זוגן כאשר הן מעזות ומפרקות את הקשר. לעתים מספר חודשים אחרי הפרידה ממש כשבן הזוג התקפן ממשיך כל הזמן להתקשר ולעקוב כל עוד הוא חש שיש לו סיכוי להשיבה לזרועותיו. כשהוא מבין שהפרידה היא סופית (כשיש לה למשל חבר חדש) - הוא לא יכול לשאת את העניין ומנסה לרצוח אותה. 16 פעמים בשנה האחרונה זה הצליח. התופעה מקיפה גברים בני כל שכבות החברה. כמו שאומר הבחור בהצגה, היה שם בחור שהגיע למפגשי הקבוצה רכוב על אופניים חורקות, ולעומתו בחור אחר שהיה מהנדס והגיע במכונית המרצדס שלו. התופעה חובקת מעמדות, עדות, מצב סוציו אקונומי וכל חתך אחר. אין הצדקה להתנהגות הזו, אם כי רואים החרפה של גילויי אלימות בתקופות קשות מבחינה כלכלית או אפילו מבחינה בטחונית, אבל שום דבר לא יכול להצדיק התנהגות אלימה כזו. לעתים, שופטי בית משפט אומרים בפסקי דין משהו כמו "האיש התנהג באופן שלא יכול להיות מקובל על בני תרבות אבל יש להתחשב ברקע ממנו בא". אז זהו, שהרקע לא חשוב. בכל מקרה, אין לאיש זכות להרים יד (ולעתים מדובר ביותר מיד) על אף אחד או אף אחת אחרת. בטח שלא "לחנך" את אשתו או את ילדיו. נתון מעניין שהציגה הקרימינולוגית היה שאחוז הנשים המוכות שהן בנות לאמהות מוכות הוא 50% מה שאומר שאין חוקיות בשאלה אם נשים מוכות הן בהכרח נשים שגדלו תחת אלימות בבית. היא הסבירה את העניין כך שנשים הגדלות בבית אלים יכולות לקבל התנהגות אלימה של בן זוגן כמשהו "טבעי" כפי שראו בבית הוריהן, ובאותה מידה אישה שגדלה בבית אלים יכולה לזהות שמדובר בבן זוג אלים ולעזוב מיד אחרי גילוי האלימות הראשון ולא לחכות עד להחמרת המצב עד כדי רצח. עוד נתון מעניין ואולי מפחיד, הוא שככל שעובר הזמן, מגיעות תלונות מנשים צעירות יותר. הקרימינולוגית הזכירה גם זוג אחד שהגיע לטיפול כשהאישה היתה הצד האלים והגבר היה הקרבן. גם מקרים כאלה קיימים אם כי ממש ממש אין להשוות את מספר המקרים. נשים גם לא מגיעות עד כדי רצח בני זוגן. לא יודעת איך לסכם. כשהגעתי הביתה ושמעתי על האישה ה-16 שנרצחה נעשה לי קשה לנשום. רק אתמול נרצחה אישה. רק אתמול. מה עושים? אגב, לא השמטתי את הקרדיטים, פשוט לא נתנו קרדיט לאף אחד וכל מה שאני יודעת זה שלבחור ששיחק את הגבר המכה קוראים אלון ולקרימינולוגית קוראים נטע. דווקא סיקרן אותי לדעת מי כתב את ההצגה.
 
על גאווה ועל דיעה קדומה

הגבר שרוצח את בת זוגתו בגלל שהיא רוצה להתחיל חיים בלעדיו הוא הגבר שלא רואה את עצמו עומד ב"השפלה" שבמצב הזה: היא? בלעדיי? אני תוהה אם מה שעובר לאותם אנשים בראש הוא הקנאה הצרופה שמי שחווה אותה יודע עד כמה היא מכאיבה, או שזה חוסר היכולת לעמוד מול החברה למחרת בבוקר ולהגיד "היא לא רוצה אותי. היא לקחה החלטה, אני לא מספיק טוב בשבילה". הצירוף הזה של כבוד עצמי מעורער שלא מוכן לסבול פגיעה נוספת, יחד עם הקלות לפתור בעיות בעזרת אלימות. שמעתי לא אחת התבטאויות על אותם "חיות אדם" וכיו"ב ביטויים כפי שהדבר נעשה אל מול זוועות אחרות (למשל הנאצים). נראה לי שחשוב לנסות להבין את המנגנון המביא אנשים למעשים כאלה וגם להבין כי הבנה אינה הצדקה חס וחלילה. אולי ההבנה של התהליכים הללו תאפשר לנו לגבש דרכים על מנת למנוע את הרצח הבא. בינתיים אנו חווים כישלון אחרי כישלון. אולי הדיון המתגבר בכך בשנים אחרונות יצמיח יום אחד נטע חדש ושונה שיעמוד מול הסערה ויגדל והיה לאלון חסון.
 

nutmeg

New member
על ההבדל

בין קנאה א' (jealousy) וקנאה ב' (envy) כתבתי כאן. אלו המרצחים מביאים אל הקיצוניות את הצורך לשלוט בדיוק באותם פרמטרים שאי אפשר וששייכים לחירותו של הזולת. לאותו "משהו" שקיים בעולמו של הזולת ושהם אינם יכולים לקבל לעצמם. בעוצמות המטורפות, אלו המובילות לרצח, מדובר אפילו במחשבות של הזולת. מכיוון שאינו יכול לשלוט על מחשבותיה, לדעת בדיוק לאן היא הולכת ומה היא רוצה ומה היא חושבת עליו - אף אחד אחר לא יוכל לדעת גם כן... הרצח במקרה הנ"ל מספק תשובה אבסולוטית לגבי השליטה. (ועכשיו שאנחנו יודעים "אקדמית", האם אפשר במקרה דנן לגייס חמלה? האם אפשר לא להזדהות עם הנרצחת?)
 
חמלה?

לאחר פיצוץ בית הממשל באוקלהומה על פעוטות המעון ששהו בו הפכה חזית הבניין לקיר זכרון לידו הניחו עוברי אורח זרי פרחים ועליו כתבו את אשר חשו. את תשומת הלב שלי תפסה כתובת גרפיטי בגודל יוצא דופן, כאילו ניסה הכותב להביע את מילותיו בזעקה, הכתובת היתה קצרה: For the children. איני יכול להסביר זאת, אבל חמלה והזדהות אינם המושגים העוברים כעת בראשי, בראשי עוברת השורה ההיא
 

המוזרה

New member
בדרך כלל

ממקרים שאני מכירה(לצערי), הכרתי וגם מזה שהוצג בהצגה שדיברתי עליה, הכרוניקה היא כזו- בחור אוהב בחורה, מרגיש הכי בר מזל בעולם על שהיא שמה לב אליו. היא פסגת מאווייו וכל העולם שמח על כל רגע שהם יחד. בהתחלה הכל הולך חלק. יום אחד הוא מגיע הביתה עם מצב רוח רע והיא שם עם כמה חברים עובדים על משהו שקשור ללימודים/עבודה, הוא כועס על שלא אכפת לה כמה קשה לו, מעיר הערה שמגרשת את האורחים. היא מנסה לפייס. יש בו מחשבה לבקש סליחה אבל בעצם, היא כבר התנצלה. ממשיכים. עוד יום לא מבריק והיא מאחרת לשוב הביתה, והוא כבר מריץ סרטים בראש - איך היא צוחקת לבדה במסיבת מרעיה, כשהיא נכנסת כולה שמחה ומחייכת- הוא מתעצבן. הנה באה הסטירה הראשונה ומיד אחריה ההתנצלות. הוא לא יודע מה קרה לו. הוא הרי לא "כזה". היא סולחת. בפעם הבאה זה כבר אגרוף לפנים ואחר כך כבר מכה שדורשת טיפול רפואי. בנוסף לקנאה ולפחד שהיא תעזוב אותו, מצטרף פחד שהיא תספר למישהו. אז הוא מתחיל לבדוק אותה גם כשהיא רחוקה. עוקב אחריה. כל סצנה של הכאה הופכת קשה יותר מהאחרונה. לעתים היא נפגעת קשה מדי ומספרת למישהו, אולי אפילו מגישה תלונה במשטרה. אבל תמיד הוא מצפה לסליחה, בטוח שהוא למד את הלקח ולא ינהג כך שוב. לפעמים זה לא נגמר עד שזה מאוחר מדי. לא תמיד זה כך אחד לאחד.. אבל הכרוניקה ברורה. אסור לעבור בשתיקה על הסטירה הראשונה. אסור. אולי זה ענייןם של חינוך, הלוואי שהיו בידי פתרונים.
 

Mנטה

New member
מאוד מעניין ! וכן, חמלה, גם כלפי

סדאם. קשה לי לראות את האנשים האלו ה"רעים" בלי להרגיש סוג של חמלה. בלי לחשוב, נו די כבר, הוא סבל מספיק בתמורה למה שהוא עשה. אבל אני מבינה גם את הכועסים ואת אלו שרוצים לנקום. גם זה רגש שקיים אצלי כמו אצל כולם. ובנוגע לגבר הרוצח או המכה, אני בדעה שכולנו קורבנות של הסדר החברתי הקיים ואלו שלא מתאים להם אותו הסדר שקיים בתקופה שהם חיים, יוצאים ממנו החוצה לא תמיד באורח בונה. הטיפול שצריך (לדעתי) להעביר אותם, הוא משהו חיברותי יותר מאשר כל דבר אחר. (ויש לי תחושה שפתחתי פתח לויכוח בלתי נלאה..... לא מבטיחה שאני מסוגלת לעמוד באחד כזה
)
 
הוא סבל כבר מספיק???

את צוחקת , נכון? אולי נשחרר אותו ונחזיר אותו לשלטון, הוא הרי סבל מספיק....
 
אגב,

גם בזוועות אחרות (למשל הנאצים) נראה לי שחשוב לנסות להבין את המנגנון המביא אנשים למעשים כאלה וגם להבין כי הבנה אינה הצדקה חס וחלילה. אולי ההבנה של התהליכים הללו תאפשר לנו לגבש דרכים על מנת למנוע את הישנות הזוועות הללו.
 
לא תמיד אפשר להבין

אתה יכול להבין אב שהטביע את בתו בת השנתיים באמבטיה , קבר אותה בבור ביער ביער ורץ לטלוויזיה לבכות ולהתחנן לאנשים הטובים באמצע הדרך שיתפללו בשבילה ויעזרו בחיפושים אחריה? אני לא! הפכתי והפכתי בדבר, הוגעתי את מוחי ואינני יכול לתפוס מה הופך אדם למפלצת. אתה מסוגל להרגיש חמלה כלפי אדם כזה? אני לא! רק תיעוב , גועל, שנאה . אתה חושב שמגיע משפט צדק לאדם כזה? אני לא! סקילה בכיכר העיר היא העונש הראוי לו , ומתן גופתו מאכל לכלבים. "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן" (ח"נ ביאליק, "בגיא ההריגה"). גם את הנאצים לא נוכל לעולם להבין . לפחות אני לא אוכל, לעולם. וניסיתי, האמן לי שניסיתי. השאלה הזו העסיקה אותי מילדותי בשומעי את סיפורי הזוועה של סבי וסבתי. לפני כ-10 שנים אף ביקרתי במחנות ההשמדה בפולין בתקווה שאולי שם אמצא תשובות לכמה מן השאלות שהטרידו את מנוחתי, אך לצערי חזרתי עם שאלות רבות יותר מאלו אשר איתן יצאתי למסע. אני סבור שבן אדם הגיוני לא יוכל לעולם לתפוס בשכלו המוגבל מה הופך אדם למפלצת קרה וחסרת רגשות המסוגלת לרצוח אלפי ילדים במשך היום ולהיות אב אוהב לילדיו שלו בשעות הערב. וכבר אמרו הרי מי שהיו שם ש"אושוויץ הייתה פלנטה אחרת". אני בהחלט מבין את כותב הגרפיטי על הבניין באוקלהומה ומזדהה איתו.
FOR THE CHILDREN
 

המוזרה

New member
אבל חייבים להבין.

חייבים לשאול שאלות ולדבר עם האיש האלים כדי להבין מה הביא אותו לפעול בצורה שפעל. חייבים להבין שגבר מכה גם הוא קרבן. כן, גם הוא קרבן. והוא זקוק לטיפול נפשי. אני לא משווה לנאצים- אבל גם במקרה הזה יש להבין את המניעים כדי לדעת איך למנוע השנות הדבר - דוגמת מה שנעשה בספר "הנחשול" בו המורה הטיל משימות על התלמידים ולא אפשר מחשבה חופשית וכשחשף את כוונתו, ההלם היה עצום. הרי תוך כדי התהליך איש (כמעט) לא חשב שיש רע במה שמתרחש שם נכון? לעולם לא תשמע ממני הצדקה לאלימות. בטח לא במקרה של אב הרוצח את בתו, איש את אשתו, אישה את אהובה לשעבר - אף אדם אינו רכושו של אדם אחר. אבל כן אדבר עם האיש, אטפל בו כקרבן כיוון שברוב המקרים (אם לא בכולם) הגבר המכה, או הרוצח היה ילד מוכה בעצמו. תשאל ודאי "ואיך זה עוזר לקרבן הרצח?" זה לא עוזר. אבל אולי אם נבין את התהליך, אם נבין את המניעים, אם נבין מה מתרחש בראשו של איש כזה, אולי נצליח למנוע רצח אחד נוסף. שמעתי פעם הרצאה של גבר מכה שעבר תהליך שיקום. אתה יודע מה? בתחילת ההרצאה לא יכולתי להביט בפניו. אבל ככל שחשף ודיבר על התהליכים שעבר, על אופן התבשלות המחשבות בראשו, הבנתי שבעצם, אחרי ששמעתי את ההרצאה הזו, איש לא ירים עלי יד יותר. ואם הבנות שהיו בהרצאה הזו ייקחו את דבריו ויפעלו מיד לאחר גילוי הסימנים הראשונים לאלימות (ואלו מגיעים הרבה לפני הסטירה הראשונה), דיינו. אפילו אם חלקן תתעוררנה לחשוב, גם זה השג.
 

מארסו

New member
אני לא בטוח שזו הסיטואציה בדרך כלל

עד כמה שקראתי ושמעתי, הסיבות שמביאות את אותם גברים לרצוח את נשותיהן היא לא ההשפלה שבעזיבה. הסיבות הן אותם סיבות שהביאו את אותם גברים להכות את נשותיהן מלכתחילה. בדרך כלל מדובר באנשים שאין להם סיבה מיוחדת לגאווה בשאר תחומי החיים (קריירה, השכלה) והבית הוא המקום שבו הם מוציאים את תסכוליהם. זה המקום היחיד שבו הם "המלכים" ובו הם מצליחים לממש באופן מעוות את כל אותן שאיפות שלא הצליחו לממש מחוץ לבית (כוח, השפעה, כבוד). תוסיפו לכל העניין הזה את תחושת אותם גברים שנשותיהם הם רכושם הפרטי ושאין להן תקומה בלעדיהם ( איזה מין ביטחון שהאשה לא תעז לעזוב אותם כי אין לה אופציה אחרת - זה ,אגב, ביטחון שנובע בדיוק מהעובדה שאותה אישה לא קמה והלכה אחרי המכה הראשונה). עזיבת האישה היא , להבנתי, זיעזוע של כל עולמו של אותו גבר מכה שפתאום רואה שאפילו ה"ממלכה" שלו היא לא ממלכה,ה"נתינה" לא סרה עוד למרותו ויש לה אופציות טובות בהרבה מכל דבר שהוא יכול להציע
 

shellyland

New member
לא, לא, לא ולא!

גם אנשים משכילים וקרייריסטים יכולים להיות אלימים ומתעללים. בדרך כלל מדובר בצורך בשליטה, שניתן לזהות אותו הרבה קודם בדברים קטנים ולכאורה בלתי חשובים שנשים נוטות לפרשם בטעות כמחוות רומנטיות (אני אזמין לך במסעדה, אשנה את אופן הלבוש שלך, אגיד לך איך אני רוצה שתתאפרי, על מה אני לא רוצה שתדברי וכיו"ב). צורך בשליטה אינו מאפיין רק של אנשים חלשים. הוא חותך סוגים שונים של אנשים ונובע מסיבות שונות. גם ההתבטאויות שלו הן שונות ולא כל מי שיש לו צורך בשליטה מבטא אותו דוקא באופן אלים.
 

מארסו

New member
כן כן, כן וכן

את בסה"כ מחזקת את מה שאמרתי עם ההסתייגות שזה לא בהכרח חייב להיות מעמד נמוך או מעוטי הכנסה (אגב, תחושת בטן אומרת לי שזה בכל זאת המעמד שממנו מגיעים רוב המקרים האלה). כלומר - זה לא עניין של ההשפלה בעזיבה (כלפי החברה הסובבת את אותו בעל מכה) כי אם המכה הניצחת שהוא חטף לדימוי העצמי שלו (שמעורער מלכתחילה)
 

המוזרה

New member
לא

הם באים מכל רבדי החברה. אני אומרת משהו שאני יודעת. המאפיין היחיד שמשותף לרובם הוא שבערך 80 אחוזים מהם הם בנים לאב מכה. מלבד זה - אין מאפיין מסוים כמו מצב כלכלי / רובד חברתי/עדתי וכד'. הגברים שאני שמעתי מדברים על כך, מספרים שהתחושה שהיתה להם הכי קשה היא חרדת הנטישה. כמובן שהדימוי העצמי שלו נפגע, אבל הוא משוכנע שהוא באמת אוהב את בת הזוג שלו. חייבת להגיד שלא פגשתי אף אחד שדיבר על ההשפלה שבעזיבה, אלא בעיקר על ה"חור" שנוצר בבטן עם המחשבה שהיא לא תהיה איתו יותר.
 

shellyland

New member
קראי את השורה התחתונה של מארסו

יש לי הרגשה ששניכם אומרים את אותו הדבר.
 
זה קשור גם

לתפיסה של גברים מסויימים את בנות זוגן (ונשים בכלל) כקישוט. זה הרי תפקידה המקורי של "נערת הליווי". לא? וכשהקישוט מתחיל לדבר ולעמוד על דעתו, וגם מחליט יום אחד ללכת, צריך לעשות משהו נגד זה. ואני תוהה האם ייתכן, אולי שיש מי שיראה אישה בתפקיד מגש לסושי ויחשוב שהאישה הזאת (ואישה בכלל) היא קישוט? גם אם לא זה מה שיגרום לו לחשוב כך, זה בוודאי יעודד את התפיסה הזאת ויחזק אותה
 
למעלה