כשהייתי ילד שנאתי את כל העולם, ואז יום אחד פגשתי את הילדה הזאת, וגם היא שנאה את כל העולם, ומאז שנאנו את כל העולם ביחד, ואני אף-פעם לא הייתי יותר מאושר

[hrpbiiapnrpeltework]

ואז יום אחד, היא באה אליי, בוכה, ואמרה לי שהמשפחה שלה עוברת דירה, ואז התחבקנו, ובכינו ביחד על מה שחיכה לנו מעבר לפינה.

סוף העולם.

ואז בסוף יום הלימודים חזרתי הביתה ואמרתי לאמא שהבחורה המיוחדת שלי עוברת דירה, ושזה סוף העולם, וששום דבר לעולם לא יהיה בסדר אי-פעם שוב, ושהחיים שלי נגמרו, ואמא ניסתה לנחם אותי, ואמא אמרה שזה לא סוף העולם, ושהכול יהיה בסדר, ושהחיים שלי לא נגמרו, אבל אני ידעתי שזה לא נכון, כי אני ידעתי שגם לא בעוד מאה אלף מיליון שנה, אני לעולם אף-פעם בחיים לא אמצא עוד מישהי כמוה.

במשך השבועות האחרונים שלנו ביחד היינו בלתי נפרדים, בילינו ביחד ללא הפסקה, דיברנו בלי סוף.

הרעיון היה להוציא את המקסימום מהזמן שנשאר לנו ביחד.

זה לא עבד כל-כך טוב, והסיבה שזה לא עבד כל-כך טוב, כי במשך כל הזמן הזה ריחפה מעלינו העננה השחורה והקודרת של הסוף המתקרב, והידיעה הזאת הכתימה והרסה כל רגע מאושר שנשאר לנו ביחד.

אני למדתי את הלקח ממה שקרה, ומכיוון שידעתי כמה כואב וקשה זה יהיה עבורכם, וזאת מכיוון שאני הגולש הכי אהוב, מוערך ופופולארי באתר, זה למה החלטתי שלא לספר לכם עד שזה באמת יהיה הכרחי לחלוטין.

זה למה החלטתי שלא לספר לכם שאני עוזב אתכם ופורש מתפוז.

כי רציתי שהשבועות האחרונים שלנו ביחד יהיו נעדרים את הכאב הזה ואת הצער הזה, ואת הידיעה על הסוף המתקרב, לפחות מהצד שלכם.

כן. זה נכון. זה באמת קורה. אני עוזב.

מחר אפרסם את השרשור האחרון שלי.

אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע החלטתי לפרוש מתפוז.

אז ככה:

את הגולשים אפשר לחלק לפי כל מיני חלוקות. אחת החלוקות האפשריות האלו היא "גולשי כמות" לעומת "גולשי איכות".

גולשי הכמות כותבים הרבה, בלי הרבה ערך לדבריהם. גולשי האיכות כותבים מעט, אבל דברי איכות, טעם וערך.

הסיבה לכך שהקטגוריות האלו מנוגדות, זה כי כידוע, כמות ואיכות באות אחת על חשבון השנייה, ולכן כותבי האיכות לא רק כותבים פחות מכותבי הכמות, הם גם נוטים לפרוש בסופו של דבר, ולחדול כליל מכתיבתם.

אתם יודעים מי אני. אתם יודעים מה אנשים עם קצת שכל בקודקוד אומרים וחושבים עליי ועל הכתיבה שלי, והאגדה מספרת, שאני הכותב הכי חכם, מוכשר, מוערך, אהוב, פופולארי בכל תולדות כל אתר תפוז.

האגדה נכונה.

איזה כיף לי שאני הגולש הכי אהוב ופופולארי ונערץ בכל תולדות כל אתר תפוז ושאני המלך שלכם. | תפוז פורומים

על-מנת לרצות את אלו המבקשים להשתכנע בדבר גאונותי, ומכיוון שהמשימה של ממש לעבור על כל ההישגים האדירים שלי היא פשוט גדולה מידי, אני מציג לפניכם במקום | תפוז פורומים

שרשור של תמונות של כולם מעריצים אותי הערצה קשה ואכזרית. | תפוז פורומים

איזה כיף לי שאני הגולש הכי אהוב ופופולארי ונערץ בכל תולדות כל אתר תפוז ושאני המלך שלכם 2. | תפוז פורומים

אחרי שפתחנו שרשור של תמונות של כולם קוראים לי גאון, ואחרי שפתחנו שרשור של תמונות של כולם מעריצים אותי הערצה קשה ואכזרית, כעת הגיע הזמן והגיע הרגע | תפוז פורומים

לכן, ולפיכך, אני כותב איכות מובהק. גדול כותבי האיכות של אתר תפוז בכל הזמנים, ואף כותב איכות, חכם או מוכשר ככל שיהיה, לא יכול לכתוב דברי חוכמה וערך לנצח, והעניין עם גולשי האיכות, זה שכגולשי איכות, כשנגמרים להם הדברים האיכותיים להגיד, לפחות הדברים האיכותיים להגיד אותם בתפוז ספציפית, הם לא עוברים לכתוב זבל כמו כל שאר האנשים. הם פשוט מפסיקים לכתוב.

וזה מה שקורה פה. נגמרו לי הדברים החכמים להגיד, נגמר הסוס.

כלומר, אתם יודעים, לא באמת-באמת. פשוט נגמרו לי הדברים החכמים להגיד אותם פה בתפוז ספציפית, ונגמרו לי הדברים החכמים ובעלי הערך להגיד אותם ספציפית כאן וספציפית לכם (למרות שברור שאני, עם כל השכל שלי, בעולם המציאות דבר שכזה לעולם לא באמת יקרה).

ולכן החלטתי לעזוב.

המתנגדים יגידו שהם ניצחו אותי. אל תתנו להם לעבוד עליכם. זה לא נכון. אתם הרי יודעים שאני בלתי מנוצח.

המתנגדים יגידו שהם שברו אותי. אל תתנו להם לעבוד עליכם. זה לא נכון. אתם הרי יודעים שאני בלתי נמנע.

חוץ מזה, עכשיו כשאני חושב על זה, יש גם משהו לא יאה בזה שאדם ברמתי יכתוב פה. תתארו לכם פתאום האנשים הכי חשובים בעולם מגיעים לתפוז ומתחילים לכתוב פה. לא מתאים.

אנשים כמוני, אם כותבים בפורומים, צריכים על-פי רוב לכתוב בפורומים נחשבים הסגורים לציבור הרחב.

בכל מקרה, ועכשיו, אני מניח שזה הרגע שבו אני אמור להרהר בעבר ובכל המסע שלי כאן בתפוז וכל מה שעשיתי פה וכל היחסים שלי עם אנשים וכל זה?

אבל וואי, מה זה אין לי כוח

הההאאא...(אנחה)

טוב, בסדר, אם זה מה שמצופה ממני



הגעתי לתפוז לראשונה ב-2018 ובגיל 20. לא הייתי פעיל יותר מידי. כמה הודעות פה ושם. שיחות על פסיכולוגיה ונוירו-ביולוגיה בפורום "לימודי פסיכולוגיה", תכנונים של אחוזת הענק שאני אבנה לעצמי ואגור בה כשאני אהיה עשיר בטירוף בפורום "בונים בית", הסברים לכמה פיזיקאים איינשטייניים מטומטמים שתורת היחסות הפרטית שגויה בשלמותה יחד עם חלקים גדולים מתורת היחסות הכללית בפורום "לימודי פיזיקה". נו, אתם יודעים, לא משהו רציני.

רק במרץ של 2022 התחלתי להגביר פעילות והגעתי לפורום מסוים, פעיל במיוחד.

בפורום הזה מצאתי וגיליתי עשרות אנשים, הכותבים וחיים את חייהם הווירטואליים תחת שלטונו של גולש-מנהל שאינו כשיר לתפקידו ושמנצל את הרשאות הניהול בשביל להתעמר בגולשים.

שנים ארוכות שגולשים רבים פנו לכל הגורמים האפשריים, החל במנהלים השונים של תפוז, האדמין, כתובת האימייל של תפוז, המשרדים הפיזיים של תפוז ועוד כמה.

נעשו פניות עם כמויות גדולות של ראיות שונות לפעילותו הבעייתית של אותו מנהל, הכול ללא הועיל. לאף-אחד לא היה אכפת. הרשאות הניהול שלו לא הוסרו מעליו למרות שהן צריכות היו להיות, הוא לא נחסם למרות שהיה צריך, וההתעללות הסדיסטית בעשרות גולשים לא נפסקת למרות שהייתה צריכה.

ואתם? אתם הייתם חסרי אונים. צורחים. בוכים. מייבבים. מתחננים לרחמים. מתרוצצים לכל עבר כמו תרנגולות כרותות ראש.

וככה אני מצאתי אתכם.

והחלטתי שלא להיות אדיש.

והחלטתי שלא להתעלם.

וזאת מכיוון שהאנושיות שאנחנו מפגינים דווקא כלפי החלשים, וכלפי אלו שאנחנו לא מכירים, זה המקום שבו האנושיות שלנו, הערכים שלנו והסולידריות שלנו נמדדים יותר מכל.

לא הכרתי אתכם.

אבל זה לא שינה לי.

כי זה היה הדבר הנכון לעשות.

וכי השם שלי הוא מאור פז.

והדברים הנכונים לעשות, אלו הדברים שאני עושה.



תיכף ומיד פצחתי במבצע אדיר מימדים.

אספתי כמויות עצומות של חומר על פעילותו. האיש עצמו אמר ש"עשיתי עליו דוקטורט". פוצצתי את כל הפורומים בתפוז בכל מעלליו, גם הקפצתי את כל השרשורים האלו אחר-כך.

כתבתי שרשורי מחאה נגדו ללא הפסקה, קמתי והלכתי פיזית לכתובות פיזיות של תפוז, עשיתי טלפונים, כתבתי לאנשים בווטסאפ.

כתבתי מלא הודעות פרטיות לכולם ואיחדתי אותם נגדו, הוצאתי אותו מדעתו, כל הזמן הוצאתי מלא פקודות שחרור לכל לחשבונות שונים שהוא חסם למשך שבועות, למשך חודשים, לתמיד.

ולבסוף, אני זה שהנחית את מכת המוות והבאתי להסרתו מהניהול וחסימתו לצמיתות (זה שאחר-כך הוא חזר מהמתים כמו ישו מרושע זה כבר סיפור אחר, אבל לפחות הוא חזר כשליט-בובה חסר סמכויות, עד שהורד מהניהול שוב, והפעם לצמיתות).

יותר מכל זה, אני זה שהחזיר את האדמין ולכן אני גם זה שגרם לכל מה שקרה בעקבות כך בהמשך הדרך, כך שלמעשה זה אני זה שהוביל לתיקון החיפוש בתפוז, אני זה שהוביל להתחדשות האתר, אני זה שהציל את תפוז, וגם אני זה שגרם בעקיפין ובעקבות החזרת האדמין למינוי כאוס מסודר למנהל, ואני זה שגרם לחזרתו של פרמהפרוסט לאחר שכתב בזמנו שהוא פורש מתפוז בגלל הבעיות בחיפוש.

הצלתי אתכם.

הצלתי את כולכם.

לא רק שהצלתי את כולכם, שיפרתי את החוויה שלכם. שיפרתי את האתר.

זה מי שאני.

זה מה שעשיתי.

ומה קרה לי?

מה נעשה לי בתמורה?

אתם מבינים, זה לא רק שלא נאמר לי תודה כמו שצריך, שזה עוד מילא, אלא יותר מכך, האנשים החזירו לי רעה תחת טובה. האנשים נהגו בי בכפיות טובה של ממש.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

אותם האנשים עצמם שאותם הצלתי, פנו כנגדי לאדמין שאני עצמי זה שהביא אותו בשביל להציל אותם, בשלל תלונות מנותקות נגדי, בניסיונות לפעמים כושלים ולפעמים מוצלחים להביא לחסימתי.

אותם האנשים שהצלתי ניצלו את החיפוש שאני עצמי זה שהוביל לתיקונו בשביל לשלוף דברים מהאוב בשביל להציג אותי באור שלילי ללא הצלחה, כמו שקרים שהם דמיינו ששיקרתי כי שפת האם שלהם היא אמהרית אז הם התקשו בהבנת הכתוב כי הכתוב היה כתוב בעברית.

אותם האנשים שהצלתי מהמנהל שהתעלל בהם קיללו אותי בקללות כה קשות, כה חריפות וכה מנותקות, שבתקופה שלפני שהורדתי אותו מכוחו בשבילם, על מילים כאלו הם היו נחסמים על-ידו, כי אם אותו מנהל חסם אנשים ללא סיבה טובה, אז וודאי שנהג לעשות זאת במקרים מוצדקים, כמו קללות נגד גולשים אחרים.

אותם האנשים שהצלתי ממנו גם הציגו את המילים שאמרתי נגדו כחלק מההתנגדות אליו וכדי להציל אותם מפניו, כל המילים האלו היו אמת דרך אגב, כדי להציג אותי כגולש שמדבר לא יפה או בצורה לא נאותה.

וכאילו שכל זה לא מספיק, חלקם אפילו ניסו לגנוב לי את הקרדיט על הורדתו מכוחו, וכשהוכח אחרת, זחלו על ארבע והתחננו למחיקות של הודעות ושרשורים.

דמי נשפך מעל דפי הפורומים של תפוז על-ידי אותם האנשים שאותם הצלתי, ושמי נגרר בתוך העפר על-ידי אותם האנשים שכותבים בתפוז רק בזכותי.

כפיות טובה שכזאת לא ראיתי בחיי.

מאות שעות השקעתי למען האנשים האלו, שלא הכרתי.

כמה הרבה התאמצתי בשבילם.

ואיזה יחס ומילים קיבלתי מהם בתמורה. אילו הצקות והטרדות. איזו התאבססות חולנית.

ועל מה? ולמה?

אז נכון, הועלו כנגדי מספר טענות.

נאמר עליי שאני מציף, מחריב שרשורים, לא כותב על אקטואליה (הפורום העיקרי שלי), שקרן.

יש רק בעיה אחת ממש-ממש קטנה, אף-אחת מהטענות לא אמיתית והכול המצאות מנותקות מהמציאות.

הצפה? לרוב כתבתי שרשור אחד ביום, הגבתי לרוב על אולי עוד שלוש-ארבע שרשורים, חלקם של עצמי, חלקם של אחרים, והלכתי. איך הייתי בדיוק גולש שמציף?

מחריב שרשורים? איך ואיפה החרבתי שרשורים? בכל תקופת פעילותי בתפוז, אני הייתי הכי נוח ומכבד. השארתי תגובות בארבע-חמש שרשורים ביום, חלק שלי וחלק של אחרים, התדיינתי בנימוס ובנינוחות, הודעה כאן, הודעה פה, הודעה שם, הכול בכיף, הכול ברוח טובה, אני דיברתי עם אנשים, אנשים דיברו איתי, והלכתי. איזה החרבת שרשורים? איפה?

לא כותב על אקטואליה? זה הדבר שאני כותב עליו הכי הרבה. שרשורים על מלחמות, פוליטיקה, שינויי אקלים, חברה, תרבות, דת, מדינה, מוזיקה, רפואה. כל זה אקטואלי. כל זה מצוי על סדר היום.

שקרן? אז למה עד עצם היום הזה עדיין לא נמצא אף שקר שלי? כזה אמיתי ושהוכח, לא כמו כששיקרתי בנוגע לשמי כי מישהו כתב לי שקוראים לי מאיר ואמרתי לו שזה לא השם שלי כי קוראים לי מאור ואמרו לי "הוא קרא לך בשמך ואתה הודית שזה לא באמת שמך" ועוד כל מיני שקרים מדומיינים אחרים שלי בסגנון הזה.

רק לאחרונה גם הומצאה עליי שמועה שקרית חדשה-מוחק תגובות קודמות שלי ומקפיץ את שרשוריי באמצעות השארת אותה התגובה עוד פעם, שכמובן שגם זאת שטות מוחלטת.

יותר מאשר כל זה, אני במיוחד, זוכה להררים, על גבי הררים, על גבי הררים, של מחמאות ושבחים על פעילותי וכתיבתי מצידם של עשרות אנשים, ואני אף נחשב לכותב החכם ביותר, החשוב ביותר, המחונן ביותר, הנאהב ביותר, והנערץ ביותר לא רק באקטואליה, אלא בפורומים של תפוז בכלל, כפי מה שהוכח עובדתית מוקדם יותר בשרשור זה.

הסיפור האמיתי, ולמרות שלא נרחיב כרגע, זה שאלו המתנגדים שלי, שהם אנשים שסובלים מבעיות שונות.

יותר מכל זה, האם יש לאותם אנשים שאותם לא הכרתי אך השקעתי מאות שעות בלהציל להם את התחת ומאז הם החזירו לי רק רעה תחת טובה, איזשהן טענות אמיתיות וענייניות נגדי?

לא ממש.

הכי הרבה שהם יכולים להגיד ולטעון בצורה רצינית ואמיתית ושאולי יש לה איזשהו קשר למציאות, זה שאני לא כוס התה שלהם. וובכן, אתם רוצים לשמוע משהו שיפתיע אתכם? גם הם לא כוס התה שלי. זה הדדי. אבל אתם לא רואים אותי מתייחס אל האנשים אותם הצלתי כמו לזבל כי אני לא מזדהה עם הדעות הניאו-נאציות, הדעות הפשיסטיות, ההגעה מקבוצות דתיות סגורות וחשוכות, היעדר ההשכלה שלהם, העוני המרוד שלהם, הבעיות הנפשיות שלהם, האישיות הקלוקלת ועוד ועוד, נכון?

אז למה הם התייחסו אליי כמו לזבל בגלל הדעות הנאורות, ההגעה מקבוצות אליטיסטיות, ההשכלה הגבוהה, הכסף, הבריאות הנפשית המצוינת, האישיות הסוחפת והעתיד המזהיר?

מה? בגלל הקנאה?

ולי אמור להיות קל יותר שלא להתייחס אליהם כמו לזבל בגלל הדעות הניאו-נאציות, הדעות הפשיסטיות, ההגעה מקבוצות דתיות סגורות וחשוכות, היעדר ההשכלה שלהם, העוני המרוד שלהם, הבעיות הנפשיות שלהם והאישיות הקלוקלת שלהם מאשר מה שלהם אמור להיות קל לא להתייחס אליי כמו לזבל בגלל הקנאה שלהם בי? שלא לדבר גם על כל מה שעשיתי בשבילם.

אבל בכל מקרה ובמקרים שכאלו, אם באמת לא מצאתי חן בעיניהם, אפשר להתעלם, או ממש ללחוץ על "התעלם" והמשתמש פשוט נעלם לך מהעיניים, או בכל זאת לזכור את כל מה שעשיתי למענם ועדיין להתייחס אליי לפחות בכבוד המינימאלי הראוי.

אל תבינו אותי לא נכון. שום דבר מכל זה לא עושה לי כלום וגם לא יכול. זה פשוט שכל זה די מטורף, וראוי לדבר על זה ולהעלות את זה לדיון, בוודאי בשרשור האחד לפני אחרון שלי.

ועוד סיבה למה לא הוערכתי כראוי על-ידי חלק הרבה יותר מידי גדול מהגולשים, אם כבר פתחנו את הנושא, וזאת למרות העובדה המוכחת שאני הגולש הכי חכם, מוכשר, אהוב, פופולארי בתפוז, היא למעשה, בדיוק זה.

מי שנחשב לגולש הכי חכם, מוכשר, אהוב ופופולארי באתר פורומים מסוים, כפי מה שהוכח באמצעות חמשת השרשורים שצורפו קודם, זה אדם שמן הסתם עשה כמה דברים נכון, וזה מן הסתם גולש ברמה מאוד-מאוד גבוהה.

הבעיה, היא שיש אנשים כל-כך טיפשים וברמה נמוכה בעולם הזה ובחיים האלו, שהם לא אוהבים רמה גבוהה, הם לא יודעים להבין את הרמה הגבוהה והם לא יודעים להעריך את הרמה הגבוהה, כי מרוב רמתם הנמוכה כל חייהם, זה מה שהם למדו להכיר ולאהוב, והם לא רוצים שום דבר אחר, והם לא רוצים את הדברים אחרת, גם אם אנחנו מדברים על דברים שהם אחרת לטובה.

אני הייתי כעובדה מוכחת הגולש הכי חכם, מוכשר, אהוב ופופולארי בתפוז, לא סתם הגעתי לעמדה שכזאת, אלא זאת רמת האיכות שסיפקתי בכתביי, וזאת בדיוק הייתה הבעיה עבור המתנגדים שלי, שלא סתם אנחנו מזהים אותם ובצדק עם הגולשים הכי נחותים, טיפשים וברמה נמוכה בתפוז. ככאלו, היה להם קשה עם רמה גבוהה וכתיבה איכותית, מכיוון שהם אוהבים ורגילים לזבל.

הצעתי להם את כל מה שהצעתי לכל השאר. נקטר מהאולימפוס. ובשעה שכל שאר האתר חלק לי מחמאות מפה ועד השמיים, כניתן לראות בחמשת השרשורים המצורפים מוקדם יותר בשרשור זה, המתנגדים מצידם לקחו לגימה, עיוו את פניהם כאילו השקיתי אותם בשתן סוסים, ומיד ירקו הכול החוצה והאשימו אותי שאני מנסה להרעילם, התלוננו, ואמרו שהם רוצים בירה.

שלא לדבר גם על הקשר שבין חוכמה וכישרון לבין הנטייה להאריך במילים, מה שמביא למתאם חיובי בין איכות טקסט לאורכו, ולכן הטקסטים שלי הם לא רק הטובים והאיכותיים ביותר באתר, אלא גם הארוכים ביותר, ואיך שאנשים טיפשים לא אוהבים לקרוא, ולכן נרתעים על אוטומט מטקסטים ארוכים, ולכן נשארים בטיפשותם, כך שלעיתים קרובות אותם גולשים מדוברים כלל לא קראו את מה שאני כותב, מה שלא עצר אותם מלהחזיק בדעה. העיקר שאחר-כך ואחרי מה שהם על-פי רוב לא קוראים אותי ואין להם מושג קלוש על כתיבתי ואיכותה, עוד הייתה להם את הטיפשות בשביל להתפלא ולתהות איך זה יכול להיות שאני עובדתית-ראייתית נחשב לכותב הכי חכם, מוכשר, מחונן, אהוב ופופולארי בכל תולדות כל אתר תפוז, כאילו שיש להם מושג, כאילו שהם קוראים אותי בכלל, וכאילו שהם יש להם איזושהי דרך כלשהי לדעת אחרת.



אוקיי, מספיק עם הנושא הזה.

אוקיי, קדימה, סיכום התקופה שלי בתפוז והיחסים עם האנשים כחלק מהפרידה והעזיבה, מה עוד? מה עוד?

שנדבר על הרדיפה הקשה, העזה, האובססיבית והחולנית שעברתי על-ידי חלק מהגולשים העניים בגלל הנושא של פערי המעמדות?

אני מרגיש כאילו שזה היה נושא מרכזי.

לא כי אני עצמי הפכתי את זה לנושא מרכזי, אותי עצמי זה ממש לא מעניין ואני חושב שאני הרבה יותר מוגדר על-ידי נושאים הרבה יותר גדולים וחשובים מזה, ומבחינתי זה הכי לא היה אישיו, אבל העניים פשוט לא ירדו לי מהתחת והפכו את זה לאישיו ענק. במיוחד כשאולי מידי פעם בפעם לא התייחסתי אל העוני שלהם מספיק ברגישות כאשר דיברתי על חיי, למרות שאני כן מרגיש כאילו שעדיין היה אפשר לצפות מהעניים לקצת יותר אינטליגנציה רגשית, בגרות, והכלת אנשים מרקעים אחרים.

טוב, בסדר, כן, בגלל חוסר הבגרות של העניים הם הפכו את זה לאישיו מרכזי, במיוחד מאז שהבחור הכי עני בפורומים של תפוז ראה תמונה ישנה שלי נועל נעלי מותג-על ב-3,000 שקל מלפני שעברתי לנעליים חדשות אל אותו מותג-על, אבל פי 2 יותר יקרות, ומתוך הכאב, הקנאה, האינטליגנציה הרגשית האפסית והכישלון של ההורים לחנך ולגדל אותו, המציא בתגובה אוסף שקרים הזוי עליי, על משפחתי, על ביתי ועל המעמד הסוציו-אקונומי שלנו. אז טוב, בסדר. אני מניח שזה מתבקש. כלומר, לא כל-כך בא לי. אבל בסדר. צריך, אז נדבר על זה.

כעיקרון, אני הכי לא הבן-אדם הזה, וכל הנושא של הכסף ולמי יש ולמי אין ואיך החיים האישיים של כל אחד נראים בגלל העניין של למי יש או אין כסף, באמת שכל זה ממש-ממש לא מעניין, במיוחד בעיניי, אבל מה שכן, לפני די הרבה זמן כבר, נתקלתי בשיחה מסוימת של גולש מסוים עם גולש מסוים אחר, ואותו גולש טען שדווקא יש ערך וחשיבות לחשיפת הרקע האישי, כדוגמת הגיל, ההשכלה, המצב הפיננסי וכדומה', מכיוון שהדבר מוסיף עוד נופך לדברים ומאפשר להבין את האדם, דבריו, דעותיו ועמדותיו בהקשרים גדולים ורחבים יותר, מה שמאפשר לשפר את איכות, יעילות ועומק הדיון, שאני חייב להודות, זה לפחות נשמע נכון, וכשכך מנוסחים הדברים, זה דווקא נשמע די משכנע, ועל כן השתכנעתי, והחלטתי לשחרר, וסיפרתי לחברים שאני מגיע ממעמד סוציו-אקונומי גבוה בשרשור ייעודי שנפתח לשם כך.

התגובה של העניים הייתה קצת קשה. קצת הכחשות, קצת קללות, כעס, קנאה. אבל אחרי הגל הראשוני, זה שכך ברובו. עדיין מידי פעם כשהנושא של הכסף של המשפחה שלי עלה, או יותר מדויק, כשהעלו אותו, כי אני עצמי מאוד מיעטתי לדבר על זה, אלא אם כן מישהו אחר דיבר על זה קודם, אחד מהעניים היו מסוגל "לקפוץ" ככה בקטנה, להגיד שהמשפחה שלי היא לא מעמד סוציו-אקונומי גבוה, לעיתים קרובות בליווי קללה עסיסית, ולהמשיך לסדר היום.

אבל גם עד כאן הכול טוב והכול בסדר. גם עד כאן, סה"כ אין לנו משהו שחרג ממה שהיה הגיוני או צפוי שאחווה מצידם של לפחות חלק מהעניים. העשירים האחרים עברו דברים דומים.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

הבעיה היא שכאשר אנשים עשירים מחליטים שלא לעשות אישיו מהכסף, זה לא בעיה והם פשוט עוזבים את זה והם מדברים על דברים של תוכן וערך ורואים מולם את האנשים האמיתיים, אבל בשביל העניים, בגלל שהם מגיעים מעוני, מחוסר ומקושי, זה יותר קשה, כי הם עברו סבל, לא תענוגות, והרבה יותר קשה לעניים לשחרר מהסבל, הכאבים והטראומות שהם עברו בגלל העוני, מאשר מה שקשה לעשירים לשחרר מהנושא של החיים היפים שלהם ולהתרכז בדברים שבאמת חשובים. בקצרה, כאשר רוצים להתרכז בדברים שבאמת חשובים ולהניח את כל השטויות, לדוגמה המעמד הכלכלי, בצד, לעניים הרבה יותר קשה לשחרר מה"אין" שלהם מאשר מה שלעשירים קשה לשחרר מה"יש" שלהם. וזה בעצם למה למרות שהדברים עוד היו יחסית בסדר במשך די הרבה זמן, במשך תקופה ארוכה וממושכת שלאחר חשיפתי הדרמטית את המעמד הסוציו-אקונומי של המשפחה, בסופו של דבר החלה להתעורר בקרב העניים מירמור ותרעומת הולכים וגוברים על המעמד הסוציו-אקונומי של משפחתי וחיי היפים, כמו גם בלבול לנוכח כמה סתירות כביכול, סתירות למראית עין, בין המעמד הסוציו-אקונומי של משפחתי, לכמה פרטים ביוגרפיים עלי ועל משפחתי שבעיני העניים ולתפיסתם לא הסתדרו עם המעמד הסוציו-אקונומי שלנו. בעיקר אזור המגורים שלנו-השכונה העשירה ביותר של עיר מעמד ביניים שלפני 15 שנה היה לה מוניטין שלילי שספק אם גם אז היה נכון, ושאותו הקנו לה כמה שכונות פחות מוצלחות של העיר. שהאמת, שזה לא נשמע רע בכלל וגם לא נשמע כאילו מדריש יותר מידי הסברים, אבל העניים, לפחות בתפוז, הם לא אנשים חכמים.

בכל מקרה, בהתחלה התעלמתי, מה גם, שלא נעים לדבר על הנושאים האלו, ואני בכל מקרה לא הטיפוס השחצני, שירבה לדבר בנושא או יפנה אליו את אור הזרקורים, אבל מכיוון שראיתי שהבלבול בנושא נמשך, ואף היו מצטרפים חדשים אל התמיהות בנושא, הבנתי שאולי באמת הגיע הזמן להעמיד את הדברים על דיוקם אחת ולתמיד, לספר את הסיפור השלם והמלא, ולשים קץ לתהיות האלו והבלבול הזה, שגם אם אני לא לחלוטין מסכים איתם, אני מניח שאני יכול להבין מאיפה הם מגיעים, ואני גם מניח שזה טבעי, מובן ובסדר. עוד עשיר פה בתפוז היה צריך להסביר פעם איך זה שהוא עשיר, אבל הוא גר איפה שהוא גר, במקרה שלו, בקריות. במקרה שלי, לוד.

מה גם, שעניים הם אנשים כמעט תמיד פחות חכמים, בעלי השקפות עולם דיכוטומיות ולא מפותחות, שלא מבינים שעשירים יש בכל מקום, לא רק בערים עשירות, אלא גם בערי מעמד ביניים, ובכמויות קטנות במיוחד, אפילו בערים עניות, ולכן מן הראוי ומן המוסרי לעזור לאנשים הלא-מתוחכמים האלו להבין את החיים, את המציאות ואת הדרך שבה העולם באמת עובד.

אז למרות שלא כל-כך רציתי, מתוך טוב ליבי פתחתי שרשור ייעודי בנושא, ניסיתי לעזור לעניים להבין, והסברתי להם את כל מה שהיה צריך, בעיקר זה שאין מניעה אמיתית לזה שאנשים עשירים יגורו בערי מעמד ביניים. הסברתי להם שלוד לא כזאת גרועה, זאת עיר מעמד ביניים, לא עיר של מעמד עוני כפי מה שהייתה לפני 15 שנה, הסברתי להם שאני גר בשכונה הכי טובה ועשירה בלוד, בה אני גר בדופלקס של 2 מיליון שקל, איפה שבעיר עם דירוג סוציו-אקונומי של 7 ולא 4 בית כזה היה עולה 3.5 מיליון שקל, הסברתי להם שסבא לא נפטר, ירשנו אותו והשווי שלנו עלה מ-7 ספרות ל-8 ספרות עד שכבר גרנו איפה שאנחנו גרים עכשיו, שמשפחתי חיה ברמה פחותה מכפי יכולותיה מתוך צניעותנו והיותנו אנשים פשוטים, וזה כולל גם את מקום המגורים, וגם עוד כמה דברים.

הסבריי חלפו לעניים ישר מעל הראש, ואני לא יכולתי שלא לתהות כמה מזה זאת חוסר הצלחה אמיתית ואותנטית שלהם להבין, וכמה מזה זה כי הם לא רוצים להבין כי הם לא רוצים להכיר במציאות כי המציאות כואבת. למרות שבמידה רבה נדמה לי, ויש סיכוי מאוד טוב, שבגלל שהם עניים, ושבגלל שעניים הם הרבה פעמים אנשים פחות חכמים, ובגלל שאנשים פחות חכמים לא אוהבים לקרוא, ומכיוון שאני הארכתי במילים, הם ככל הנראה לא קראו את השרשור המדובר, שנכתב במיוחד עבורם. מי שכן קראו את השרשור, היו דווקא אנשים חכמים יותר בעלי סובלנות גבוהה יותר כלפי טקסטים ארוכים, ולכן מן הסתם בעלי אמצעים כלכליים רבים יותר, וחלק מן האנשים האלו הם ממש אנשים עשירים בעצמם, וחלקם אפילו גרים גם הם בעצמם בערי מעמד ביניים, כמו לדוגמה בקריות. וזה מה שקוראים לה אירוניה.

בכל מקרה, משראיתי שהעניים לא הבינו שום מילה, או יותר סביר ומדויק, לא קראו שום מילה, ובמידה רבה גם לא רצו לקרוא ולהבין, עזבתי את הנושא. הייתי טוב איתם. עשיתי מה שיכולתי לעשות. הם לא רוצים? לא צריך.

הבעיה הייתה שהמירמור של העניים באשר לפערי המעמדות ביני לבינם, למרות שאני מאוד מיעטתי לדבר על הנושא, המשיך לגדול בהתמדה.

כמובן שזה גם לא עזר, שכאשר שיתפתי מסיפורי חיי והעליתי תמונות מתאימות, פחות או יותר כמו כל שאר האנשים, אבל בגלל אופי וטבע חיי, הדברים שאמרתי והתמונות שהעליתי רימזו על חיים מסוג מאוד מסוים וברמה מאוד מסוימת, למרות שבאמת לא עשיתי את זה בכוונה ולא התכוונתי או ניסיתי להכאיב לאף-אחד או לדרוך לאף-אחד על הבהונות, זה גם כן לא מאוד עזר.

אבל כאשר מקרים מעין אלו קרו, הם הובילו להתפוצצויות והיטרפיות בהמיות מצערות במיוחד של העניים, והובילו להסלמה חמורה ומסוכנת של שנאת העשירים החולנית נגדי בתפוז ככל שחלף הזמן וככל שהמשיכו לקרות תקריות שכאלו.

לדוגמה, יום אחד במקרה נתקלתי בשרשור מסוים שנפתח על-ידי אחד החברים על חברת הנעליים נייק, אז אני בתמימות ועם התום הילדי שלי עניתי לו "נייק? הזולות שלי הן נייק. עלו 500 שקל. נכון יפות? " וצירפתי שלוש תמונות שלהן. תמונות ישנות מלפני שנה בערך כשרק קניתי אותן והן רק הגיעו, ובתחתית התמונה הראשונה נקלטו בטעות ובמקרה הנעליים היקרות הישנות שלי מאותו זמן, נעלי הדולצ'ה וגבאנה הישנות האדומות שלי ב-3,000 שקל לפני שעברתי מאז לנעלי דולצ'ה וגבאנה חדשות בצעי שחור ולבן ומשובצות קריסטלים ב-6,000 שקל.

בכל מקרה, למרבה הצער, במקרה נכנס לשרשור הזה ונתקל בתמונה ההיא אדם שבטרם עלייתו לארץ נולד לממשפחה דתית ומרובת ילדים וגדל במדינת עולם שלישי אפריקנית, ושמגיע ממעמד סוציו-אקונומי פחות או יותר בדיוק כפי מה שאתם יכולים לשער לעצמכם, שגילו כפול משלי, והתפוצץ עד השמיים מרוב הקנאה והכאב, והתנפל עליי במטח מחריד של צרחות, קללות, בכי ושקרים עליי ועל ביתי.

מרוב העוצמה של הבכי, הנהי, הצרחות וההיטרפות הבהמית, פשוט קראתי את תגובתו, ובתוך דמיוני ובחזיוני דימיתי אל מולי חזיר צווח המובל לשחיטה.

במשך דקות מספר בהיתי בתגובתו ותהיתי איך להגיב, מה לומר, מה לעשות. לבסוף מצאתי עצמי חושב על סיפורו המחריד, על סיפורי המדהים, ובמיוחד על סיפורי שנינו, אחד על-יד השני, ולא יכולתי. פשוט לא יכולתי. לא יכולתי לקלל בחזרה, כי הבנתי כמה כואב ופצוע הוא המקום שממנו הוא מגיע, וכמה כואב זה וודאי חייב להיות, להיות מישהו כמוהו, בפוגשו ובהיתקלו במישהו כמוני.

מן הצד האחד הוא, אדם שנולד למשפחה דתית ומרובת ילדים במדינת עולם שלישי שבה גדל עד עלייתו לארץ, מפגר ש-12 אנשים העידו עליו כמפגר, מרוב טיפשותו הוא מדמיין עבור אחרים שקרים שלהם שלא היו ולא נבראו, מרוב טיפשותו הוא מספר על עצמו שהוא מגיב על דברים מבלי לקרוא את תוכן הדברים, שכשאנשים מגלים שהוא אתיופי הם כותבים "זה מסביר רבות", שהוצע בעבר שחלק מליקוייו הרבים הגיעו אליו בתורשה מהליקויים של הוריו וסביו, שהוא אקדמאי חדש שלא כשיר להשכלה הגבוהה שקיבל, שזרקו אותו מהאוניברסיטה שעבד בה בעקבות רמתו הנמוכה ומעצרו על-ידי המשטרה, שגדל בעוני, בקושי, בסבל בל יתואר, בחדר שלוש מטר על שלוש מטר עם שלושת אחיו, שהוא אפריקני, אתיופי ושחור (לא שאני גזען. אבל זה אנשים שמגיעים ממקום מסוים ומחיים מסוימים וזה כבר משהו שכבר כן יש לו השפעה, גם אם להיות אפריקני, אתיופי ושחור זה לא דבר שמשפיע ישירות כשלעצמו), ושיש לו הרבה תחביבים בשביל לפצות על הריקנות הגדולה שבפנים אחרי הילדות העשוקה בתור ילד עני מרוד באתיופיה שהותירה אחריה טראומה קשה וקליפה ריקה מתוכן.

אז עזבתי את זה. החלטתי שלא להגיב לו באותו שרשור, ואף כתבתי שרשור נפרד על התקרית, ועל איך שהתעלמתי מאותה נשמה פצועה ובחרתי בדרך המלך, וכמה שאני גאה בעצמי על בחירתי זאת.



בשבוע שלאחר מכן קרתה תקרית מצערת נוספת.

פתחתי שרשור על דאגה בטיחותית שלי בכל הקשור לנושא השימוש שלי בחשמל, כי בתור בן המעמד הגבוה יש לי כמות גדולה של טכנולוגיה, ובחדרי יש לא פחות מ-17 שקעים, כולם מחוברים אליהם תקעים והם בשימוש, ולכן פתחתי שרשור בנושא על-מנת לשאול את החברים באשר לעצות אפשריות שייתכן שיש להם עבורי באשר לשימוש בטוח יותר עבורי בחשמל ובמוצרים החשמליים והטכנולוגיים הרבים שברשותי.