מישהו הרג את סוזי הקטנה הילדה עם המנגינה שתמיד שרה לה בצהריים. היא שכבה שם צורחת, כשהד גורלה פעם בקולה, אך אף לא אחד בא לעזרתה. היא נפלה במדרגות שמלתה קרועה. כל הדם בשערה... אווירת מסתורין כה חדה באוויר היא שכבה לה ברכות, כה דקה ורזה הרימו אותה באהבה, עם הדם בשערה. כולם באו לראות את הילדה שכבר הלכה לעולמה עיני זגוגית בוהות בראשה... ופתאום נשמע קול רחש בקהל שהגה: הילדה באה לעולם לשווא ניכרים על פניה הייסורים והכאב... אך רק השכן ממול הכיר את סוזי הקטנה ו... כמה שהוא בכה כשהושיט ידו לעצום את עיניה של הילדה... היא שכבה לה ברכות, כה דקה ורזה הרימו אותה באהבה, עם הדם בשערה. למען השם, הילדה שרה את המנגינה כדי שמישהו ירגיש את ייאושה. להרגיש ארור בעולם הזה כשאתה יודע שהתקווה מתה ושאתה אבוד ואז לצעוק בכוח – אבל אף אחד לא עונה... והיא ידעה שלאף אחד לא איכפת! אבא עזב את הבית, אימה המסכנה מתה והשאירה את סוזי לבדה נשמתו של סבה פרחה לה ממזמן בלי אף אדם שידאג לה וכמה כבר אדם יכול לאהוב אותה? מזניחים את הצרכים בתפילותיה הזנחה יכולה להרוג כמו סכין נעוץ בנשמתך והיא תהרוג סוזי הקטנה לחמה חזק חזק לחיות היא שכבה לה ברכות, כה דקה ורזה הרימו אותה באהבה, כה קטנה ועדינה. כמה חבל שזה קרה..