להתמודד עם ההתמודדות
את לא לבד!
ילדים רבים מגיבים כך מביעים כעס או חוסר אונים ומוציאים זאת על ההורה שנשאר. חלקם לפעמים גם משתמשים באמירות כאלה כמניפולציה להשיג את מבוקשם.
ביתי המתוקה שתהיי בריאה בת חמש וחצי כיום והתייתמה מאביה בגיל שלוש וכמובן שהיו פעמים שהטיחה בי אמירות כאלה בכעס ותודה לאל שמצאתי את תעצומות הנפש להתעלם מהחבטה המילולית ולהגיד לה שאני יודעת שהיא מתגעגעת לאבא וכועסת ונדבר כשתירגע. כשנרגעה הייתה אכולת רגשות אשם ואני, השלולית המנטלית שהייתי אחרי נוק אאוט כזה, הרגעתי אותה ואמרתי שאני יודעת שהיא לא מתכוונת ושהיא כועסת ומתגעגעת ושגם אני.
ומה תגידי על כך שהיו פעמים שהיא אמרה לי את זה ברגעים של נחת ושל כנות ועוד עם חיוך ביישני? חחח מזל שאני נקרעת מצחוק מהכנות שלה אחרת לא הייתי עומדת בזה כי כמוך, זה פוגש אותי בדיוק עם מה שאני מרגישה בעצמי!
ועם זאת אני מבינה שהיא מרגישה מספיק בטוחה להגיד לי ולדעת שאגיב בהזדהות ואהבה ושהיא חושבת שאעמוד בזה. כנראה שאנחנו משדרים לילדינו איזה שהוא חוזק למרות הקושי העצום.
ילדים מנהלים משא ומתן עם המציאות או היקום...(אני עושה את זה בפנטזיות שלי עד היום
ובודאי שלא הייתה מוותרת עליך!!! זה מכאיב בבטן ואלוהים יודע כמה דמעות זה סחט ממני (וכמו שציינתי גם קצת הומור) ושולחת לך גם חיבוק וגם חיוך של כוח.
נשארנו להתמודד גם עם ההתמודדות שלהם... קשה קשה קשה!!!
