?

[חלומותשל אחרים]

?

איך? איך יוצאים מהמחלה המחורבנת הזאת?
איך מניחים לגוף?
איך מניחים למחשבות ולא נותנים להן להשתלט על כל העולם?
נמאס לי כבר להילחם בעצמי. 8 שנים ולא רואים את הסוף באופק.

 

[אלומת האור]

עברתי במקרה

אין לי תשובות, אבל לא רציתי שההודעה שלך תישאר מיותמת, והרבה תנועה אין כאן לאחרונה. אז שולחת לך חיבוק ומקווה שתרגישי טוב יותר בקרוב

. תזכרי שיש בחיים ירידות וגם עליות, ושבסה"כ הכללי את במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני כמה שנים, לפני האשפוז והבית השיקומי. יהיה בסדר...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

זה באמת תהליך ארוך וקשה,

ואני מזדהה עם התחושה שהוא כמו מלחמה ארוכה, בעצמך ובגוף שלך.
אני לא חושבת שיש משהו אחר לעשות, פרקטית, חוץ ממה שאת עושה-
טיפול טיפול ועוד טיפול.
לא דיברנו לעומק כבר די הרבה זמן, אז אני לא יודעת מה העמדות הפנימיות שלך כלפי המחלה היום, אבל אני חושבת שאחד המפתחות המשמעותיים הוא לא הטיפול והסיוע החיצוני אלא איזו החלטה פנימית, שרוצים לוותר על זה. משהו מבפנים שמשחרר ושרוצה לבחור בבריאות.
את רוצה?
ומה אומרים המטפלים שלך על המצב?

מזכירה שגם אם כרגע את חווה המון ייאוש, היו לך תקופות חזקות ושקרו בהם הרבה שינויים טובים והתקדמות. חשוב לזכור את זה דווקא ברגעי הקושי.

 

[ענווה ונכנעת]

אין לי תשובה

אם הייתה... כנראה לא הייתי כאן...

רק חושבת שחלק חשוב בהתמודדות הוא שלצד המאבק בחולי יהיו דברים טובים שימלאו את החיים ויתנו טעם למלחמה.
אני חייבת תקופות שלמות לבת הזוג שלי ששרדתי רק בזכותה ועדיין יש ימים כאלו והיו ימים שהייתה זו העבודה או חברות טובות שהחזיקו אותי ונתנו טעם. בתקופות שיש לי יותר טוב ואור אז קל לי יותר להתמודד ולהתעסק פחות באוכל ובהרס. יצא קצת קיטשי אבל מאמינה שהכוונה עוברת

 

[רגישה1855]

חושבת על השאלות האלה גם המון....

הלוואי שנצליח למצוא את התשובות להן.
איתך ושולחת חיבוק ענק!