()

()

אין מי שישמור עליי, רק אני, ולא למדו אותי איך, ואני בקושי יודעת לבקש עזרה -- ותמיד לבד, לבד, אין מי שישמור עליי
 
בדידות זה קשה נורא.

וזה באמת לא קשור לכמה אנשים יש סביבך או למי זמין עבורך מתי.
יש מקומות והתמודדיות שבהם מרגישים לגמרי לבד גם כשיש עם מי לדבר.
אני יודעת, וגם יודעת איך זה מרגיש כשאת צריכה נורא שישמרו עלייך, צריכה שמירה והגנה של רחם, אבל מבינה שאת היחידה שיכולה לעשות את זה עבור עצמך, כשאת בכלל לא יודעת אם את רוצה ואם יש לך כח.

אני מרגישה בשבילי זה היה כמו ציר כזה, עם ההתבגרות נהייתי יותר ויותר לבד עם דברים, צריכה לשאת את עצמי בידי יותר ויותר, ורק אחרי שידעתי לעשות את זה, וקיבלתי את זה, מצאתי שוב מקומות להשען בהם ומקומות שבהם אני יכולה בכל זאת לקבל דאגה ושמירה מהסוג הזה.

בנתיים, איתך.
 
למעלה