@

[m e r e]

@

לפעמים אני לא מבינה איך קורה שמחלימים מזה, איך זה אפשרי בכלל לשחרר. זה אפשרי? אתן מאמינות בהחלמה? מישהו עוד מאמין בי? (כי אני לא בטוחה שאני מאמינה, שזה נכון עבורי.)


(אני נכנסת ויוצאת מהלופים האלו בזמן שהגוף שלי סובל ואני מספרת לעצמי סיפורים על כמה שהחיים שלי טובים. החיים שלי באמת טובים. באמת. אני מפחדת שאשאר חולה לנצח.)

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני מאמינה בהחלמה.

אני יודעת שלפעמים צריך המון כח כדי להמשיך ולהאמין בה. לפעמים זה נראה בלתי אפשרי ממש לעשות את הוויתורים שצריך, ואת הצעדים שצריך כדי להיות בריאה.
אבל זה אפשרי, עשו את זה כבר הרבה, ועוד יעשו,
וגם את יכולה.

את חושבת על מה משאיר אותך שם? מה יש שם שאת לא מוכנה לוותר עליו?

לא מפסיקה להאמין באפשרות ובך.

 

[אלומת האור]

אני מאמינה בהחלמה רק להיום

כל יום, ליום אחד בלבד.

 

[levshavur]

למר

שלום לך
אני מאמינה שכן יש החלמה ואני מאמינה שעם כוח רצון חזק אפשר גם להחלים זה תהליך קשה אבל אפשרי..
לבשה..

 

[ג ר נ י ו ם]

אני לא מאמינה בהחלמה.

מושג אמורפי מדי בשבילי. אני מאמינה בעשייה, ולאורך שנים. בלאכול, לא להקיא, לשמור על לכל הפחות מינימום של משקל תקין, ובשלב מסוים על מעל לזה. ואני בעיקר מאמינה שזה לוקח זמן והרבה הרבה עבודה קשה, וזה נהיה קשה יותר ככל שהחיים שאת חיה הם טובים יותר, או (במקרה שלי, נגיד) ככל שיש דברים דחופים יותר לטפל בהם.

אבל אני מאמינה (כבר אמרתי לך לא?) בהחלמה כרונית. ובתקופות חסד. ותקופות שבהן החסד הוא היכולת אחר כך להרים את הראש.

(הייתי כנה; אני לא יודעת אם זה מה שרצית לשמוע; סליחה אם ייאשתי).