13 שנים ?!

13 שנים ?!

השבוע מלאו למוות שלה - 13 שנים. בר מצווה, אם תרצו. היינו היום בעלי, הילדים ואני בבית הקברות. אחותה בחרה להגיע לשם בערך שעה קודם. למרות שידעה שנהיה שם אח"כ. אני מרשה לעצמי לא להתרגז אפילו על זה. היה לי תור לרופא אלרגיות עם הקטנה ובחרתי לא להזיז אותו. אמרתי להם מראש. וזהו.
בכל אופן, היינו אנחנו משהו צנוע. הקטנה שלי כתבה לה מכתב והקריאה אותו, שפכנו מיים. קראנו משהו מספר התפילות וזהו.
מוזר. 13 שנים. לפעמים זה נראה כאילו היה אתמול. ולפעמים אני חושבת שזה היה עוד כשהיו תאומים כשלא היה אייפון, כשהבן שלי היה בבית ספר יסודי. כשאני הייתי אחרת. בעצם איך הייתי בכלל ? מה השתנה בי ב13 שנים ? האם בכלל היא הייתה מזהה אותי. לא פיזית, כמובן, אבל, מבחינה רגשית. לא זוכרת שהיו לי רצונות/
שאיפות. הרבה התעורר אחריי המוות שלה. כשהבנתי שפתאום הכל יכול ליהגמר בגיל 57. אולי בגלל זה יש לי ילדים כל כך גדולים ? אולי משהו אמר לי להזדרז ? לפעמים אני חושבת על זה כשאני חושבת מדוע התחתנתי בגיל 20 וילדתי בגיל 24. האם זה היה כדי שאמא שלי תהנה לכמה שנים מהילדים שלי ? המחשבה הזאת מנחמת אותי. לכן, אני חושבת שזה בסדר להמשיך ולחשוב אותה. בטח תסכימו איתי.
היה לי יוםמאוד מוזר היום. באמת. ההליכה הזאת לרופא. הילדה שלי שפחדה מהדקירות של בדיקת האלרגיה. הנכונות שלי להרגיע אותה. אח"כ הלכנו המון ברגל ובדרך היא השמיעה לי שירים מהטלפון של שלמה ארצי וגלי עטרי. והיה לנו זמן אם - בת. ואח"כ בית הקברות. יום מוזר. מאוד.
סליחה על החפירה, אבל בשביל זה אתן פה. נכון?
תודה, ק.
 

אשבל1

New member
מרגש לקרוא על ההתלכדות של משפחתך

מול קיברה של אמך
 

samsonite woman

New member
יש לי אנטגוניזם לא מוסבר לאזכרות

גם אמא שלי נפטרה כמעט באותו גיל (58). לפעמים אני מסתכלת מסביב, אפילו על חמתי וחושבת שזה שעדיין יש לה שני הורים (טפו טפו) זה סוג של נס...הרבה דברים השתנו:אז שהיא הלכה לי הזמן הפך ליותר לא מוחשי (אם זה נשמע הגיוני למישהי), וכל מיני ערכים נעלמו וצצו חדשים במקומם למשל שעכשיו להיות אמא זה כבר לא משהו מופרך (מתכננים להיכנס עוד שנה בערך להיריון). האמת שרק תיכננתי לכתוב שהמחשבה הזאת, שילדת מוקדם כדי שהיא תספיק להינות מהם הגיונית בעיניי :)
 
למעלה