....

[someone343]

....

אני אף פעם לא מרשה לי להרגיש כואב לי , במילים זו דורש ממני הרבה..
ומשאיר איתי מטען כבד
אבל שוב כואב..
אני מפחדת לצאת מהבית , לא רואה את עצמי מתקשרת עם אנשים
הדיכאון כולא אותי
נשברת מבפנים..

 

[someone343]

להרגיש= להגיד*

 

[קולדון]

אולי תנסי?

אפילו שקשה.. מהניסיון שלי עם ההפרעות האלו- אם זה קשה לך כנראה שזה צעד נכון...

מה יקרה אם תגידי במילים?

 

[someone343]

אם אצליח

אני ארגיש מעוררת רחמים או מושכת תשומת לב..
אני רגילה להסתיר, לפעמים אפילו אני לא רוצה להקל עליי ולהעניש
ומאד קשה לי תאר את ההרגשה של הדיכאון
קשה לי למצוא את המילים..
אני מצליחה לדבר רק על האובדנות, על הכאב שזה מגיע איתו קשה לי..

 

[hory0]

מזדהה עם הכאב כל כך..

מקווה שמחר יהיה יום חדש,וטוב מעט יותר מקודמו.
שולחת חיבוק חזק!!!!

 

[someone343]

תודה..

תודה על החיזוק
מקווה לשרוד את היום..

 

[sanest]

מזדהה כ"כ. אולי תנסי לכתוב על זה?

לעצמך, כמו יומן. מה קורה איתך, מה את מרגישה.
ברגע שתבהירי לעצמך איך את מרגישה בדיוק יהיה לך יותר קל להיפתח גם לאחרים.
בהצלחה!

 

[someone343]

אני כותבת

כמעט תמיד, מדי פעם הבאתי את זה לטיפול
בזמן האחרון אני לא כותבת הרבה...
מדי פעם אני רוצה לשמוע את עצמי אומרת את זה, לשמוע את עצמי מדברת
אומרת דיי, כואב לי, לא מסוגלת
אבל אחר כך אני כועסת, למה לא ספגתי והשארתי את זה בתוכי

 

[sanest]

אל כעסי על עצמך.

זה בסדר לפרוק. זה בסדר לדבר..
את צריכה להזכיר לעצמך את זה כל הזמן.

 

[someone343]

היום (אולי ט')

הייתה שיחה.. דיברתי קצת יותר, ניסיתי ממש
אחרי זה הרגשתי ממש רע, שנאתי את עצמי כל כך (הפעם לא על זה שהצלחתי לדבר, בכללי) והיה לי רצון לפגוע בעצמי וכ"כ רציתי לא להיות יותר,
אז ישבתי בספסל והאכלתי חתול, ליטפתי אותו ונרגעתי
שלחתי למטפלת SMS והיא חיזקה אותי קצת..
אני נאבדת בתוכי.. כנראה שבעוד חודש המינון בתרופות יעלה.. לא יודעת לאן אני הולכת, מצד אחד רוצה לשקוע ודי כי אין פתרון. מצד שני, רוצה להיות רגילה, להצליח לנשום מבלי שיכאב לי.
לא יודעת... משתגעת.. רוצה לישון אבל מפחדת לחשוב.
לא רוצה כלום יותר... צריכה לעבור את השבוע הזה.. איך אפשר..

 

[sanest]

מחזיקה אצבעות

שמחה לשמוע שדיברת קצת יותר, זה ממש חשוב..

שרק יהיה לך הכי טוב שאפשר!!