...

הפסקת הסבל

אינו "רעיון".

את כל חווית החיים, של כל יצור שהוא, אפשר לתמצת במשיכה של כל מה שנעים, מיטיב ומועיל - בטווח המיידי והרחוק, וב - דחייה של כל מה שאינו נעים, אינו מיטיב ומועיל ואפילו מזיק ממש עד כדי סכנת חיים.

תחשוב שניה על הקבלה שאתה לומד: כל הידע הוא להפוך לאדם שלם יותר (דומה לבורא) - קרי מאושר ושמח יותר, הוא בעצמו ואחרים באמצעות השפע שישפיע עליהם (בדומה לבורא), ולדעת ממה יש להמנע ואיך לא להיות ולעשות - איך לא להישאר במצב של 'לקבל לעצמו בלבד' - כלומר להישאר אנוכי, בור וכתוצאה מכך סובל וגורם סבל לאחרים.
 

neophile

New member
זה לא בדיוק אותו הדבר

כי אצל בעלי החיים הרתיעה מפני כל מה שאינו נעים מטיב מועיל ואפילו מזיק היא אינסטנקטיבית ברובה .

וגם האדם נרתע מפני כל מה שחיות נרתעות ממנו ( בילדותו )

אבל כשאתה מדבר על אשלייה ועל שחרור ממנה זה בעצם כמו להסביר שכל מה שאני רואה עכשיו זה דו מימדי ושיש מימד נוסף שאני לא רואה כרגע לכן כל מה שאני רואה הוא אשליה באופן יחסי .
מי שתופס שלוש מימדים , לא מודע למימד רביעי וכו'

תפיסת רעיון האשליה מחייב התייחסות לתפיסה עצמה - לחשוב על זה שאתה חושב וכו'

כל המצב הזה של חשיבה והדגש שלו ( גם אם חיות אחרות אינטילגנטיות חושבות הן לא יוצרות , אין להן אגודל ..) הוא מצב ייחודי לקיום של האדם .

מאוד יכול להיות שהחשיבה הזאת - היא מה שמכניס אותנו לאשלייה שיכלית שחיות אחרות אפילו לא יכולות להיות בה גם אם הן רוצות !

אבל לפי כל מה שקראתי והבנתי עד כה , זה חלק מנתיב ההתפתחות .
זה שיש לנו תפקוד שיכלי מפותח ודומיננטי זה האתגר שלנו .
מאוד יכול להיות שבלעדיו היינו חיים מצויין אבל אז לא היינו מי שהיינו (ואפשר להתבונן על קופים כדי לקבל רושם של מה שהיינו יכולים להיות ..בגן העדן האבוד ..)
 

neophile

New member
לסבול בגלל שאין לך אוכל

זה שונה מאוד מלסבול בגלל שאתה קיים באופן דו-מימדי ורוצה להתקיים גם במימדים גבוהים יותר .

הראשון הוא סבל כפוי בעוד שהשני הוא סבל מבחירה .

ברור שיש בסיס של הכרה בסבל כפוי בכל יצור חי אבל המעבר להכרה בבורות שלך הוא לא אוטומטי ... אם הוא היה אוטומטי הרי לא היה בו ערך .
 
ניאופיל, צר לי,

אבל אתה כנראה לא מבין מהו הסבל שהבודהה דיבר עליו. הבודהה דיבר על הסבל המצוי בכל אירועי חיינו המשמעותיים: לידה, זקנה, מחלה ומוות. על הסבל שמצוי בכל מה שאנחנו עושים: הניסיון לדחות מעלינו את הכאב, הפגישה עם זה שאינו רצוי ונעים, הפרידה מכל מה שרצוי ונעים וההשתוקקות האינסופית לכך שכל מה שרצוי ונעים יישאר לעד, דבר שהוא בלתי אפשרי כמובן, ולכך שכל מה שבלתי רצוי, בלתי נעים ומזיק פשוט ייגמר אחת ולתמיד, דבר שגם זה כמו קודמו, אינו אפשרי. מה הבודהה מציע כפיתרון למצבים אלה? לשנות את מצב תודעתנו, מן המסד ועד הטפחות. במקום להצמד ולהזדהות, לשחרר. במקום רק לרצות, לתת - ועוד דברים רבים נוספים.

כל מה שתיארתי אינו רעיון - אלא המציאות הקיומית של כל היצורים החיים ללא יוצא מן הכלל ולא רק אנשים, גם אלה שספק אם בכלל יש בהם רעיונות


כדי לראות את מה שהבודהה דיבר עליו לא צריך לקבל שום רעיון, אלא רק להיות עם ראייה צלולה ונכוחה. תורתו של הבודהה אינה "בודהיסטית", אלא אוניברסלית לחלוטין, גם אם מישהו לא מבין וכתוצאה מכך גם לא מסכים - עם אבחנותיו של הבודהה והפתרונות שהציע.
 
למעלה