..

[קשת 5]

..

אתמול הייתי בהלוויה, גם אמא - ל- 5 ילדים שהלכה לעולמה בגלל המחלה. הכי מוזר זה שלפני שלושה חודשים היא ניחמה אותי.. ועזרה לנו בשבעה ובישלה עבורנו .. איזה עולם... אני מאמינה שעכשיו היא פוגשת את אמא שלי ואומרת לה איך אנחנו מתמודדדים.. ואיך היה בהלוויה שלה. ובשבעה..
אתמול היה לי יום קשה .. כי הכל החזיר אותי אחורה.. איך אני לפני 3 חודשים הייתי בהלוויה של אמא שלי.. אתמול בהלוויה הלכתי לנחם את הילדים ולא היה לי מה לומר... הילדה הגדולה שלה אמרה לי.. ראית אני ניחמתי אותך ועכשיו את באה לנחם אותי... איזה עולם... ופשוט נעלמו לי כל המילים וכל המשפטים שתמיד אומרים ... " הזמן עושה את שלו" , "יהיה בסדר.." , "אתם תעברו את זה" ,"אלוהים נותן מכשולים למי שהוא יודע שיתמודד עם זה" , "עכשיו אמא לא סובלת והיא נחה ולא כואב לה", אבל כל המשפטים האלו נעלמו לי.. אני אחת שעברתי את זה אני יודעת מה זה לאבד אמא... אז אמרתי לה תבכי .. תוציאי את זה.. יש על מה לבכות... ולא רציתי לשקר לה ולהגיד לה את המשפטים האלו.. כי מי שאומר את זה לא באמת עבר את הכאב הזה.. לאבד אמא.. אני ומשפחתי איבדנו אמא בגיל צעיר .. רק בת 48 במותה... ויש לי אחות בת 14... אני בת 26.. אבל אני כן יודעת שזה לא משנה באיזה גיל אתה מאבד אמא... זה תמיד קשה...
אז מה שנותר לי זה ללכת לנחם בשבעה .. לעזור כמה שאפשר. . ואח"כ
לחזור לחיי ולשיגרה ... וכאילו הכל ממשיך.. אבל לאותה המשפחה יש אבן על הלב שתלך איתם כל יום , כל דקה, שניה, ומחשבה ... על כך שהכל יכל להיות אחרת אם אמא הייתה פה..

 

[אשבל1]

עצוב, עצוב

 

[הוריקן 27]

זה אף פעם לא נגמר

אני קוראת את מה שכתבת וזה פשוט לא נתפס. עוד לא הצלחת לשלוף את עצמך מהכאב שלך וכבר את נשאבת מחדש לסיטואציה כל כך דומה. כל סיפור הוא כל כך דומה וכל כך שונה ואחר. אני קוראת על המשפחה , על הילדים ואין לי אפילו חשק לנסות להבין - כי אני לא חושבת שאפשר להבין.
אני חושבת שאולי היום, מהמקום שלך ועם "הנסיון" הכל כך טרי שיש לך את מבינה את המשקל של המשפטים. כמה הם היו חשובים לך, מה הם עשו לך - אם הם חשובים, תומכים ומחזקים. אני יכולה לומר לך שבתפיסת העולם שלי, מהמקום הכואב והמדמם שלי שזה עצבן אותי נורא שאמרו לי "אמא לא סובלת כבר" ו"תהיי חזקה" ו"אנחנו אתך" - היו משפטים שרק עצבנו אותי. עד היום הם מעצבנים אותי. מאיפה מישהו יודע אם כואב לה או לא? מישהו יודע משהו? - אני הרגשתי שאנשים באמת עם כוונה טובה אומרים דברים כי אין משהו אחר לומר והם מרגישים שהם רוצים לומר משהו. ממקום טוב.
אבל זה באמת מבנה אישיות ואיך אתה מסוגל להכיל את מה שאומרים ומה עושים עם מה שאמרו לך או להם. יש כאלה שזה מחזק אותם. אני התייחסתי לזה כאילו זה מס שפתיים ואולי לכן זה עצבן אותי ותיסכל אותי.
אני לא יודעת מהיכן תגייסי את הכוחות ללכת ולעזור. כן, אני באמת מאמינה שאת אדם סופר חזק שאת מצליחה להיות חלק מכל מה שקורה שם עכשיו ולא להשאב לתוך הסיטואצייה.
מה שבטוח - את העזרה הכי פרודוקטיבית שיכולה להיות. את עדיין בתוך הסרט הזה. יותר מדי קרוב ויותר מדי בתוך התהליך. שיהיו לך המון כוחות ומגיע לך קצת שלווה כבר.
לילה טוב