11 חודש

[sapirs19]

11 חודש

כבר עברו 11 חודשים מאז שאני נפטרה זה עבר כל כך מהר וכל כך לאט כי מרוב שהתרגלתי להיות בלעדיה זה נראה כאילו עברו שנים... אני מפחדת מהרגע שכולם יבחנו אותי יבדקו אותי לראות איך אני מסתדרת איך אני נראית בלעדיה...והאמת שזה עושה שינוי ברור שאני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד כי אף אחד לא יבין איך אני ארגיש..אפילו המשפחה שלי אפילו הם לא יודעים מה זה לאבד אמא בגיל צעיר כל כך כי עד היום היא עוזרת להם...שאני עושה משהו לא טוב ומרגישה בזה כי אני יודעת שאכזבתי אותה שזה מה שהיא לא רצתה...

 

[mykal]

ככה הזמן לא עמד מלכת,

את עושה הכל כדי 'להשפט' ע"י המשפחה המורחבת. חבל! תעשי הכל כמו שאת מבינה, ואל תקשיבי לבקורות--אינך עומדת למשפט. ומה שאת עושה--אמך גאה בך. היא סומכת עליך. תהיי נאנמנה ליכולות שלך, לרצונות שלך. וכן חשוב לדבר. נצלי את הפורום לפריקה אם אין לך עם מי לדבר. אל תעמיסי על עצמך את הכובד הזה. מאחלת לך רגיעה. ותנחומים.

 

[אשבל1]

מסכימה עם mykal

ורוצה לומר לך, שאת כל כך צעירה , ונמצאת במצב לא פשוט בכלל, ואת עושה את הטוב ביותר שאת יודעת, ואני בטוחה שאמא שלך מעריכה אותך מאוד, תפרגני לעצמך על ההתמודדות שלך ולא חושבת שבוחנים אותך, אני חושבת שדואגים לך. ואם קשה לך לדבר עם אחרים טוב שאת כאן משתפת ופורקת. אני זוכרת שסיפרת שאמא שלך נהגה לשיר לך , אני מקדישה לך את השיר: http://www.youtube.com/watch?v=M2rz7nTZUq0&feature=related מחבקת אותך חזק, ואם תוכלי, חבקי את פחדייך ותשחררי אותם, אמנם מזה 11 חודשים את בעולם חדש , אבל יש בו הרבה טוב, יש בו גם חצי ירח, נכון?