שם שם שם חחח ניקוד
New member
-
12.12.07 היום מצאנו את אחי הגדול, מזל טוב דני, יש לך יום הולדת, אתה בן 24 היום.. לפחות היית.. אני היא זאת שראתה אותך ראשונה, עשית את המעשה בחדר שלך. דקרת את עצמך בדיוק בלב ועשית סיבוב של 360 מעלות, ורק לאחר מכן יצאה נשמתך לחופשי. כך אמרו החוקרים. בסך הכל רציתי להעיר אותך.. רציתי לראות מה שלום ילד היום הולדת, כ"כ ציפית ליום הזה. כל החקירות וגביית העדויות מכולנו, נערכו יום שלם בערך, כל היום המיוחד שלך דני, התבזבז על חקירת מותך הטרגי. העובדה שבחרת להיות כזה אמיץ, ולהוכיח לנו ולעצמך שאתה מסוגל, ושאתה יכול לעמוד במילתך. דני שלי, שרתי לך שיר יום הולדת, ואפיתי לך עוגה, והדלקתי את הנרות.. אך לא אתה כיבית אותם, אלה אני. אני ביקשתי כמתנת יום הולדת בשבילך לעלות לגן העדן, לעבור לצד היפה הזה שאותו ייחלת לעצמך. אף אחד לא יודע למה בעצם, למה בחרת למות? למה בחרת לשים סוף לעתידך המבטיח, המושלם והורוד הזה שציפה לך בקוצר רוח? למה החלטת לוותר? 13.12.07 הלוויתיך התקיימה בבוקר, על אף השעה הציפורים דממו, ולא היה מי שיצייץ לי שיר שמח עוד. מעטה אשמע רק את הצליל העמוק והחד שלא מפסיק לדקור חזק בלב, של הדממה שלך, של הצליל שלא ישמע ממך עוד. היו אנשים רבים ספור.. באמת, אנשים שאנחנו בכלל לא ידענו שהכרת. המון חברים מחיפה, מראשון, אנשים שלא היית מתאר כנראה את חייך בלעדיהם, בזמן שאנחנו יושבים בבית ומתעלמים מבעיותיך, מתעלמים. כולם הגיעו לחלוק כבוד אחרון.. דני, זה בכלל לא היה דומה להלוויות שראיתי עד היום. לפני שנכנסנו לבית הקברות, כמובן שאני, אמא ואבא, סבא וכולם… כל הקרובים באמת, בכו דמעות מרות משתכולי אי פעם לתאר, אבל רק כשנכנסו, וגופתך הייתה מונחת במרכז החדר ושפתאום נתפס אך לא נתפס שאתה באמת איננו, שהרב התחיל לקדש לעילוי נשמתך, אז היורה האמיתי הגיע. ים של דמעות.. כולן בעודן חמות, ורבות, מרטיבות את לחיינו ואת חולצותינו השחורות והקרועות. אמא לא הייתה מסוגלת לעמוד על רגליה, גם סבתא ודודה דורית לא. דני.. תראה מה עוללת הפעם, שוב אתה גורם לכולנו לבכות. לקחו אותך לקבר שלך.. למקום בו תנוח לעולם. למקום שממנו לא תקום בבוקר לעבודה, למקום שלא יקראו לך ממנו עוד, וגם אם יקראו, הרי שזה יהיה חסר טעם. עכשיו יותר מתמיד צבט לי הלב, הדמעות לא הפסיקו אבל לפתע גל קור תקף אותי והרגשתי עכשיו שמשהו בתוכי מת. גם פרצופים מוכרים ניתן היה לראות בוכים עכשיו, חבריך, רותםת יעקב, עומר, מתן.. מי לא בא לבכות עליך דני? הבאנו לכבודך את אביתר בנאי.. שיקדיש לך כמה שירים שאותם אהבת יותר מהחיים עצמם מסתבר. אחרי ההלוויה, שהורדנו אותך, וכיסינו אותך באדמה שי שאלה את אמא איפה את ולמה אתה לא בא לשיר איתה עכשיו ולמה כולם בוכים? אמא אמרה לה שאתה עייף קצת מהכל והלכת לישון ועכשיו כולם בודדים. אנחנו, וכל האנשים מסביב. כולם בוכים... כולם בוכים. 14.12.07 יום הולדתו של חברך הטוב עומר. כל ה"חוגגים" באו לשבת שבעה איתנו.. עומר ישב במרחק מכולם, ורק הסתכל בתמונה שלך, ספציפית מאוד, כל הזמן. שתמונה רואים אותך עושה את סימן הניצחון המפורסם עם בגדי הסנפלינג מטיול בסוכות האחרון שבו אתה, הנער עם פחד הגבהים הכי נוראי שהכרתי, עשית את הסנפלינג כמו גדול. היית גאה בעצמך, רואים את זה בעיניך, בחיוך שלך הלבן שינים. היית חיכן. לאחר השתהות קלה מצדו של עומר הוא ביקש לקחת לעצמו את התמונה, הוא אמר שהיא מסמלת כמה תכונות מרכזיות שלך, האומץ והחן. כמובן שאמא נתנה לו.. דרך אגב דני, הבאנו לו את הפוסטר שציירת לו, הוא אמר שמתכוון לתלות אותו בחדר, הוא בכה כאשר קרא את משפט בתחתית. זוכר מה כתבת? " I was born to make a world happy " טוב, למעשה כולנו התרגשנו למראה הפוסטר.
12.12.07 היום מצאנו את אחי הגדול, מזל טוב דני, יש לך יום הולדת, אתה בן 24 היום.. לפחות היית.. אני היא זאת שראתה אותך ראשונה, עשית את המעשה בחדר שלך. דקרת את עצמך בדיוק בלב ועשית סיבוב של 360 מעלות, ורק לאחר מכן יצאה נשמתך לחופשי. כך אמרו החוקרים. בסך הכל רציתי להעיר אותך.. רציתי לראות מה שלום ילד היום הולדת, כ"כ ציפית ליום הזה. כל החקירות וגביית העדויות מכולנו, נערכו יום שלם בערך, כל היום המיוחד שלך דני, התבזבז על חקירת מותך הטרגי. העובדה שבחרת להיות כזה אמיץ, ולהוכיח לנו ולעצמך שאתה מסוגל, ושאתה יכול לעמוד במילתך. דני שלי, שרתי לך שיר יום הולדת, ואפיתי לך עוגה, והדלקתי את הנרות.. אך לא אתה כיבית אותם, אלה אני. אני ביקשתי כמתנת יום הולדת בשבילך לעלות לגן העדן, לעבור לצד היפה הזה שאותו ייחלת לעצמך. אף אחד לא יודע למה בעצם, למה בחרת למות? למה בחרת לשים סוף לעתידך המבטיח, המושלם והורוד הזה שציפה לך בקוצר רוח? למה החלטת לוותר? 13.12.07 הלוויתיך התקיימה בבוקר, על אף השעה הציפורים דממו, ולא היה מי שיצייץ לי שיר שמח עוד. מעטה אשמע רק את הצליל העמוק והחד שלא מפסיק לדקור חזק בלב, של הדממה שלך, של הצליל שלא ישמע ממך עוד. היו אנשים רבים ספור.. באמת, אנשים שאנחנו בכלל לא ידענו שהכרת. המון חברים מחיפה, מראשון, אנשים שלא היית מתאר כנראה את חייך בלעדיהם, בזמן שאנחנו יושבים בבית ומתעלמים מבעיותיך, מתעלמים. כולם הגיעו לחלוק כבוד אחרון.. דני, זה בכלל לא היה דומה להלוויות שראיתי עד היום. לפני שנכנסנו לבית הקברות, כמובן שאני, אמא ואבא, סבא וכולם… כל הקרובים באמת, בכו דמעות מרות משתכולי אי פעם לתאר, אבל רק כשנכנסו, וגופתך הייתה מונחת במרכז החדר ושפתאום נתפס אך לא נתפס שאתה באמת איננו, שהרב התחיל לקדש לעילוי נשמתך, אז היורה האמיתי הגיע. ים של דמעות.. כולן בעודן חמות, ורבות, מרטיבות את לחיינו ואת חולצותינו השחורות והקרועות. אמא לא הייתה מסוגלת לעמוד על רגליה, גם סבתא ודודה דורית לא. דני.. תראה מה עוללת הפעם, שוב אתה גורם לכולנו לבכות. לקחו אותך לקבר שלך.. למקום בו תנוח לעולם. למקום שממנו לא תקום בבוקר לעבודה, למקום שלא יקראו לך ממנו עוד, וגם אם יקראו, הרי שזה יהיה חסר טעם. עכשיו יותר מתמיד צבט לי הלב, הדמעות לא הפסיקו אבל לפתע גל קור תקף אותי והרגשתי עכשיו שמשהו בתוכי מת. גם פרצופים מוכרים ניתן היה לראות בוכים עכשיו, חבריך, רותםת יעקב, עומר, מתן.. מי לא בא לבכות עליך דני? הבאנו לכבודך את אביתר בנאי.. שיקדיש לך כמה שירים שאותם אהבת יותר מהחיים עצמם מסתבר. אחרי ההלוויה, שהורדנו אותך, וכיסינו אותך באדמה שי שאלה את אמא איפה את ולמה אתה לא בא לשיר איתה עכשיו ולמה כולם בוכים? אמא אמרה לה שאתה עייף קצת מהכל והלכת לישון ועכשיו כולם בודדים. אנחנו, וכל האנשים מסביב. כולם בוכים... כולם בוכים. 14.12.07 יום הולדתו של חברך הטוב עומר. כל ה"חוגגים" באו לשבת שבעה איתנו.. עומר ישב במרחק מכולם, ורק הסתכל בתמונה שלך, ספציפית מאוד, כל הזמן. שתמונה רואים אותך עושה את סימן הניצחון המפורסם עם בגדי הסנפלינג מטיול בסוכות האחרון שבו אתה, הנער עם פחד הגבהים הכי נוראי שהכרתי, עשית את הסנפלינג כמו גדול. היית גאה בעצמך, רואים את זה בעיניך, בחיוך שלך הלבן שינים. היית חיכן. לאחר השתהות קלה מצדו של עומר הוא ביקש לקחת לעצמו את התמונה, הוא אמר שהיא מסמלת כמה תכונות מרכזיות שלך, האומץ והחן. כמובן שאמא נתנה לו.. דרך אגב דני, הבאנו לו את הפוסטר שציירת לו, הוא אמר שמתכוון לתלות אותו בחדר, הוא בכה כאשר קרא את משפט בתחתית. זוכר מה כתבת? " I was born to make a world happy " טוב, למעשה כולנו התרגשנו למראה הפוסטר.