מישהי שלא קיימת
New member
...
אני קוראת פה ובוכה, אחרי כל-כך הרבה זמן שלא בכיתי, כשבכלל לא עבר כל-כך הרבה זמן. עברו כמעט 3 חודשים ואני עדיין לא מצליחה לעכל את זה שאת כבר לא כאן, איך זה יכול להיות, שבין-רגע נעלמת ככה? מוזר לי שדווקא עכשיו, כשאת כבר לא פה, התחלתי להתקרב לאמא שלך. שזה קצת מוזר, כי לא באמת יצא לי לדבר איתה או בכלל לראות אותה לפני זה. היא נחמדה, אמא שלך. אני חושבת שאני באמת יכולה להגיד שאני אוהבת אותה. היא הגיעה לביה"ס לא מזמן, לראות את ההצגה שלנו, כי הזמנתי אותה. לא היה לי נעים להזמין אותה, חשבתי שאולי יהיה לה קשה לבוא לביה"ס שוב, אבל הזמנתי אותה, והיא הגיעה. כל הערב הייתי לחוצה כי הכל היה חייב להיות מושלם, אפילו יותר מהפעמיים האחרות שבהן הצגנו. כי היא שם. כי בשבילה סה צריך להיות מושלם. מוזר לי נורא לכתוב לגוף ראשון. אני תמיד חושבת לפי ההגיון, ונראה לי מוזר מדי לכתוב למישהו שלעולם לא יקרא את זה. אבל משום מה...ככה זה יצא, מהראש אל המקלדת. לא, מהלב. כולם המשיכו ואני תקועה.
אני קוראת פה ובוכה, אחרי כל-כך הרבה זמן שלא בכיתי, כשבכלל לא עבר כל-כך הרבה זמן. עברו כמעט 3 חודשים ואני עדיין לא מצליחה לעכל את זה שאת כבר לא כאן, איך זה יכול להיות, שבין-רגע נעלמת ככה? מוזר לי שדווקא עכשיו, כשאת כבר לא פה, התחלתי להתקרב לאמא שלך. שזה קצת מוזר, כי לא באמת יצא לי לדבר איתה או בכלל לראות אותה לפני זה. היא נחמדה, אמא שלך. אני חושבת שאני באמת יכולה להגיד שאני אוהבת אותה. היא הגיעה לביה"ס לא מזמן, לראות את ההצגה שלנו, כי הזמנתי אותה. לא היה לי נעים להזמין אותה, חשבתי שאולי יהיה לה קשה לבוא לביה"ס שוב, אבל הזמנתי אותה, והיא הגיעה. כל הערב הייתי לחוצה כי הכל היה חייב להיות מושלם, אפילו יותר מהפעמיים האחרות שבהן הצגנו. כי היא שם. כי בשבילה סה צריך להיות מושלם. מוזר לי נורא לכתוב לגוף ראשון. אני תמיד חושבת לפי ההגיון, ונראה לי מוזר מדי לכתוב למישהו שלעולם לא יקרא את זה. אבל משום מה...ככה זה יצא, מהראש אל המקלדת. לא, מהלב. כולם המשיכו ואני תקועה.
