...

lital172

New member
...

כבר עבר שבוע..ועדיין לא מסוגלת לעכל. את הלכת לי. הלכת לכולנו. כל הימים האלו מאז שעזבת..מאז שזה קרה. לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך. על רגעים שהיו לי איתך. על הצחוק שלך והחיוך שלך..והמצבי רוח שהיה עצוב..ולפעמים שבאת שראית שהיה לי עצוב ונתת לי להרגיש ביחד. מסתכלת על השמיים ורואה אותך. את הפנים שלך. רבקה, את כל כך חסרה לי.. כל כך כואב לי. עדיין מקווה כל יום שאני אגיע לשם שהכל יהיה טעות ואני אראה אותך והכל יחזור לשיגרה.. יום חמישי לא יכולתי אמרתי לאמא לעשות סיבוב בשכונה שלך איפה שגרת..רציתי לחפש את המודעת אבל..קיויתי עוד שתחזרי..שתבואי כמו תמיד ותצעקי למה המזגן דולק ושחם לך, ותשחקי איתי רמי..ושנאכל ביחד ונעשה פעיליות..שפשוט יחזירו לי את רבקה. רבקה שלנו. וזהו..ראיתי את המודעת אבל עלייך. הבנתי שזה הסוף. התקווה התאבדה. התקווה שלי מתה, התנפצה באותו רגע. הבנתי שזה נגמר. לא יכולה להמשיך.. כל כך מתגעגעת. מקווה שטוב לך עכשיו, מקווה שאת לא סובלת.
 
למעלה