...
אבודה. הזויה. כואבת. מתגעגעת. רוצה לצעוק!! אוטוטו ימלאו שנתיים ליום הולדתך ויום מותך. כל כך רוצה לקנות לך מתנה, במקום זה קונה מתנות לבני דודיך, פיצוי לנפש שאיבדה אותך? יש דבר כזה- פיצוי? נפרדתי ממך כל כך הרבה פעמים במהלך השנתיים האחרונות ואתה מתעקש לא לעזוב, שחררתי אותך - מה אתה עדיין מחפש פה? עזור לי להמשיך...אהבתי, נתתי ואין בי כבר כוחות. אתה עוקב אחרי? אל תדאג גם השנה אדליק נר לזכרך, גם שנה הבאה- מבטיחה. רק תן לי המשיך הלאה, בלב שקט. לא, אל תקנא. נכון, אני עורגת לילד נוסף (לעולם לא אחד שיחליף אותך!), אבל זה גם לא יקרה בקירוב. אף אם יקרה הדבר בעתיד, לנצח תהיה הבכור שלי! לילה הזוי עבר עלי, לילה שהוקדש לך, בין כל הפעילויות של השגרה פתאום עלית וכמו התעקשת להזכיר לי את קיומך, כאשר מעולם לא התקיימת. אז היום לך: 2 ידיים, 2 רגליים, 2 עיניים (ישנוניות משהו), אף אחד ופה אחד, אז מה?? לא הייתה לך נשמה, אז מה שווה גופך?? מה?? תגיד לי אתה. עייפות. לא רק של הלילה הלא שקט הזה. לאות כי לא מצליחה להרפות. רוצה לבכות, אך יבשו הדמעות. זה שאיני בוכה, אין אומר שאיני זוכרת- אותך! זוכרת... את הפעם הראשונה שזזת, חודש שלישי, היית רק דגיגון והרגשתי אותך והתרגשתי ממך, כל צילומי האולטרסאונד שמורים בכספת, מזכירים לי את דמותך. למה? למה לא צילמתי אותך בלידתך? הרי היית מושלם. זוכרת את המילים שלי אליך:´ אמא אוהבת אותך´- רומן שלם ביני לבינך, ולא הרגשתי בוגדת באביך. האהבה שלי אליך- יודעת היום- היא האהבה הכי גדולה שחוויתי או אחווה בחיי. בכור שלי, אני זוכרת...מתגעגעת, כואבת, אני מקווה שתוכל להבין את הצורך שלי להמשיך, לסלק את הכאב הבלתי נסבל הזה, הכאב שמשתק. תן לי ללכת, שחרר אותי, בוא לבקר פעם בשנה, ביום הולדתך/מותך, אהיה שם רק עבורך, יום אמא- בן. רוצה להמשיך. רוצה להשתחרר. די. ...
אבודה. הזויה. כואבת. מתגעגעת. רוצה לצעוק!! אוטוטו ימלאו שנתיים ליום הולדתך ויום מותך. כל כך רוצה לקנות לך מתנה, במקום זה קונה מתנות לבני דודיך, פיצוי לנפש שאיבדה אותך? יש דבר כזה- פיצוי? נפרדתי ממך כל כך הרבה פעמים במהלך השנתיים האחרונות ואתה מתעקש לא לעזוב, שחררתי אותך - מה אתה עדיין מחפש פה? עזור לי להמשיך...אהבתי, נתתי ואין בי כבר כוחות. אתה עוקב אחרי? אל תדאג גם השנה אדליק נר לזכרך, גם שנה הבאה- מבטיחה. רק תן לי המשיך הלאה, בלב שקט. לא, אל תקנא. נכון, אני עורגת לילד נוסף (לעולם לא אחד שיחליף אותך!), אבל זה גם לא יקרה בקירוב. אף אם יקרה הדבר בעתיד, לנצח תהיה הבכור שלי! לילה הזוי עבר עלי, לילה שהוקדש לך, בין כל הפעילויות של השגרה פתאום עלית וכמו התעקשת להזכיר לי את קיומך, כאשר מעולם לא התקיימת. אז היום לך: 2 ידיים, 2 רגליים, 2 עיניים (ישנוניות משהו), אף אחד ופה אחד, אז מה?? לא הייתה לך נשמה, אז מה שווה גופך?? מה?? תגיד לי אתה. עייפות. לא רק של הלילה הלא שקט הזה. לאות כי לא מצליחה להרפות. רוצה לבכות, אך יבשו הדמעות. זה שאיני בוכה, אין אומר שאיני זוכרת- אותך! זוכרת... את הפעם הראשונה שזזת, חודש שלישי, היית רק דגיגון והרגשתי אותך והתרגשתי ממך, כל צילומי האולטרסאונד שמורים בכספת, מזכירים לי את דמותך. למה? למה לא צילמתי אותך בלידתך? הרי היית מושלם. זוכרת את המילים שלי אליך:´ אמא אוהבת אותך´- רומן שלם ביני לבינך, ולא הרגשתי בוגדת באביך. האהבה שלי אליך- יודעת היום- היא האהבה הכי גדולה שחוויתי או אחווה בחיי. בכור שלי, אני זוכרת...מתגעגעת, כואבת, אני מקווה שתוכל להבין את הצורך שלי להמשיך, לסלק את הכאב הבלתי נסבל הזה, הכאב שמשתק. תן לי ללכת, שחרר אותי, בוא לבקר פעם בשנה, ביום הולדתך/מותך, אהיה שם רק עבורך, יום אמא- בן. רוצה להמשיך. רוצה להשתחרר. די. ...