מה שיפה הוא
שסאות' פארק מצליחים לעשות את מה שפעם סימפסונס היו עושים.. מי שקצת שטחי יצחק מהבדיחות הרגילות בפרק.. מי שמעמיק יותר יבין איזה אלגוריה מבריקה יש פה ואיך כל משפט שדמות אומרת בהקשר של העלילה, ניתן "לחתוך" אותו ולהדביק אותו בפה של היוצרים בהקשר של המסר שהם רוצים להעביר... ובדרך מספיקים גם לצחוק על פאמילי גאי, סימפסונס, פוקס והכי יפה: על עצמם. ("אני מת על פאמילי גאי! אמנם הבדיחות לפעמים לא קשורות, אבל לפחות הם לא מנסים לדחוף כל מיני מסרים לצופים") פשוט בכיתי מצחוק בקטע הכי צפוי: בארט- "אני ילד די רע.." קרטמן- "באמת? תן דוגמא" בארט- "פעם תלשתי ראש של פסל" קרטמן- "אווו זה ממש רע.. פעם אחת איזה ילד עצבן אותי אז האכלתי אותו בהורים שלו" ראיתי כל בערך כל דבר שמאט סטון וטריי פארקר עשו אי פעם, ואני חושב ששני הפרקים האלה הם הדבר הגאוני והמושלם ביותר שיצא להם.