10 סיבות לצפות ב-Studio 60

Girl Afraid

New member
10 הסיבות שלי לראות סטודיו 60

1. מת'יו פרי. באתי בגללו, נשארתי הרבה בגללו. אני חושבת שהוא הוכיח מעל כל צל של ספק שהוא ראוי לכל ההערכה שלי במהלך השנים, ואף יותר. מפגין משחק מצוין, רב גוני ועם זאת, מצליח להיות המת'יו שאנחנו מכירים ואוהבים. הסיבה העיקרית לזה שאני מפחדת מהיום שהסדרה תרד, היא בעיקר בגלל שאני לא רוצה לראות את מת'יו חוזר לתפקידים פחות טובים. 2. העלילה. אין ג'אנקי של טלויזיה שלא יושב מרותק לסדרה הזאת. סדרה שמשלבת בתוכה כל כך הרבה דרמות ועוד מתרחשת מאחורי הקלעים של תכנית טלויזיה? באמת שקשה לבקש יותר. 3. הכתיבה והקצב. למרות שראינו קצת האטה בפרקים האחרונים, הכתיבה של סורקין, המאופיינת בקצב דיאלוגים רצחני, היא נותנת הטון המרכזית בסדרה. אם מפנים את המבט לשנייה, עלולים לפספס משהו קריטי, או אולי "רק" איזו דאחקה קטנה. התכנית כתובה ביותר מרובד אחד, כך שצפיות נוספות לעיתים טומנות בחובן הפתעות רבות. תוסיפו לזה שנינויות וסארקאזם לצד מרפקים בבטן האומה האמריקנית (שוב, לאחרונה קצת פחות), וקיבלתם את סורקין במיצג של כתיבה גדולה. 4. ההפקה המושקעת. סט עצום (סט בתוך סט, אם תרצו), תלבושות נפלאות (טום כלובסטר), שחקנים מהשורה הראשונה. רואים שלא חסכו כאן סנט, ואולי זה עוד יבוא לרעתה של הסדרה. 5. צוות השחקנים. בהמשך לסעיף הראשון ולסעיף הקודם. כל השחקנים הן פנים מוכרות לצופי הטלויזיה, וכולם עשו עבודה נהדרת בתפקידיהם הקודמים. לעומת זאת, אין כאן סטארים. נכון, ברור לנו מיהן הדמויות הראשיות, אבל אין לנו כאן איזה קלוני שמעמדו רם משל השאר. אז אמנם זו לא סדרת אנסמבל מובהקת (סטייל "חברים"), אבל בהחלט אפשר לסמן "וי" על עבודת צוות. הכימיה בין כולם נפלאה, בין אם מאט ודני, מאט והארי, דני וג'ורדן, ג'ורדן וג'ק. כל זיווג כזה מניב ניצוצות אדירים. בקיצור, נתקעתי בחמש, אבל תמשיכו את השרשור כי מעניין אותי לדעת מה אתם מוצאים בסדרה.
 
קצת קשה לי להוסיף,

אבל אני אגיד בקצרה שזאת פשוט אחת הסדרות הטובות שיש כיום בטלוויזיה. וכן, גם בגלל ששוב רואים את מת'יו על הסמול-סקרין
 
למעלה