1. הריני להודיעכם...

[שירה בלטר]

1. הריני להודיעכם...

כי לא לאחר בדיקת תוצאות המיונים לאשכול דוברות ומידע (דובר צה"ל) ולאשכול מיון ואבחון כ"א (מאבחנת פסיכוטכנית) נמצא כי אינני מתאימה לשיבוץ לתפקידים הדורשים מיון במסגרת אשכול(ות) זה. 2. עצם זימוני למיונים אלה מעיד על כישוריי ויכולתי ובטוחני כי אלה יבואו לידי ביטוי בקביעת התפקיד הצבאי אליו אשובץ. 3. הם מודים לי על נכונותי להשתתף בתהליך המיון המוקדם לצה"ל, ומאחלים לי הצלחה רבה בשירותי הצבאי ובהמשך דרכי. בשני המיונים נפלתי בשלב השלישי. מה אני עושה שדופק לי ת'ראיונות המכריעים??? להערכתי הם שומעים מדבריי שאני לא אדם ששלם עם דפיקויותיו. במקומות האישיים, הם גם מזהים את אותו קול, או ליתר דיוק חוסר-קול שלי- שמקבל החלטות די במנותק ממה שאני מרגישה. טוב לי עכשיו? אחרי שזיהיתי, איבחנתי, הבנתי? לא. לא טוב לי. ושלא יובן לא נכון- את המיונים אני לוקחת בפרופורציה, ומודעת שייתכן שאף אוכל לערער או משהו, אבל הבעיות שנראה לי שפסלו אותי- איתן ההתמודדות תהיה הרבה פחות קלה... לפחות הבגרות במתמטיקה שמצפה לי עכשיו לא תוכל לעלות עליהם, אני מקווה. יום טוב.

 

[שירה בלטר]

עליהם=עליהן

 

[יסמין43]

מעבר לעצם ההשתתפות בתוגה -

אולי רק כדאי לנסות לחתור באיזשהו אופן לתפקיד נחשק אחר? אני מאוד לא מתמצאת במערכת של היום, אבל אולי כדאי לא להשאיר את הדברים לחסדי הגורל? (אם זה רק אפשרי.) ואשר לכישלון בריאיונות (אם הבנתי נכון), אני לא חושבת שכדאי לך לשבור את הראש על זה. לכי תדעי למה הם מצפים ומה הם חושבים. ממש אין שום טעם להסיק מזה מסקנות או לחפש איזה משלל הקולות שלך הם לא אהבו. שיהיה להם לבריאות, והלאה לדרך. ורק לנסות לעצב את הדרך, כך שתהיה נעימה ככל האפשר.

 

[zimes]

את לא קשוחה מדי עם עצמך?

בחרת לך תכונה שלך שלא חן בעינייך, והחלטת ששני המראיינים שלך הפילו אותך על אותה תכונה. זה לא ניתוח סביר בעיני. יותר סביר, בעיני, שאת הבחינות עברת, כי בחינות את יודעת לעבור (כי, בינינו, אלה בחינות קלות), ואילו בראיון הם החליטו שזה לא בשבילך/את לא בשבילם. למה? אני לא יודעת. אז מה? לא הייתי מייסרת את עצמי ב"מדוע גוף ביזארי, שלא ידוע בשימוש רב בהגיון, מחליט לגבי החלטה מסוימת?". מה עשית במתמטיקה?

 

[nutmeg]

ואולי...

התכונה הזו שמריצה אותך להסיק מסקנות אישיות מרחיקות לכת על סמך רמזים דקים ומעורפלים היא זו שהיתה לך לרועץ? לא הכל באחריותך ובטח לא הכל בשליטתך, את יודעת. בהצלחה במתמטיקה! (גם בתשלי נבחנת היום, נגועה בחידק מזן לא ברור שמריץ אנשים להבחן ב-5 יחידות אחרי שכבר יש להם ציון ב-4 יחידות).

 

[גנגי]

'שמעי, מותק,

אני את הבגרויות שלי כבר עשיתי, כידוע, אבל כשהתקבלתי לצה"ל, אחרי תחנונים רבים (הרפואה המודרנית דאז לא אישרה שאני כאחד האדם, ואולי הם צדקו, מי יודע...), אני לא רוצה אפילו להתחיל לספר לך לְמה שלחו אותי, כאילו, ע"ס הבחינות שעשיתי.... הם חשבו כנראה שאני על סף פיגור או משהו דומה. הוחמאתי מאוד, ובכל זאת ערערתי לערכאות עליונות. אז אנא, להתייחס לצה"ל קצת בהומור, ולא לקחת קשה את ההחלטות שלהם. זה לא שכל דבר שהם אומרים אומר משהו עלייך. ועכשיו חיוך, כן?

 

[שירה בלטר]

../images/Emo13.gif

...ולו בגלל שסיימתי לפני רבע שעה את שלוש היחידות הראשונות... והלך יופי. תודה לכולם על התגובות, אתגיב אותן מאוחר יותר. (אני ממשיכה להתכונן עכשיו לחלק השני של הבחינה.

)

 

[מורגיין]

../images/Emo60.gif

צה"ל לא ידוע בגאונות יתר...

במקומות אזרחיים היית יכולה לבקש פירוט למה ועל מה נפלת וללמוד מזה אולי משהו על עצמך... בצה"ל, ברוב המקרים גם להם אין מושג

אני מציעה לך לא לדאוג ולישון טוב בלילה... תפקידך או שרותיך הצבאי לא מרמז בהכרח על אופייך האמיתי או שכלך, או על היכולת שלך בשום תחום שהוא, או משפיע על עתידך (אלא אם כן תרצי בכך אחרי שתשתחררי, יהיה לך מספיק זמן לדאוג לזה). הכל הצגה אחת גדולה.

 

[idanyd]

5 יחידות ביום אחד?

למה את עושה את זה לעצמך? אגב, אותי הצבא שלח להיות מש"ק תחזוקה (שזה מעין שם יפה לאפסנאי). אני מקווה שמי שמכיר אותי מכאן, יודע שאני מסוגל לקצת יותר מזה. אחרי שלוש שנים שם, אני לא אחדש כלום אם אומר שהגיון אינה תכונה המאפיינת את המערכת הזו, ושזה מה שמקבלים כשמבססים מערכת על מפקדים שאינם מספיק מוכשרים בשביל לקבל תפקיד משמעותי בחוץ, ועל פקידות בנות 18 שרק רוצות לחזור הביתה, עדיף כמה שיותר מוקדם.

 

[שירה בלטר]

לא ידידנידי-ירדתי לארבע, לפני חודש.

(דבר שהתגלה כטעות- החומר שידעתי ברמה של חמש היה מספיק לי כדי לעבור טוב את הבחינה. אם יהיה לי מספיק אכפת, וזה יתאפשר, אעשה את הבחינה של החמש במועד ב'.)

 

[idanyd]

שירעתי,

גם אני תכננתי לעשות כך, באותם ימי ביה"ס האפלים. אפילו לקחתי ספר של 4 יח"ל מהספריה וניסיתי לפתור תרגילים ממנו, עד שהבנתי שיש יותר מדי חומר להשלים בשביל לעבור את הבחינה כמו שצריך. אז נשארתי ב-5 בעל-כורחי וקיבלתי את ה-70-75 שלי (לא ממש זוכר). אמנם, אחרי כ-3 שנים שיפרתי את הציון, בשביל לגרום לסיכויי הקבלה שלי לאוניברסיטה להיות קצת הגיוניים, אבל במשך 3 שנים נאלצתי להסתובב עם הדבר הזה, תלוי על צווארי כעדות אילמת ליכולותי המוגבלות. אז מה אני מנסה להגיד? איזה כיף לכם שיש לכם מועד ב'.

 

[שירה בלטר]

אוקיי...

אז קודם כל-

אין כמותכם במתן פרופורציות בריאוֹת ועידוד. -אתם צודקים, גם במקרה הזה, לא חרגתי ממנהגי והסקתי מסקנות חפוזות ומרחיקות לכת, שהושתתו בעיקר על הפחדים שלי מרצף המבחנים החודרניים האלה. (נו באמת... שלוש תכונות חיוביות ושליליות? נקודות קיצון? אסימפטוטות?

) אז... ברשותכם, אעשה אתנחתא מהניתוחים העצמיים, ואשתף אתכם בדילמות שעומדות לפניי כעת- במסלולים שאני חושבת עליהם עכשיו, טמונות בחירות משמעותיות הרבה יותר משעמדו לפני לפני כן (אני כנראה עושה ש"ש, אז סביר להניח שיתאפשר לי להתמיין לפחות לחלקם, אך גם אם לא- הגיוס שלי מאוחר): 1) עתודה- אני שוקלת להרשם לעתודה באחד מהתחומים הבאים (חלקם חופפים)- מקרא/ מדעי המחשב/ מוסיקולוגיה/ מדעי הקוגניציה/ פסיכולוגיה/ בלשנות. (זו הרשימה המצומצמת...

) 2) ממר"ם- תכניתנית/ משהו בסגנון. 3) מוסיקאי מצטיין. (אם אשקיע את מרבית הזמן שלי בנגינה, עד דצמבר) 4) לעשות שירות לאומי במקום. (לאחר שנת השירות) אחת הדילמות המרכזיות, היא אם ללמוד באקדמיה (קומפוזיציה וניצוח), או ללמוד מקצוע אחר (=עתודה/ ממר"ם) ובזמן הנותר לעסוק בקומפוזיציה/ נגינה באופן פרטי. (שמיעה אוכל להמשיך לתרגל בתיכון (זה ברמה גבוהה בהרבה מבאקדמיה

ואוכל לקבל ביקורת על חומרים שלי מהמורים הנוכחיים שלי לקומפוזיציה) ...אז שוב תודה, ומקווה שבמסלולים שתיארתי אצליח יותר.

ולאחרים שעשו היום מתמטיקה- איך הלך? (לי הלך יופי. לפחות החלק של התוצאות...

)

 

[יסמין43]

מחשבים מול מוסיקה?

איך אפשר לייעץ? זה כל-כך תלוי בהעדפות שלך. הצד היחיד שאני רואה בו שיקול "קר" זה הכסף. במחשבים בדרך כלל עושים יותר כסף. אלא אם את מוסיקאית מהשורה הראשונה, ושם אני מניחה שגם אפשר להרוויח כיאות. אבל מעבר לזה...? אשר לעתודה: מה הצבא דורש ממך בתמורה? בעיקרון, אני בעד לקצר את השהייה בצבא למינימום האפשרי. המערכת הזאת לא לטעמי. אני לא מכירה את תוכנית ה"מוסיקאי מצטיין", אבל אם זה אומר שכל השירות שלך תעסקי במוסיקה - נשמע לי נחמד. עדיף על שירות צבאי רגיל. אשר לממר"ם, אני לא יודעת איך זה נראה כיום. אני הייתי בצבא ביחידת מחשבים אחרת, והיכרתי קצת את הממר"ם. שנאתי את שתי היחידות, גם את זו שהייתי בה וגם את הממר"ם. אבל אולי היום הדברים נראים אחרת, אני באמת לא יודעת. ואגב, למה את מתכוננת לעשות שנת שירות?

 

[nutmeg]

ואותי הצחיק

שחשבת שיהיה לך "זמן פנוי" בממר"מ

 

[שירה בלטר]

...גם באין זמן פנוי-

אחד ממוריי לקומפוזיציה (זה שהרצה בשבת בסינמטק) סיפר לנו איך העביר את מסעות האלנוקה שלו בשינון פרטיטורות, בעוד מורה אחר (לא ישראלי) סיפר לנו איך שרטט חמשות בכלא הצבאי...

 

[יסמין43]

אם את ממש רצינית במוזיקה,

חבל לדעתי להזניח למען שירות צבאי. עדיף למצוא את האופציה שהכי פחות תפריע לך לעסוק בזה. תלוי איך את רואה את עצמך "כשתהיי גדולה": כאשת מחשבים או כמוסיקאית?

 

[מוגג]

למה אני מייעץ

אם אין לי מה? בכולופן - מוזיקה! זה תחום שדורשימון ואימון תמידיים. למחשבים תמיד אפשר לחזור אחר כך והסיכוי להתקבל למממר"ם הוא מאוד קטן.

 

[dana2909]

אבל לא בלתי אפשרי

כשמוכנים לחתום עוד זמן בצבא, הצבא הולך מאד לקראת החייל.., אפילו קורס ממר"ם.

 

[zimes]

אני כבר מחליטה בשבילך.

הרשי לי לחלק את השאלה שלך לשתיים: 1 - עתודה/שירות צבאי רגיל/שירות לאומי. זו החלטה שלך, ערכית בחלקה. קחי בחשבון, שהמשמעות של עתודה, אם תלמדי מדמ"ח, הוא (ככל הנראה) שירות צבאי ארוך. בשאר המקרים, סביר שזה יהיה שרות צבאי סתמי (כנראה - סתמי יותר אפילו מ"סתם שירות צבאי"). 2 - תחום לימודים עיקרי, כאשר תגיעי ללימודים גבוהים. כאן - הייתי בוחרת אוניברסיטה המאפשר רב תחומיות - למשל תואר דו חוגי משני חוגים שאין ביניהם שום דבר משותף (מי אמר האינטרדיסציפלינרי בת"א?). עני לעצמך על שתי השאלות. במדה ותחשבי שיש סתירה, תבואי שוב, ונחפש פתרונות (בפרט, דברי עם יובל על הפתרון הבלתי-אנושי-בעליל שלו). עוד הערות משלי, שאותן תסנני, כי הן נגועות סיפורים/שמועות/אגדות: - ממר"ם - לא נראה לי. לאיודעת למה. (אולי כי ההילה נחמדה, אבל לא שווה השקעה לא סבירה בשפות שבשימוש רק בצה"ל. זוהי כן נקודת זינוק לרבים, אבל אני לא חושבת ש*את* זקוקה לה). - מוסיקאי מצטיין - אם עד עתה תחום עיסוקך העיקרי (במוסיקה) לא היה ביצוע (זה נכון?) למה שזה יקרה לך? או שאת מתכוונת - לנגן לנגן לנגן חצי שנה, עד למיונים, להתקבל, ואז להוריד הילוך, ולחזור לקומפוזיציה (ושאר תחומים תיאורטיים)?

 

[ענתש]

קופצת ראש למים (עוד אף פעם לא

בוקרתי פה...) ורוצה לענות לך. לגבי עתודה - יש לי לא מעט חברים שהיו עתודאים, לא מכירה אפילו אחד מהם שלא התחרט על זה... יש בעצם שתי סיבות עיקריות לחרטות האחת היא שירות צבאי ממושך ומשעמם למדיי - צה"ל לא מתחייב לשבץ אותך במקצוע שלמדת ומכיוון שאת כבר ב"שוונג" של הלימודים אולי תרצי להמשיך וזה קצת בעייתי אם צה"ל יחליט לשלוח אותך להיות מוכמ"ת באילת לדוגמא... הסיבה השניה לחרטות היא תחושה של "תלישות" מסויימת שמתלווה לעתודה - מצד אחד את מבלה את שנות האוניברסיטה עם אנשים מבוגרים ממך בהרבה שחוויותיהם שונות משלך בהרבה (אחרי צבא אחרי טיולים וכו'...), זה לא בהכרח פסול או לא מעניין, זה רק גורם לתחושת תלישות מסויימת. אחרי זה את מבלה את הצבא שלך שוב עם אנשים שחוויותיהם שונות משלך בהרבה רק הפעם מהצד השני - אנשים צעירים נורא שמעניין אותם איפה ילכו לרקוד בשישי בערב או החבר של מי עזה אותה לטובת מי וכאלו... ושוב את לא מתאימה כי את כבר עברת למוד מחשבה אחר אחרי כל השנים שבילית עם ה"מבוגרים". קחי בחשבון... לגבי ממר"ם - זה לא קל (בעל יוצא ממר"ם וגיסי ממר"מניק בהווה) אבל אם את רוצה מקצוע ביד אחרי השירות הצבאי אז זה הפתרון בשבילך. בעלי, שאוהב את התחום עשה גם תואר ועושה תואר שני כי זה מעניין אותו אבל אין ספק שמקצועית זה נתן לו דחיפה אדירה. גיסי שלא מתכוון ללמוד לעולם (שונא את זה) מצא בממר"ם פתרון מושלם למצבו - הוא משתחרר עוד שנה וחצי וכבר מקבל הצעות עבודה באזרחות שבוגרי אוניברסיטה יכולים רק לחלום עליהם. זה היתרון של ממר"ם. אבל כמו שאמרתי - לא קל וקחי בחשבון שגם בנות משרתות בממר"ם 6 שנים בצבא. מוסיקאית מצטיינת - אני מכירה רק בחור אחד שהיה חלק מתוכנית הספורטאי המצטיין של צה"ל ורק רציתי שתדעי שזה אומר שאת תשרתי בצה"ל בתפקיד מאד משעמם כלשהו (למשל אפסנאות) כדי שיתאפשר לך הזמן החופשי לעסוק במוסיקה. זה גם כן לא קל - נפשית. כי זה פשוט משעמם למי שזקוק לאתגרים... מצטערת שקטלתי את כל הרעיונות... לא מכוונה לייאש אלא כדי שתהיי מפוקחת לגביהם. בכל מקרה - מאחלת לך הצלחה והנאה (עד כמה שניתן) בצבא ותזכרי שההילה של התפקיד לא תמיד אומרת שהתפקיד אכן מעניין ומאתגר או בכלל שווה משהו (אני שירתתי בתפקיד עם הילה זוהרת מאד, מהסוג של "בחרו אתכם בפינצטה לתפקיד הזה" וכאלו שטויות והצבא זכור לי כתקופה הכי איומה בחיים שלי - סבלתי מכל שניה).