יאללה - שבוע הבא אתה כותב את השאלון החודשי
*אני כבר מתחיל להתחרט על זה...
 
זה בסדר שלא ראית ורוניקה מארס.
מה שנוראי זה אנשים שראו ורוניקה מארס ולא מעריכים אותה.
 
אני לא מנהל שיחות קולחות עם החתול שלי.
זה יותר קריאות של יאוש לעולם.
"אני יודע שאתה רוצה את האוכל! אבל איך אני יכול לשים לך את האוכל כשאתה עומד מולי ולא נותן לי ללכת קדימה? כן, אני מוציא לך את האוכל עכשיו, אתה רואה אותי עושה את זה. איך אתה חושב שהיללות האלו עוזרים למטרה שלך? כן אני שומע אותך מיילל, אתה רוצה עוד אוכל? אבל הקערה שלך עדיין חצי מלאה! אה, עכשיו גם אתה רואה את זה. אז פשוט רצית לקרוא לי מהחדר האחר. אתה מיילל ליד הדלת, זה בגלל שאתה רוצה החוצה? אז למה כשאני פותח את הדלת אתה מביט בי במבט כאילו אני המצאתי את כל העניין הזה? אני מבין שאתה רוצה שאני גם אלטף אותך, אבל ליטפתי אותך ועכשיו אני רוצה לעשות דברים אחרים. בסדר אני מוכן שתשב לידי, אבל אל תעלה לי על המיטה! אבל לפני רגע אמרתי לך לא לעלות לי על המיטה אז אני צריך עכשיו להעביר אותך לחדר האחר. למה אתה מיילל עכשיו? יש לך אוכל ומים ואופציה להכנס או לצאת וחול חתולים ומיליון מקומות להשכב בהם ואפילו כמה צעצועים שלא מעניינים אותך. כן אני מבין שאתה כנראה רוצה ליטופים, האם אתה מוכן לכבד את זה שאני לא רוצה להיות מכוסה בשיער שלך כל הזמן? בסדרה הנה אני מלטף אותך עוד כמה דקות. למה זה נראה כאילו אתה זה שעושה לי כאן טובה. עוד פעם אתה מיילל ליד הדלת? אה הפעם אתה באמת רוצה לצאת? למה אתה עם חצי גוף בחוץ אבל לא זז יותר? אתה פשוט נהנה מזה שאני עומד כאן עם דלת פתוחה בזמן שחרקים נכנסים לי הביתה? אוקי אתה ממשיך לזוז קדימה... בעצם בשלב הזה הייתי יכול לסגור את הדלת אבל הזנב שלך עדיין מעבר למפתן הדלת. אולי אני פשוט אדחוף אותו קצת... ואתה שוב נכנס. אני הולך לישון. אתה צריך לעשות עכשיו החלטה סופית לגבי הקיום שלך."
