COK
הולך לצלם אחד מהמכתבים שלו למשטרה/עיתונות כנראה באוניברסיטה ובגלל תקלה במכונה איזה סטודנט שעובד שם רואה לרגע את הדף שהוא צילם שכנראה יש עליו איזה שיר שהוא כתב וגם את הלוגו שהוא המציא לעצמו.
באטלנטה יש עוד קורבן ילד והעניין מגיע איכשהו עכשיו עד הנשיא והתקשורת והכל אז הם מקבלים הזדמנות לחזור לשם והפעם יש שם צוות הרבה יותר גדול ורציני.
הולדן וביל מצליחים לשכנע אותם שיש סיכוי טוב שהמקרים קשורים ושהפדופיל יחזור למקומות הפשע, אז כדאי "לחזור" ולראיין אנשים מהשכונות הקרובות אם הם ראו מישהו חשוד. "לחזור" במרכאות כי הם מגלים שהאנשים האלו לא רואיינו בכלל עד עכשיו.
הם מגלים מהראיונות האלו גם לראשונה ששניים מהקורבנות הכירו זה את זה (שזה יכול גם להיות מקרי, אבל זה בטח לא).
בסוף הם עוצרים מישהו אבל שהולדן לא חושב שזה האיש הנכון.
אז הם הפעם באמת יצטרכו כנראה להיות שם הרבה זמן, מה שמאוד מקשה על ביל שיצטרך כל שבוע לחזור ל-3 ימים הביתה בשביל להיות בפגישות עם העו"סית והפסיכיאטר של בראיין ובכלל לעזור לננסי המסכנה להתמודד עם הכל.
בעיקר זה שלבראיין יש נסיגה מנטלית, הוא גם חוזר להרטיב במיטה וגם לשחק בצעצועים שכבר לא לגילו.
הפסיכיאטר מסביר להם שזו תגובה לאירוע טראומטי. ננסי מעדיפה להאמין שזו תגובה לכל העניין שעושים סביבו מאז המקרה ושאם יניחו לזה אז הוא ישכח מזה, והפסיכיאטר מסביר לה שזה לא משהו שפשוט שוכחים. הוא רושם לבראיין כדורים.
ויש סצינה שהיא פתאום לא מוצאת אותו בבית ומחפשת אותו בכל השכונה ובסוף מוצאת אותו בפינה של גן השעשועים פשוט עומד ובוהה בילדה שמתנדנדת בנדנדה, והמבט שיש לו בעיניים זה הכי "אני מדמיין כרגע איך אני חונק אותך למוות בידיים החשופות שלי" שראיתי אי פעם בעיניים של ילד
וונדי וגרג הולכים לראיין רוצח מעולמות ה-SM (גרג מפגין ידענות מפתיעה כשהוא מתקן את הולדן שזה לא S&M).
בניגוד לרוצח הגיי הקודם שהם ראיינו, הנוכחי לא מכחיש את זה בכלל, והוא גם מאוד אינטליגנטי ומדבר איתם ברצון - עד שוונדי מנסה להוציא ממנו פרטים שהוא לא רוצה לחשוף.
ביל נאלץ ללכת לנופש מנהלים עם גאן ועם בכירים יותר ושוב לנסות להרשים אנשים, כמובן כולם רוצים לשמוע על מנסון וקמפר.
אבל אחד המנהלים הבכירים שלהם שם היה שופט וגם של עבריינים צעירים, והוא מעיר משהו על ילדים מתבודדים ולא משתלבים שהוא יכול היה "לראות בעיניים שלהם שהם רעים" והיה רוצה לכלוא אותם לכל החיים.
שזה כמובן שוב נוגע לביל במקום המאוד כואב של בראיין. (ומתקשר קצת יותר מדי למה שראינו בסצינה בגן השעשועים).
