• לוותר או להילחם??....ו
טוב אז במקום כל ההתחלות הארוכות אני אקצר ותחיל לספר..... הכרתי אותו לפני כמה שנים (5+) באיזה דיסקוטק בתל אביב. הוא מאוד רצה קשר איתי ואני בשלי התעלמתי מחזוריו ובכלל התעלמתי ממנו.. וכמה שהוא רצה יותר אני פחות ופחות..וכך עברה תקופה ואמרתי לו בברור שאני לא מעוניינת בקשר הוא הגיב בבכי ובאכזבה עמוקה ממני ולי זה לא ממש הזיז..וכך עברה עוד תקופת זמן והבחור המדובר הכיר בחורה..יש לציין שהוא הכיר אותה אחרי ששאל את רשותי...הסכמתי בלב שלם! מפה לשם הם נעשו חברים..ומיצידי הכל טוב ויפה עד שראיתי אותם יחד באותו דיסקוטק שהכרנו.אבל ממש ביחד..באותו היום כשחזרתי הביתה מצאתי את עצמי עושה חשבון נפש מבלי להבין מה קורה לי..ואז מבחינתי התחיל הכל..מאז ניסיתי להתקרב אליו אבל נראה היה שמאוחר מידי הוא היה מדבר אלי באדישות (בכוונה או לא) ומידי פעם מחזיר טלפונים.. הייתי רואה אותו באותו מועדון פעם ב..ולא מפסיקה לחשוב עליו כבחור מספר אחד שלי..ההחמצה שלי..טוב אז עברו שנה או שתיים הכרתי בחורים יצאתי המון אבל אף אחד לא השתווה לו למוחמץ שלי..וכשהיינו מתראים מידי פעם במועדון הוא היה מסתכל עליי המון ממש בוחן כל צעד!! זה היה מחרפן אותי ממש מטריף אותי כי כשהייתי ממש מנסה להתקרב ולשאול לשלומו הייתי נתקלת בגל של אדישות וקרירות מצדו. עד שיום אחד עברתי דירה עם משפחתי לעיר מגוריו (ולא כבוונה תחילה) החלטתי לשבת ולהגיד לו שאני אוהבת אותו וזהו! אז מפה לשם אמרתי!! ושבתי מולו ואמרתי לו כל מה שאני חושבת ומרגישה... והוא בשלו אמר לי נראה אני אחשוב על זה..(והוא עדיין עם החברה מהעבר) בקיצור לא יצא מזה כלום..והבנתי למה ההצתה שלי הייתה מאוחרת מאוד...ידעתי את זה מהתחלה אבל ניסיתי בכל זאת..לא רציתי לוותר עליו! אהבתי אותו כל כך אנילא חושבת שיש לו מושג כמה..והיום... אני רואה אותו מידי פעם ועברו עוד כמה שנים מאז הוידוי.. (4שנים) ועברתי כל כך הרבה מאז... אבל כל כך הרבה והיום כשאני רואה אותו הכל חוזר אני רוצה אותו כל כך... ושינו ילדים גדולים 23... אנחונו מסתכלים אחד על השני המון וכאלו מפנים את המבט שחלילה לא אראה שהסתכל עליי.. וכה זה שנה שלמה לפעמים יוצא לנו לדבר והגרוע מכל.. שהוא חושב שאני בן אדם מתנשא עצבני וקשוח.. מה שלא נכון...ומאוד קשה לי להוכיח לו שזה לא ככה...ממש לא!! בקיצור אנשים אני בבעיה...הלב שלי חלש... מה לעשות??... אודה אם אקבל עצות מבטחיות בעניין....
טוב אז במקום כל ההתחלות הארוכות אני אקצר ותחיל לספר..... הכרתי אותו לפני כמה שנים (5+) באיזה דיסקוטק בתל אביב. הוא מאוד רצה קשר איתי ואני בשלי התעלמתי מחזוריו ובכלל התעלמתי ממנו.. וכמה שהוא רצה יותר אני פחות ופחות..וכך עברה תקופה ואמרתי לו בברור שאני לא מעוניינת בקשר הוא הגיב בבכי ובאכזבה עמוקה ממני ולי זה לא ממש הזיז..וכך עברה עוד תקופת זמן והבחור המדובר הכיר בחורה..יש לציין שהוא הכיר אותה אחרי ששאל את רשותי...הסכמתי בלב שלם! מפה לשם הם נעשו חברים..ומיצידי הכל טוב ויפה עד שראיתי אותם יחד באותו דיסקוטק שהכרנו.אבל ממש ביחד..באותו היום כשחזרתי הביתה מצאתי את עצמי עושה חשבון נפש מבלי להבין מה קורה לי..ואז מבחינתי התחיל הכל..מאז ניסיתי להתקרב אליו אבל נראה היה שמאוחר מידי הוא היה מדבר אלי באדישות (בכוונה או לא) ומידי פעם מחזיר טלפונים.. הייתי רואה אותו באותו מועדון פעם ב..ולא מפסיקה לחשוב עליו כבחור מספר אחד שלי..ההחמצה שלי..טוב אז עברו שנה או שתיים הכרתי בחורים יצאתי המון אבל אף אחד לא השתווה לו למוחמץ שלי..וכשהיינו מתראים מידי פעם במועדון הוא היה מסתכל עליי המון ממש בוחן כל צעד!! זה היה מחרפן אותי ממש מטריף אותי כי כשהייתי ממש מנסה להתקרב ולשאול לשלומו הייתי נתקלת בגל של אדישות וקרירות מצדו. עד שיום אחד עברתי דירה עם משפחתי לעיר מגוריו (ולא כבוונה תחילה) החלטתי לשבת ולהגיד לו שאני אוהבת אותו וזהו! אז מפה לשם אמרתי!! ושבתי מולו ואמרתי לו כל מה שאני חושבת ומרגישה... והוא בשלו אמר לי נראה אני אחשוב על זה..(והוא עדיין עם החברה מהעבר) בקיצור לא יצא מזה כלום..והבנתי למה ההצתה שלי הייתה מאוחרת מאוד...ידעתי את זה מהתחלה אבל ניסיתי בכל זאת..לא רציתי לוותר עליו! אהבתי אותו כל כך אנילא חושבת שיש לו מושג כמה..והיום... אני רואה אותו מידי פעם ועברו עוד כמה שנים מאז הוידוי.. (4שנים) ועברתי כל כך הרבה מאז... אבל כל כך הרבה והיום כשאני רואה אותו הכל חוזר אני רוצה אותו כל כך... ושינו ילדים גדולים 23... אנחונו מסתכלים אחד על השני המון וכאלו מפנים את המבט שחלילה לא אראה שהסתכל עליי.. וכה זה שנה שלמה לפעמים יוצא לנו לדבר והגרוע מכל.. שהוא חושב שאני בן אדם מתנשא עצבני וקשוח.. מה שלא נכון...ומאוד קשה לי להוכיח לו שזה לא ככה...ממש לא!! בקיצור אנשים אני בבעיה...הלב שלי חלש... מה לעשות??... אודה אם אקבל עצות מבטחיות בעניין....