•האוכל המנחם של אמא-"משלוח מגן עדן"

אשבל1

New member
•האוכל המנחם של אמא-"משלוח מגן עדן"

"ישנם בתים שבהם המטבח הוא לב הבית הפועם. משם יוצאים כולם, ושם מתכנסים שוב יחד. כך היה בבית משפחת סמית' הבריטית במשך עשורים רבים, שם רוזמרי סמית' דאגה שבעלה וארבעת ילדיה יהיו שבעים, יגדלו, יתחזקו, ובעיקר יתאחדו. עבור האם רוזמרי האוכל היה הדבק המאחד של המשפחה. כאשר גילתה שהיא חולה בסרטן קשה החליטה שהמוות לא יוכל לבישולים שלה ולאחדות משפחתה, ודאגה שהאוכל של הבית ימשיך להתקיים גם אחריה."

הנה הכתבה:

http://www.mako.co.il/home-family-r...tm?sCh=2709900012470310&pId=258168615&tab=pop

גם אצלי הטעמים וריחות ממטבחה של אמא מלווים אותי, ואני מנסה לשחזר, להגיע כמה שיותר קרוב לזכרון , לטעם המנחם, גם בבישולים וגם באפיה, האם גם אתן שותפות לחוויה הזאת?

על בנה : "בנה, מחזאי, כבר כתב מחזה דרמטי על פי הסיפור המרגש, ששודר כתסכית ברדיו של ערוץ 4 הבריטי, וכרגע ישנם מגעים לגבי עיבוד הסיפור לסרט. "כתיבת המחזה עזרה לי לעבד את העצב שלי. לא הפסקתי לבכות, אבל הכתיבה החזירה אותה אליי קצת. ההתמקדות בפרטים קטנים החזירה דברים נשכחים וזה היה טיפולי למדי. "

האם גם לכן יש איזו דרך יצירתית בה אתן מרגישות שמצליחות לעבד את האובדן ולהתמודד עם הכאב והעצב?
 

שרה155551

New member
שותפה לחוויה זו...

אשבל שלום, שותפה לחוויה זו. כל השנים אמרתי שיש עוד זמן ללמוד את הבישולים של אימא שהייתה בשלנית בחסד, בישולים אותנטיים שלמדה עוד מאימה. ודחיתי ודחיתי ולא למדתי. ואני כל כך מצטערת על כך שאין לתאר זאת. אחותי למדה מאימי מספר תבשילים שאותם אני לאט לאט לומדת. אבל יש כל כך הרבה מתכונים שלא יודעת איך לשחזר אותם וכל כך חבל לי שלא למדתי. חיפשתי ומחפשת באינטרנט מתכונים דומים, אבל זה לא זה. גם בנוגע לזה יש בי המון כאב שלא למדתי מאימי.
 
משלוח מגן-העדן?

אני קצת בהלם מהכתבה. זה נראה לי מצב אבסורדי. אני מאמינה שלאם זה עשה טוב להכין את כל המאכלים למשפחה שלה, ומאמינה שזה עשה טוב למשפחה שלה.
אלא שלשבת ולאכול את המאכלים של האם עצמה, לאחר שהיא שנפטרה... לי זה די עומד לי בגרון. זה לא עובד לי טוב עם האבל הטרי.
אני לא מתפלאת שעושים מזה סרט.
לתת מתכונים וללמד איך לבשל את המאכלים זה דבר אחר. נכון, יש מאכלים שאף פעם לא יהיו הדבר האמיתי עד הסוף, אבל יש מאכלים שכן.
זה לא כמו אצלך, אשבל, שאת מנסה לשחזר את המאכלים של אימך, שזה דבר לגמרי אחר, זה דבר טבעי ומובן בהחלט. בעיניי זה להרגיש קרובה לאימך, זה להרגיש בבית. זה להיות בקשר.
אבל זו רק הרגשתי האישית.
 

אשבל1

New member
החושים מעלים בנו רגש, זיכרון....

יש כאן גם עניין של תרבות, כל עניין האוכל במקביל לאבל, לטכסי הזיכרון.
 
נכון

את צודקת, החושים מעלים בנו רגש, ואוכל זה דבר רגשי, לכן קשה לי "לבלוע" את המשלוח, לא את הישיבה סביב השולחן של כל המשפחה, זה דווקא נפלא בעיניי.
לו האם הייתה לוקחת מישהי ומלמדת אותה לבשל ולאפות עבור המשפחה שלה על פי המתכונים שלה לתקופה מסויימת אחרי מותה (בנוסף למתכונים שהיא השאירה לבתה), זה היה נראה לי יותר הולם.
אבל אולי אחרות חושבות אחרת ממני, וזו הייתה כתבה בהחלט מעניינת!
וחוצמזה, אני מאוד בעד הקשר הרגשי עם האוכל המנחם והטוב של אימא. (אבי בישל נהדר)
 

אשבל1

New member
כל עוד הוא לא משמש כתחליף וגורם להשמנה


 
למעלה