בימי אנדלוסיה נכתב סיפור על ילד שנולד על אי בודד — חי אבן יקזאן. הוא גודל על ידי הטבע, בלי הורים ובלי שפה. כמו רובינזון קרוזו, הוא לומד להישרד, לבנות, לחשוב, להבין חוקיות. הוא מגלה את העולם דרך העיניים, לא דרך ספרים.
שני הסיפורים האלה מעלים את אותה שאלה עתיקה:
האם אדם יכול לפתח שכל, חכמה ומוסר בלי חברה?
התשובה שלהם היא מפתיעה: כן — הוא יוכל ללמוד את הטבע, את החוקיות ואת קיומו של סדר בעולם.
אבל לא — הוא לעולם לא יוכל להגיע לשפה, תרבות, מדע גבוה או הבנה של עצמו.
האי הבודד מלמד דבר אחד: האדם מסוגל לגלות חלק מהעולם לבדו.
אבל החברה מלמדת את מה שהאי לא מסוגל: לוגיקה משותפת, מוסר, אמת שנבחנת בוויכוח, רעיונות שנבנים מאיש לאיש.
בדיוק כמו בחיי אבן יקזאן — ברגע שנכנס אדם נוסף לאי, הכל משתנה:
השאלות נעשות עמוקות יותר, השפה נולדת, והחכמה נעשית אנושית.
זו המסקנה הפילוסופית:
השכל נולד ביחיד, אבל מתממש רק בקהילה.
